למה שוב יש מחסור במצות?

בפסח תשכ"א (1961) הורגש מחסור במצות ברחבי הארץ ואספקת המצות לחנויות לא ענתה על הדרישות.

הוועדה הציבורית שמונתה ע"י שר המסחר והתעשייה, פנחס ספיר,  מצאה כי הסיבות העיקריות למחסור במצות היו: האטה מכוונת של הייצור בשל אי קביעת מחיר המצות, עיכוב בהתחלת האפייה בגלל אי הסדרת האשראי לרכישת הקמח המיוחד וכן הימנעות הרבנות הראשית לאשר היתר לאפיית מצות במשמרת שלישית (משמרת לילה)

אך למרות יישום המלצות הוועדה, בשנה שלאחר מכן, בתשכ"ב (1962), שוב הורגש מחסור במצות. יו"ר המועצה הדתית התלונן בפני מנהל חטיבת המזון במשרד המסחר והתעשייה על כי "לא יכולנו לרכז את מכסת המצות שהיינו צריכים לחלק לעניי ירושלים". כמעט באותו יום (ב-26 באפריל, 1962), פנה שר הדתות, זרח ורהפטיג אל שר המסחר והתעשייה בתלונה חריפה ודרש הקמת ועדת חקירה בנושא.

מתוך תיק גל-6190/14

ועדת הבדיקה השנייה לנושא המחסור במצות מצאה כי אמנם המלצות הוועדה מהשנה הקודמת יושמו: מחיר המצות לצרכן נקבע בהסדר, והאשראי לקניית הקמח הוסדר גם הוא, אך שיווק המצות היה חופשי בה בעת שהמחיר היה בפיקוח. אי לכך לא היה ליצרנים כל מניע מסחרי לפעול בשווקים רחוקים או קשים וכך נוצר המחסור שהתבטא בעיקר ביישובים מרוחקים ובמרכזי עולים. זאת ועוד: בשל אי תאום מכסות ייצור ושיווק בין היצרנים, חשש כל יצרן מהצטברות עודפים והשהה את אפיית המצות עד לקבלת כל ההזמנות ואילו הקמעונאים, מצדם נמנעו מרכישת המצות במועד מוקדם. צרכנים רבים הפנימו את הלקח מהמחסור במצות מהשנה הקודמת ואגרו מצות -  עוד מעשה שתרם למחסור.

אפיית מצה שמורה, בית ישראל, ירושלים 1954
אוסף אייזנשטארק , ארכיון המדינה, קוד פריט: 1096602074

המחסור במצות הביא לצורך להפעיל את מאפיות המצות גם בחול המועד ולשם כך נדרשה הסכמת הרבנות הראשית: הן לעצם האפייה בחול המועד והן להעסקת המשגיחים במאפיות. הבעיה הייתה חמורה במיוחד בירושלים "הרגישה במיוחד לבעיות דתיות" אך למרות הרגישות הדתית והעלות הגבוהה של העסקת עובדים ומשגיחי כשרות, אפו גם בירושלים מצות ביומיים הראשונים של חול המועד.

במקביל לדוח הוועדה על הסיבות למחסור במצות, נדרשו הנוגעים בדבר גם להציע דרכים למניעת מחסור במצות בשנים הבאות. הוועדה הציעה לתת אשראי ממשלתי להבטחת האפייה בקצב המתבקש, להגדיל את מכסות הקמת הרזרביות למצות פסח, לעכב אפיית מצות חמץ עד לאחר הפסח ועד שיאזלו עודפי מצות הפסח וזאת כדי למנוע הפסד כספי מהיצרנים, להקדים את תחילת אפיית המצות לחודש טבת ולעודד את הקמעונאים להזמנות מוקדמות של מצות. כמו כן המליצה הוועדה על עידוד הקמת קרטל של יצרני מצות שיבטיח איזון של ייצור המצות ושיווקן ויבטיח בכך שיווק אחיד לכל הקמעונאים בארץ ומניעת אגירת מצות בידי הצרכנים החוששים ממחסור.

טקס שריפת חמץ, מאה שערים, ירושלים, 1959
אוסף אייזנשארק, ארכיון המדינה, קוד פריט: 1096701175

המלצות הוועדה יושמו, ואכן, בשנת תשכ"ג, לא היה עוד מחסור באספקת המצות. ההסדר שנקבע עם בעלי המאפיות השביע את רצונם ואת רצונו של מנהל חטיבת המזון במשרד המסחר והתעשייה מר הלוי. במכתבו מיום 30 באוקטובר 1963, כתב הלוי לשר האוצר ולשר המסחר והתעשייה כי ההסדר שהושג לאספקה סדירה של מצות ימשיך להתקיים גם לקראת שנת תשכ"ד. 

