לכבוד ט"ו בשבט - מ"גן הנביאים ורז"ל" אל השמורה הלאומית "נאות קדומים" – פרסום במלאת 90 שנה להולדת מייסד השמורה נגה הראובני

היום לפני 90 שנה על-פי התאריך העברי בט"ו בשבט תרפ"ד (21.1.1924) נולד הבוטנאי וחוקר הטבע נגה הראובני (2007-1924) בתאריך שהיה סמלי לאור המקום המרכזי של חקר צמחי ארץ ישראל בחייו של נגה ושל הוריו. מרכזיות זו באה לידי ביטוי בראש ובראשונה ביוזמה להקמת "גן הנביאים ורז"ל" של הוריו, חנה ואפרים הראובני עוד בשנות ה-20 ובהקמת השמורה הלאומית "נאות קדומים" על-ידי נגה הראובני עצמו ב-1965. כהמשך של יוזמה זו.



נגה הראובני מדריך חיילים ב"נאות קדומים" -  באדיבות ארכיון "נאות קדומים"

אפרים הראובני (1953-1881) היה בוטנאי שייסד גישה מחקרית אשר שילבה בין מדע הטבע לבין בלשנות, מקרא ופולקלור על מנת לתאר תמונה שלמה של הצומח כחלק ממארג גאוגרפי-תרבותי-היסטורי. הראובני נולד באוקראינה, למד בוטניקה באוניברסיטת נאנסי בצרפת ועלה ב-1906 לארץ-ישראל. ב-1909 נסע ללוזאן שבשווייץ  להמשך בלימודיו ומשם עבר לאוניברסיטה בפראג שבה קיבל תואר דוקטור. ב-1914 חזר לארץ ישראל ולימד בוטניקה בבתי-ספר תיכוניים ובסמינרים למורים. ב-1919 נשא לאשה את חנה, מחנכת צעירה שעלתה מרוסיה והשתלמה בחקלאות בגרמניה (אותה הכיר עד מאוקראינה ושהייתה שותפה מליאה לפועלו). ב-1920 עברו בני הזוג להתגורר בשכונת הבוכרים בירושלים. לזוג נולדו שני ילדים שהמשיכו בדרכם: הבן נגה ואחותו איילת השחר. 

שיטתם המחקרית של בני הזוג (שכונו ומכונים עד היום "הראובנים") שילבה בין בלשנות, ידע והיכרות עם המקורות וקשר עמוק לטבע ולצומח כדי ליצור תמונה כוללת שבה משתלבים הצמחים כמרכיב מוביל וכמפתח להבנה של תופעות במקרא ובהיסטוריה. הראובנים שהיו אנשי העליה השניה ראו בצמחי ארץ-ישראל חוליה מגשרת בין עם ישראל הקדום שישב בארץ לבין חורבן הבית לבין הישוב היהודי המתחדש בעידן הציוני. בחזונם ראו הראובנים שלושה מפעלים בתחום חקר הצמחיה של ארץ-ישראל: אנציקלופדיה, מוזיאון וגן. האנציקלופדיה שהראובנים התחילו בכתיבתה לא יצאה בסופו של דבר לאור. המוזיאון הוקם בפועל בביתם של הראובנים והיה המוזיאון הבוטני העברי הראשון בארץ ישראל. הוא נתרם ב-1926 לאוניברסיטה העברית בהר הצופים, שבה פעל במהלך השנים 1948-1925 עד להפיכתו של הר הצופים למובלעת במהלך מלחמת העצמאות. התכנית להקמת הגן לא הוגשמה על-ידי אפרים הראובני עצמו, אלא רק על-ידי בנו נגה.
 

התכנית של אפרים הראובני עברה כמה גלגולים מבחינת האתר המיועד להקמת הגן ובאחד השלבים תוכנן הגן לקום עלה הר הצופים. הגן המתוכנן שקיבל את השם  "גן הנביאים ורז"ל" היה אמור להיות גן בוטני שיכלול את כל הצומח של ארץ ישראל בהקשריו לספרות הנביאים  והתורה שבעל פה. הצמחים בגן לא נועדו להינטע לפי הקשר הקרקע או האקלים שלהם, כנהוג בגנים בוטניים, אלא בהקשר המקורות. בהתאם לכך תוכננו בגן "מחלקת חבורת הצומח בספרותינו העתיקה", "מחלקת הסמלים" ו"מחלקת הדין", "חלקת שיר השירים", "צמחי ירמיהו ויחזקאל" ו"כרם ישעיהו. במרכז הגן תוכננה לקום אל מול העיר העתיקה "גבעת המנורה", בראשה מתנוססת המנורה כסמל לאומי בו מתמזגת רוח הנביאים עם עולם הצומח.

