לאו לסמן והשבויים הרומנים - יומן המלחמה של לאו לסמן

בין אוסף התמונות ביומן המלחמה של לאו לסמן מופיעות מספר תמונות יוצאות דופן, המציגות שבויי מלחמה רומנים שהובאו לעבודות באזור בו הוצב הרג'ימנט של לסמן, באזור אלזאס בסתיו-חורף 1916-1917. יחידתו של לסמן, רג'ימנט ארטילרית השדה מספר 103 הועבר מחזית הסום לגזרה השקטה (יחסית) באלזאס, מדרום לעיר מילהאוזן/מילוז (שמה של העיר בגרמנית/צרפתית) וקרוב לגבול השווייצרי.

כניסתה של רומניה למלחמת העולם הראשונה מוגדרת כאחת הטעויות האסטרטגיות הגדולות של המלחמה - בטווח הקצר.

לרומניה היו שאיפות טריטוריאליות באזורים השייכים לאוסטריה-הונגריה (טרנסילבניה, שהייתה אז חלק מהונגריה). מלך רומניה, פרדיננד הראשון היה קרוב משפחתו של הקייזר וילהלם השני, קיסר האימפריה הגרמנית (אשתו, הנסיכה מריה מאדינבורו, הייתה נכדתה של המלכה ויקטוריה ופנתה לקייזר הגרמני, למלך בריטניה הגדולה ג'ורג' החמישי ולצאר ניקולאי בשמם הפרטי - כיאה לבת דודה ראשונה...) ונטה לצד גרמניה, אך שוכנע לתמוך במעצמות ההסכמה - בריטניה, צרפת ורוסיה, מאחר והן תמכו בשאיפותיה הטריטוריאליות של רומניה על חשבון אוסטריה-הונגריה.

פרדיננד הראשון מלך רומניה/וויקיפדיה

מריה מאדינבורו, מלכת רומניה/וויקיפדיה

הרומנים התמהמהו בהחלטתם ולבסוף הכריזו מלחמה על אוסטריה-הונגריה וגרמניה ב 27 באוגוסט 1916. הרומנים האמינו כי אוסטריה על סף התמוטטות לאחר שהוכתה במתקפה רוסית אדירה שהחלה ביוני, מתקפה שכונתה "מתקפת ברוסילוב". המתקפה, שכונתה כך עם שם מתכננה ומפקדה הגנרל הרוסי אלכסיי ברוסילוב, גרמה לאבדות עצומות ואבדן שטחים רבים לאוסטריה (כמעט מיליון הרוגים ושבויים ופריצה של הרוסים להרי הקרפטים – איום ישיר על הונגריה עצמה). המתקפה באה בתיאום מתקפת הסום הבריטית, קרבות ורדן ומתקפה איטלקית מוצלחת ליד נהר האיזונצו. סדרת מתקפות אלו גרמו למשבר חמור בגרמניה ואוסטרו-הונגריה ומתחו את משאביהן עד הקצה. באווירה כזו, היה נראה לרומנים כי אם יכנסו למלחמה בצד מעצמות ההסכמה, הם יזכו בקלות בשאיפותיהם הטריטוריאליות. זו הייתה טעות חמורה. המתקפות לא הגיעו לכלל הכרעתה של גרמניה. המתקפה הרוסית איבדה הרבה מעוצמתה והחלה להיבלם ע"י מתקפות נגד גרמניות מוצלחות (הגרמנים החלו לפקד ישירות על יחידות אוסטריות ושיפרו את יכולתם), מתקפת הסום לא השיגה את יעדיה ועלתה באבדות רבות והאיטלקים נבלמו. 

הרומנים פלשו לטרנסילבניה בסוף אוגוסט 1916 והגרמנים (וכן כוחות משאר מעצמות המרכז - גרמנים, אוסטרו-הונגרים, בולגרים ואף יחידה טורקית גדולה), בפיקודו של שר המלחמה ומפקד הצבא שהודח ע"י הקייזר, הגנרל פון פלקנהיין (עליו כתבנו בפוסט קודם), תקפו משלוש כיוונים שונים – מהדרום (בולגריה), מהמערב – מהונגריה ומהצפון – מפולין, באמצע ספטמבר ועד ינואר 1917 כבשו את בוקרשט והשתלטו על רובה של רומניה. רומניה לא נכנעה והמשיכה להחזיק מעמד בשטח בוקובינה – מולדביה של היום. במאי 1918, לאחר הסכם ברסט-ליטובסק בין הבולשביקים למעצמות המרכז, חתמו הרומנים על הסכם בוקרשט בו נכנעו לגרמניה אך ב 10 בנובמבר 1918 שבו הרומנים והכריזו מלחמה על גרמניה – יום לפני סיום המלחמה. בסופו של דבר, לטווח הרחוק, רומניה זכתה ברוב השטחים אותם רצתה בהצטרפותה למלחמה, למרות שהובסה במלחמה - בשל השתייכותה לצד המנצח.

עשרות אלפי שבויים רומנים נפלו לידי הגרמנים ואלו, בשל המחסור החמור בכוח אדם שגרמה המלחמה, העסיקו שבויים רבים בעבודות שונות. השבויים המצולמים הועסקו (כנראה) בעבודות ביצורים (שבויים רוסיים רבים הועסקו בבניית את "קו הינדנבורג" – קו הביצורים החדש של גרמניה, שנבנה בחורף של 1916-17), עבודה שחשפה אותם לסכנה רבה מהפגזות והתקפות צרפתיות. ואכן, ההערכה היא שכ 30 אחוז מן השבויים הרומניים מתו בשבי הגרמני כתוצאה ממחלות והתנאים במחנות. עפ"י הכתוב ביומנו, לסמן היה אחראי על השבויים הרומנים לזמן מסוים. הוא גם גילה כמה שבויים יהודים בין השבויים הרומנים וצילם אחד מהם.

מוסיקאים מבין השבויים הרומנים, טגסדורף (אלזאס) נובמבר 1917

שבוי יהודי-רומני - מתרגם, טגסדורף (אלזאס), נובמבר 1917

שבוי רומני, זסינגן (אלזאס), פברואר 1917

קבוצת שבויי מלחמה רומנים שהועבדו בקבוצת עבודה בטגסדורף (אלזאס), נובמבר 1917