מתוך תיק גל-6190/14

"אך לפתע עברתני רוח אביב ריח פסח עלה באפי" – 85 שנים למותה של רחל המשוררת, 16 באפריל 1931

במכתבה של רחל, שנכתב לעת חג הפסח, מתלוננת רחל על אי יכולתה לעבוד ולכתוב מכתבים, על געגועיה לחברתה שולמית ועל התרופפות קשריה החברתיים ומייחסת זאת לטבעה ההפכפך:

 

המכתב הוא אחד מבין 36 מכתבים שפרסמנו לפני 3 שנים, ואשר נמצאים בארכיונה האישי של חברתה של רחל - שולמית קלוגאי, אליה ממוענים המכתבים. חמישה מן המכתבים כתבה רחל ב- 1913 מכינרת ומתקופת לימודיה בטולוז.  המכתבים האחרים הם מן השנים 1925 – 1929, התקופה שבה שהתה רחל בבית החולים בצפת  ומשנות מגוריה בתל-אביב.  שולמית קלוגאי, הידידה הקרובה הייתה משוררת וסופרת, מתרגמת ומורה. בתיקיה, נמצאות מחברות הוראה, שירים ותרגומים מפרי עטה ומכתבים רבים, ביניהם מכתביה של רחל. שולמית הייתה אחותו של הנשיא השני, יצחק בן צבי וארכיונה הוא חלק מארכיונו, שהועבר לפני מספר שנים מיד בן צבי לארכיון המדינה.

בשונה מן השירים שמביאים גם קול של חלוציות וציונות עוסקים המכתבים בעיקר בחוויות אישיות, הכאב והבדידות , הכמיהה לאהבה וחברות,  אך גם אופטימיות והומור, הרבה מאוד ביקורת על יוצרים אחרים בני תקופתה וכמה שירים שמעולם לא פורסמו.

הפרסום באתר, שעלה לפני שלוש שנים, ובו כל המכתבים,  אינו זמין לציבור כרגע עד להעלאתו של האתר החדש בקרוב. ובכל זאת ציטוטים מן המכתבים נמצאים במאמר קצר בבלוג של ארכיון המדינה על אותם מכתבים, בהם מהדהדים הצדדים הפחות מוכרים בדמותה של רחל:

 

http://israelidocuments.blogspot.co.il/2013/04/blog-post_5550.html

http://israelidocuments.blogspot.co.il/2012/09/112.html
 

60 שנה להצבת פסל המנורה ליד הכנסת - מתנת הפרלמנט הבריטי

פסל המנורה, גבעת רם, 12 בינואר 2005. צילם משה מילנר, לע"מ

ב-15 באפריל 1956 בשעה 17:45, בתום יום הזיכרון לחללי מלחמת העצמאות ועם תחילת חגיגות יום העצמאות השמיני, התקיים בסמוך לבניין הכנסת דאז, "בית פרומין", במרכז ירושלים, טקס בו מסרו ידידי ישראל בפרלמנט הבריטי ליושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק  מנורה בת שבעה קנים - פסל מרשים בגובה של למעלה מ-4 מטרים ועליו חקוקים אירועים מרכזיים בתולדות עם ישראל. שגריר בריטניה סיר ג'ון ניקולס השתתף בטקס.
להלן סרט חדשות של "יומן כרמל" המתעד את הטקס (אחרי דקה):