התכנית הועלתה על הכתב לראשונה ע"י הראובני ב-1924 ובמהלך השנים שלאחר מכן ניסה לקדם את הגשמת התכנית על-ידי נסיונות להשגת קרקע ותקציב מהמוסדות הלאומיים וכדי לקדם את העניין הם עסקו גם בגיוס תמיכה של אנשי רוח בולטים.


תכנית של אפרים הראובני לגן הנביאים ורז"ל, 1924 - באדיבות ארכיון "נאות קדומים"

העתקים של חלק ממכתבי התמיכה ו"ההסכמות"  שקיבל אפרים הראובני בתקופת המנדט נמצאים בארכיון המדינה בתיק של ועד הנאמנים לקבר הרצל (שסימולו ג-14160/4) כנספחים להצעה שהגישו במשותף בני הזוג הראובני וילדיהם ב-1949 לוועד הנאמנים להקים את "גן  הנביאים ורז"ל" בשלב זה על הר הרצל (פירוט על הצעה זו בהמשך). בין אנשי הרוח שאליהם פנה הראובני וזכה לתמיכתם נכללו המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, הרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ-ישראל אברהם יצחק הכהן קוק והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג שהחליף את הרב קוק כרב הראשי אחרי פטירתו. להלן מובאים טקסטים של תמיכה שקיבל הראובני מאישים אלה, חלקם כמכתבים וחלקם כ"הסכמות".

ב-14.10.1927 קיבל הראובני מכתב מח.נ. ביאליק  (המכתב המקורי בכתב-יד - באדיבות ארכיון "נאות קדומים) גם כתגובה לפניתו אליו בבקשה לקבל את תמיכתו לתכנית. ביאליק כתב בתחילת המכתב על עצמו כמעין התנצלות "אני אינני 'בן בית' בעולם הצמחים" והוסיף שהוא סומך על תמיכתו המקצועית בתכנית של הבוטנאי פרופ' אוטו ורבורג. רק לאחר מכן הביע את עמדתו האישית  כתמיכה נלהבת שאותה ניסח באופן פיוטי: "הגן אשר הגה רוחך הוא תאום פלאים של חזון ומציאות כאחד, זווג נאה של גן שלמעלה וגן שלמטה ביחד, מן 'פרדס' עתיק שלנו, שיש בו גם פשט, גם רמז וגם דרש וסוד. בכתבי קדשנו השתמר לדורות חזיון נפלא בצורות אדריכליות – בנין יחזקאל, מקדש שלעתיד לבוא. אתה זיכית אותנו הפעם – וכמדומה זאת הפעם הראשונה בדברי ימי החזון הישראלי – בחזיון גדול ונהדר, שנגלה לך בצורות בוטניות, המצטרפות לסימפוניה לאומית של צמחים. ולא בשמים הוא החזון, ולא לימים רחוקים, כי קרוב אלינו הדבר, ובידינו לעשותו מייד...".

הרב קוק כתב כתגובה לבקשתו של הראובני "הסכמה" שנשלחה כנראה ב-7.11.1927 (יש תאריך עברי לא ברור שניתן לקוראו בשני אופנים – י"ב מר-חשוון תרפ"ח – נובמבר 1927 או י"ב מר-חשוון – נובמבר 1924, אך קרוב לוודאי שהאפשרות הראשונה היא הנכונה). הרב קוק הרעיף מחמאות להראובני שהכיר אותו באופן אישי והביע גם הוא תמיכה נלהבת בתכנית הגן שבה ראה חלק מתהליך התחיה של ארץ-ישראל: "הוא הולך ומרחיב מפעלו, ביסוד גן מוחד לצמחי התורה וכל ספרותנו הקדושה העתיקה. ואוסף זה יהיה משכלולו תפארת לעמנו, ועוד פאר לעבודתנו בתחיית ארצנו הקדושה...".