היזמה למסירת פסל מנורה לכנסת הייתה של לורד אדווין סמואל (בנו של הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון) ושל מנהיג המפלגה הליברלית בבית הנבחרים הבריטי קלמנט דייוויס. כ-400 חברי פרלמנט ואישי ציבור נוספים בבריטניה תרמו 20,000 לירות סטרלינג (פאונד) למימון המנורה שהוכנה על ידי הפסל היהודי-בריטי יליד גרמניה בנו אלקן. במונחים של עצמה כלכלית (economic power) הסכום 20,000 לירות סטרלינג בשנת 1956 מקביל לסכום של 8,180,880 ש"ח היום.
בעת הכנת פסל המנורה התעוררה בעיה הלכתית בשאלה אם מותר להכין אותה. הרב הראשי האשכנזי יצחק אייזיק הלוי הרצוג ביקש מגיסו, הצייר דוד הילמן שהתגורר בלונדון, שישגיח על הכנת המנורה בידי אלקן. ב-16 באוקטובר 1952 כתב הילמן לרב הרצוג  ואישר שהעביר לאלקן את ההוראות הבאות:
"1. שלא יהי שום מקום לצקת שמן בתוכו.
2. ולא יהי שום פריצות בגופים [המפוסלים] ועל המקומות האלו יהיו מכוסים במלבוש.
3.  והמנורה תהי יצוק על ידי נכרי ולא ישראל. ואני אעבור עמו [עם אלקן] על כל גוף וגוף יחדיו שלא תהי שום טענה" (אוסף הרב הרצוג, תיק פ-4243/4).
הפסל הוצב אז ב"בור שיבר"  שנקרא אז רשמית "גן הכנסת". שמו של הגן שונה והוא נקרא כעת רשמית "גן המנורה" אך ידוע בפי הירושלמים כ"גן הסוס" בגלל פסל של סוס שהוצב שם ב-1997. באוגוסט 1966 עברה הכנסת למשכן הקבע שלה בגבעת רם. בעקבות זאת הועבר הפסל למקומו הנוכחי בגבעת רם.

ב-10 במאי 1956, זמן קצר לאחר טקס מסירת המנורה, צילם יהודה אייזנשטרק את המנורה במספר צילומים ואלה הופקדו בארכיון המדינה. במלאת שישים שנה לטקס אנו מפרסמים שבעה מצילומיו של אייזנשטרק.

פסל המנורה בגן שיבר

קטעים שונים מהמנורה

לוחית ההסבר שהוצבה ליד המנורה

לעיון בתערוכת צילומי ילדים באתר ארכיון המדינה אשר צילם אייזנשטרק לחצו כאן.

"איני מעלה על הדעת שכלי ישווה לאדם" – מה חשב ראש הממשלה בן-גוריון ב-1963 על המחשב?

סטודנט באוניברסיטת בר אילן עובד על מחשב, 30.4.1970, צילם משה מילנר, לע"מ

אם תשאלו את תושבי ישראל מכל קשת הגילים: מה מסמל מבחינתם את "אבות האומה" – מייסדי המדינה ובוניה? תקבלו בוודאי שורה ארוכה של מונחים כגון: ייבוש ביצות, חלוציות, סלילת כבישים, מעדר על הכתף שומר על סוס ועוד ועוד.  מחשבים בוודאי שלא ימצאו ברשימה הזו. רבים מניחים מן הסתם שדור המייסדים לא הכיר את המחשב ולא שיער בנפשו את המהפכה המחשבית שאנו חוזים בה מזה כמה עשרות שנים.

אז זהו, שלא ממש כך. מסתבר שכבר בשנות השישים הכירו מנהיגי ישראל את תחילתו של עידן המחשב בגרסתו הבסיסית ביותר. מטבע הדברים עולה אפוא השאלה מה חשב על המחשב האיש שמסמל יותר מכולם את דור המייסדים – ראש הממשלה המיתולוגי דוד בן-גוריון? האם בכלל הכיר את המחשב? האם חזה לאן תוביל אותנו ההתקדמות הטכנולוגית?

תשובה לשאלה הזו ניתן למצוא במכתב שכתב בן-גוריון בפברואר 1963 לד"ר הנס קרייטלר, מבכירי הפסיכולוגים בישראל ומייסד החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. "הזקן" התייחס במכתבו למאמר ששלח לו קרייטלר מפרי עטו:  "חשיבה אנושית וחשיבה אלקטרונית".

במכתבו דן בן-גוריון בשאלה שהטרידה אז את המין האנושי, ומטרידה אותו גם היום: האם יכול מכשיר אלקטרוני שיצר האדם להשתוות בתכונותיו ליכולת החשיבה האנושית? מסתבר שכבר לפני 53 שנים הכיר בן-גוריון בכך "שיתכנו בעתיד מכונות שיעשו ברגע אחד מה שעושים עכשיו אלפי אנשי מדע במשך חדשים או שנים". אולם הוא שלל מכל וכל את האפשרות שמחשבים יפעלו כמו המוח  האנושי. למחשב תחסר תמיד ההכרה האנושית והוא תמיד יהיה מוגבל ליכולות המכניות שהכניס בו האדם. בכך אינו שונה מהותית מהמכונית, קבע בן-גוריון, משום ש"מה שקוראים מכונה מחשבת אינה אלא כלי יציר מוח האדם". הוא הוסיף שמחשב מעולם לא יוכל להלחין יצירה כמו הסימפוניה התשיעית של בטהובן, ולכן קבע: "איני מעלה על דעתי שכלי ישווה לאדם" (תיק 7275/2).