השאיפה של הראובני להקים את הגן בהר הצופים ירדה מהפרק לאחר שפרופ' אלכסנדר אייג מהאוניברסיטה העברית הקים במקום במהלך שנות ה-30 גן בוטני של צמחיית ארץ-ישראל בקונספט שונה מזה שתכנן הראובני, ללא האלמנט של קישור הצמחים למקורות המקראיים והחז"ליים. לאור זאת חיפש הראובני אתר אחר לגן שלו ובתחילת שנות ה-40 הסכימה הקרן הקיימת לתת לו חלקת קרקע לשם הקמת הגן סמוך לקיבוץ מעלה החמישה באתר המכונה "הר הרוח".

גם בשלב זה עמדו לפניו מכשולים כספיים ואחרים שהצריכו השגת תמיכה נוספת של אנשי רוח ואנשי ציבור. אחד האישים שהראובני ביקש את תמיכתם בשלב זה היה הרב הרצוג שהביע את תמיכתו בתכנית הגן במכתב ששלח אל כל בני משפחת הראובני ב-16.5.1943. התמיכה הובעה כבר בתחילת המכתב: "אני מקדם בשמחה רבה את הידיעה שאתם עתידים לקבל מאת ה'קרן הקיימת לישראל' חלקת אדמה בקרבת 'מעלה החמישה' לשם גן הנביאים וחז"ל, משא נפשם זה שנים רבות. דבר גדול וחביב וחשוב הוא זה מבחינת האור אשר יופץ ע"י כך על כמה עניינים בכתבי הקודש ובדברי רבותינו ז"ל בקשר עם צמחי ארץ-ישראל הטעונים ביאור, הארה והבהרה, וגם חיבה יתירה נודעת למפעל זה מבחינת חקר הצמחים של ארצנו הקדושה...". בהמשך המכתב כתב הרב הרצוג שהוא סומך על הבטחתו של הראובני "שהזריעה והנטיעה תהיינה בהתאם לדיני תורתנו הקדושה הכתובה והמסורה..." ויתכן שדברים אלה נכתבו על רקע התנגדויות שהועלו כלפי יוזמת הגן  מגורמים דתיים שחששו מכך שהנטיעות בגן יתבצעו שלא בהתאם לכללי ההלכה.

הקשיים בהקמת הגן נמשכו גם לאחר מכן ומצב זה בא לידי ביטוי בכך שהרב הרצוג כתב כשנה וחצי לאחר מכן ב-10.1.1945 "הסכמה" שבה הביע את תמיכתו בהקמת הגן פעם נוספת את תמיכתו: "אני מקדם בברכה את מפעל "גן הנביאים ורז"ל" של הד"ר אפרים הראובני, הי"ו. זה רבות בשנים שהאיש המצויין הזה, שיראתו קודמת לחכמתו, עמל ביחד עם רעייתו הכבודה ובנו ובתו, בעבודה מדעית יסודית ומקיפה ומתמידה לשם הפצת אור בהיר בנוגע לצמחים המרובים הנזכרים בכתבי הקודש ובדברי רז"ל...". בדברים אלה הדגיש הרב הרצוג שמדובר במפעל משותף של כל בני משפחת הראובני: אפרים, רעייתו חנה וילדיהם נגה ואיילת השחר (מסמך זה לא נמצא בתיק של ועד הנאמנים לקבר הרצל אלא בארכיון הרב הרצוג בתיק שסימולו פ-4243/7).

הראובנים לא הסתפקו בהשגת תמיכה של רבנים ואנשי רוח בתמיכת הגן וגייסו קבוצה גדולה של אנשי ציבור שהצטרפו  ל"אגודת גן הנביאים ורז"ל" שהביעו את תמיכתם בהקמת הגן בפרסומים בכתב ובכנסים. בפרסום כזה, הכולל ציטוט של כרוז אחר, פורסם ככל הנראה בתחילת 1945 (אחד החותמים נפטר ב-31.1.1945, כך שהכרוז לא יכול להיות מאוחר יותר) מתייחס בפתיחתו אל הגן כפרוייקט שנמצא כבר בשלבי הכשרה ראשוניים, אך עדיין לפני נטיעת העצים: "גן הנביאים ורז"ל מוקם על אדמת הקק"ל כגן לאומי בארץ-ישראל לכל שדירות העם. לפי תכניתו ומיקומו על הר נישא אשר ממנו מתגלים למרחקים מסביב צרופי מחזות קדם ומראות הוד – יהווה גן זה אחד הגנים הנהדרים ביותר בארץ ובעולם... בגן יינטעו כל צמחי התנ"ך והספרות התלמודית בצרופים ובתמונות מיוחדות אשר יביעו את רעיונות הנביאים ומורי ישראל כפי שרצו הם להראותם לעם בעזרת צמחי המולדת...".  הפרסום מסתיים בציטוט מהכרוז שבו הופנתה קריאה אל כל אנשי הישוב ומוסדותיו "לעשות במיטב מאמציהם להגשמת המפעל הציוני הכביר הזה" המעידה על כך שמעבר להשגת הקרקע היה צורך לגייס משאבים כספיים מהציבור הרחב כדי להוציא את תכנית הגו מהכוח אל הפועל.

רשימת החותמים המגוונת כללה מלבד בני משפחת הראובני (שחתמו בתור "הראובנים") אישים פוליטיים שייצגו קשת אידיאולוגית רחבה: מנהיג מפ"אי דוד בן גוריון ובכירים נוספים ממפלגתו וממפלגות הפועלים האחרות (דוד רמז, יצחק טבנקין, מאיר יערי ועוד), פרופ' יוסף קלוזנר המזוהה עם המפלגה הרוויזיוניסטית וכמה פעילים ממפלגה זו, ראשי 3 העיריות הגדולות המזוהים עם מפלגת "הציונים הכלליים (דניאל אוסטר – ירושלים, ישראל רוקח – תל-אביב ושבתאי לוי – חיפה), מנהיג "המזרחי" הרב מאיר ברלין (בר-אילן) ואישים פוליטיים נוספים. בנוסף למנהיגים הפוליטיים חתמו על הכרוז חוקרים חשובים מתחומי מדעי היהדות ותחומים נוספים ובינהם: פרופ' משה דוד קאסוטו, פרופ' משה דוד סגל, פרופ'  יעקב נחום אפשטיין ופרופ' אברהם הלוי פרנקל.

בשלב הבא עבר הפרוייקט של הקמת הגן לשלבי ביצוע ראשוניים, אך הפרוייקט שנתקל בקשיים בירוקרטיים ומדיניים ובטחוניים במהלך השנים 1945-1948 (שטח הגן נכלל על-פי תכנית החלוקה בשטח המיועד למדינה הערבית) נעצר סופית במהלך מלחמת העצמאות כאשר שטח הגן הפך לחלק משטי ההפקר בין ישראל לבין ירדן. עדות לכך אנו מוצאים במכתב ששלחה איילת השחר הראובני לנשיא המדינה שז"ר ב-2.11.1967 (המכתב נמצא בתיק של לשכת הנשיא שסימולו נ-98/139), שבו הביע את מחאתה על יוזמה של רשות הגנים הלאומיים ועיריית ירושלים אחרי מלחמת ששת-הימים להקים לנטוע לאורך חומת העיר העתיקה גן שיכלול בין השאר גם צמחי תנ"ך. לטענתה התקבלה החלטה זו תוך התעלמות מהתכנית הוותיקה של אביה להקמת גן הנביאים ורז"ל ומהבקשות הקודמות שלה מעיריית ירושלים להקים את הגן המתוכנן בתחומי העיר (יש לציין שאחרי מות הוריהם נפרדו דרכיהם של האחים נוגה ואיילת השחר וכל אחד מהם ניסה לקדם את התכנית של אביהם בנפרד ולכן התעלמה איילת השחר במכתבה מהקמת "נאות קדומים" על-ידי אחיה שנתייים קודם לכן). במכתב זה תיארה גב' הראובני את השתלשלות העניינים סביב הגן בימים שלפני הקמת המדינה ולאחריה: "עלי לציין שעוד לפני עשרים שנה הכירו אישי ציבור ואנשי מדע מכל החוגים והזרמים בארץ ובחוץ לארץ... בצורך למלא ידי הראובנים לבצע מחקריהם אלו הלכה למעשה... נוסף לזה עלי להדגיש, שכבר באותם הימים (לפני כעשרים שנה) בשעה שנעשה הנסיון על-ידי הורי ז"ל, שהתחילו בביצוע הגן על שטח של כ-300 דונם ליד מעלה החמישה שבזמן מלחמת הקוממיות נהפך הגן הזה עם ראשית נסיונותיהם וסימון השטחים לשטח הפקר...".