האם הוא צדק? שפטו בעצמכם.

       

אתר חדש - קשיים זמניים, יתרונות קבועים

אתר האינטרנט החדש של הארכיון עלה השבוע לרשת, לאחר שנים של עבודה מאומצת שנטלו בה חלק קרוב למאתיים אנשים, בארכיון ובחברות המסחריות השונות המשתתפות במאמץ.

ומיד נתגלו תקלות. באתר יש מיליוני עמודים שמעולם לא פורסמו, אבל מיליונים נוספים נתקעו בצינור כלשהו. כפתור הזמנת תיקים תקוע. על מסלול עידכון הנתונים נפל סלע. ועוד כמה כאלה.

אלה חבלי לידה. לא נעים לנו להזכיר שלפני כשנה ממשלת ארצות הברית השיקה אתר בעניין ביטוח בריאות שהושקעו בו כנראה סכומי עתק, חשיבותו האסטרטגית עבור הממשל היתה מן המעלה הראשונה, ונדרשו עוד שלושה חודשים עד שהוא פעל כהלכה. אנחנו מקווים שאתר הארכיון יפעל כהלכה בשבוע הבא, או בעוד שבועיים.

גם כאשר האתר יפעל כהלכה, הוא לא יהיה מושלם. זאת הסיבה שהעלינו בו רשימה של שיפורים צפויים שהתקנתם תארך חודשים ארוכים ולתוך שנת 2017. ואולם כבר בשלב הראשון מציע אתר ארכיון המדינה אפשרות לראות מיליוני עמודים סרוקים, ולהזמין כל תיק שטרם נסרק המעניין את המשתמש. זאת נראית לנו קפיצת מדרגה סבירה.

באחד מן העיתונים פורסם דבר קיומה של קבוצת היסטוריונים ואחרים החוששים שהעלאת האתר תפגע ביכולתם להשתמש בחומרי הארכיון. שתי טענות עיקריות בפיהם. האחת, שהעבודה עם חומרים סרוקים תהיה נחותה בהשוואה לעבודה עם נייר. והשניה, כאילו הארכיון הכפיף עצמו לצנזורה, שתחסום כעת את הגישה לתיעוד רב ובעל ערך.

הטענה הראשונה נראית לנו מוגזמת מאוד. התיעוד נסרק ברובו בצבע, וניתן לבצע עליו את כל הפעולות הרבות המצויות בתוכנות צפייה בקבצים; וניתן לעשות זאת בכל שעות השנה ובכל מקום; וניתן לעשות זאת בו זמנית על-ידי אנשים רבים, ללא שהשני ימתין שהראשון יסיים לקרוא את התיק; וניתן לעשות זאת ללא הגבלת כמותיות, במקום מגבלת עשרת התיקים שהיתה נהוגה עד עכשיו. הטענה כאילו יש מידע שנמצא רק בנייר שלא עובר לעותק הדיגיטלי נראית לנו תמוהה בשנת 2016. אנחנו מבקשים מכל הטוענים כך להתחיל לעבוד באתר ולהיווכח שארכיון המדינה שיפר את השירות, ולא הגביל אותו.

היה ויתברר שמהפכת הקידמה איננה ישימה בארכיון המדינה, ושחייבים להישאר בתנאי העבודה המיושנים - נחזור לשם. התיקים הרי לא מבוערים.

הטענה בדבר התערבות הצנזורה אינה נכונה. ראשית, מכיוון שרוב עצום של חומרי הארכיון אינם מעניינים את הצנזורה ואין לה סמכות להביע עמדה לגביהם. רק תיעוד מועט, העוסק בנושאים מסויימים, מחוייב לפי החוק בבדיקה של הצנזורה לפני הפירסום. מצב זה איננו חדש, והוא קיים כבר שנים. החידוש הוא שארכיון המדינה מוציא כעת באיוושה ענקית אחת מיליוני עמודי תיעוד, שאחוזים קטנים מהם דורשים התייחסות הצנזורה כחוק. על הקפיצה החד-פעמית הזאת יהיה צורך להתגבר. אנחנו מקווים שפרק הזמן להתמודדות תימשך חודשים, לא יותר.

אגב, תקנות העיון המגדירות מה ייפתח ומה לא, נמצאות כאן.