בעקבות קטיעת הנסיון להקמת הגן באיזור מעלה-החמישה במהלך מלחמת העצמאות פנו הראובנים אחרי תום המלחמה לכיוון אחר וניסו לקדם הקמה מחודשת של הגן בהר הרצל סמוך לקברו של חוזה המדינה שעצמותיו הועלו באוגוסט 1949. ב-28.12.1949 פנו ארבעת בני המשפחה במכתב משותף להנהלת הסוכנות היהודית וחבר הנאמנים להר הרצל שבו הציעו להקים את גן הנביאים ורז"ל במקום גן ציבורי רגיל שתוכנן בשלב זה (המכתב נמצא בתיק שסימולו ג-14160/4 יחד עם מכתבי ביאליק והרבנים שהובאו קודם). במכתב זה הסבירו את הייחוד של הגן שהם רוצים להקים לעומת "גן ציבורי סתמי": "גן הנביאים ורז"ל הוא יצירת כל עם ישראל בארצו עם נביאיו וגדולי מורינו ומחנכינו בפסגתם, אשר בצמחי ארץ-ישראל דיברו, חינכו, למדו ולימדו סימלו את רעיונותיהם ודברי נבואותיהם לעם ישראל ולכל באי תבל לבני דורם ולדור דורות...". לקרת סוף המכתב הם פנו אל הנמענים בקריאה נרגשת: "נקום, איפוא, את גן הנביאים ורז"ל על הר הרצל ונרים את מנורת המאור כמתואר, ממעל לעצמותיו של הרצל."

בסופו של דבר נדחתה ההצעה ועל הר הרצל הוקם "גן סתמי" כלשונם של הראובנים. בשלב הבא ניסה אפרים הראובני להקים את הגן בשטח בנייני האומה אך גם נסיון זה לא צלח. כאמור לעיל, אחרי מותו של אפרים הראבני ב-1953 ושל רעייתו חנה ב-1956 נפרדו דרכיהם של שני האחים וכל אחד מהם ניסה לקדם את תכנית הגן  של אביהם בנפרד. שניהם המשיכו את דרך הוריהם בכך שלמדו בוטניקה באוניברסיטה ועסקו במחקר והוראה בתחום. נגה  הצטרף בתחילת שנות הארבעים  לארגון ההגנה ובו עסק ב"חינוך שדה" - היכרות עם צמחי ארץ-ישראל ותרומתם לחיים בשדה. לאחר קום המדינה המשיך בדרך זו בצה"ל, והיה מפקד המדור לחינוך שדה שאותו הקים (דרך המדור שפעל עד 1958 כזרוע למימוש המטרה של קירוב העם לטבע הארץ, עברו חיילים רבים וביניהם טייסים ואנשי יחידה 101 שלמדו הישרדות בשדה בעזרת צמחים ועל מקומם החשוב של הצמחים במקורות ישראל).

בשנת 1960 השתחרר הראובני מצה"ל, והחל לפעול להקמתה של שמורה שלה נתן את השם "נאות קדומים". מעבר להחלפת השם "גן הנביאים ורז"ל" של אביו לשם החדש הוא ניסח תכנית חדשה לגן בוטני שהתבססה על תכניתו של אביו אך לא הייתה זהה לה. במהלך השנים 1963- 1964 הוא ניהל משא ומתן עם הקרן הקיימת לישראל ועם מנהל מקרקעי ישראל מו"מ לקבלת קרקע עבור הגן ובעזרת תמיכה של יושב-ראש הכנסת קדיש לוז וראש-הממשלה לשעבר דוד בן גוריון קיבל הראובני מהמינהל שטח באיזור מודיעין סמוך לגבול הישן עם ירדן. בשלב הבא נוסד קורטוריום (ועד מייסד) לשמורה שעל פי התכנון המקורי של הראובני היה אמור להתכנס בט"ו בשבט תשכ"ה (18.1.1965). במכתב מנגה הראובני ללשכת נשיא המדינה זלמן שז"ר מ-15.11.1964 ביקש הראובני לקבוע את הישיבה לתאריך זה בשל סימליותו כראש השנה לאילנות, אך בהערה בכתב יד של מנהל הלשכה כתוב שהאירוע נדחה ליום המחרת (מכתב זה והמסמך הבא נמצאים בתיק של לשכת הנשיא שסימולו נ-107/21)

בהתאם לסיכום זה פורסם מטעם הוועד המייסד של נאות קדומים הודעה על קיום כינוס היסוד שלו ב-19.1.1965. במסמך זה שבו הוגדר הגן כ"מוזיאון פתוח" תוארו מטרות הפרויקט: "מטרת המפעל להיות מנוף לחידוש הברית בין תרבות הרוח של עם ישראל ובין אדמת ישראל, באמצעות הצגת נופי הארץ ותופעות הטבע שלה באספקלריא של יוצרי התרבות הישראלית הקדומה. בהתאם לכך יוקם מפעל נאות קדומים על שלושה יסודות משולבים: מוזיאון פתוח, מרכז הוראה, מרכז מחקר." בסופו של דבר נדחה הכינוס בכמה חודשים והתקיים בפועל ב-16.5.1965 כפי שדווח על כך בידיעה בעיתון "דבר".

כנס היסוד של "נאות קדומים", 16.6.1965 (שני מימין - נגה הראובני) - באדיבות ארכיון "נאות קדומים"
 

בשלב הבא התחילו העבודות בשטח להקמת השמורה ב"נאות קדומים". ההתרחקות של הגבול משטח השמורה אחרי מלחמת ששת הימים הקלה על ביצוע עבודות הפיתוח בתנאים בטוחים יותר וגרמה לשינויים בתכניות השמורה. עדות לכך ניתן לראות במכתב מנגה הראובני ליו"ר ארגון המועצות האזוריות מ-15.1.1968 (המכתב נמצא בתיק שסימולו ש-76/13) שבו תוארו העבודות שהתבצעו בשטח: "נפתחו כבר כ-6 קילומטרים של שבילים, המקיפים את כל הגבעות בשטח המפעל. שבילים אלה מאפשרים גישה למבקרים ולמתכננים... נערכה רוויזיה כללית של תכנית האב, נערכו השיניים הדרושים והתכנית החדשה נמצאת עתה בשירטוט ומותאמת יותר לתנאים החדשים שנוצרו לאחר מלחמת ששת הימים. נקבעו השטחים לזריעה של פורציות של יער טבעי ולנטיעות ראשונות, שתתבצענה כמקווה עוד בעונה זו.".

כשנתיים אחר-כך ב-22.4.1970 כתב נגה הראובני מכתב לנשיא זלמן שז"ר שנתן את חסותו ל"נאות קדומים." (המכתב נמצא בתיק שסימולו נ-107/21). גם מכתב זה כלל דיווח על התקדמות העבודות בפיתוח של "נאות קדומים" וגם על חתימת חוזה עם מנהל מקרקעי ישראל לחכירת השטח: "לאחר משא ומתן ממושך חתמנו חוזה עם מינהל מקרקעי ישראל להחכרת שטח בן 1,500 דונאם במודיעים, והחילונו בפיתוחו: תחילה בפתיחת דרכים ושבילים, ועתה בהקמת "גבעת המנורה והמוריות." שז"ר כתב בכתב ידו על תגובה קצרה על גבי המכתב של הראובני (תגובה שכנראה הודפסה לאחר מכן ונשלחה כמכתב תגובה): "קראתי, נהנתי מאוד. מאחל בהצלחה.".


"גבעת המנורה" בימיה הראשונים של נאות קדומים, סוף שנות ה-60 - באדיבות ארכיון "נאות קדומים"

מאז 1970 התפתחה שמורת "נאות קדומים" והפכה לגן פורח וב-1984 היא נפתחה לביקורי הקהל הרחב. מאז ועד היום היא מהווה אבן שואבת לביקורים של תלמידי בתי-ספר, תיירים ואזרחים ישראלים המבקשים ללמוד על צמחיית ארץ-ישראל והקשר שלה למקרא, המשנה והתלמוד. מידע נוסף על "נאות קדומים" וסריקות נוספות של מסמכים היסטוריים הקשורים לתולדות המקום ניתן למצוא באתר האינטרנט של השמורה.

כל התצלומים המופיעים בפרסום זה וכן התכנית של "גן הנביאים ורז"ל" והמכתב בכתב-ידו של ח.נ. ביאליק פורסמו באדיבות הארכיון של שמורת "נאות קדומים".