יום חמישי, 11 באוגוסט 2016

"מארץ השבי היא קפריסין מארץ הדחי שלום לך ארצי"*: גירוש המעפילים למחנות המעצר בקפריסין

'הנרייטה סאלד'
ב-30 ביולי 1946 יצאה אניית המעפילים 'הנרייטה סאלד' מאתונה לכיוון ארץ ישראל כשעל סיפונה 396 מעפילים. בצמוד אליה הפליגה הספינה 'רפי' בשיטת שילוב שתי ספינות,  ועליה 140 מעפילים. בהגיען לאחר טלטלות רבות  למרחק של כ - 150 מייל מחופי הארץ עברו מעפילי 'רפי' ל'הנרייטה סאלד', אך האנייה יורטה על ידי הבריטים, ומעפיליה הועברו לקפריסין יחד עם מעפילי אניית המעפילים 'יגור'.

'יגור', שהייתה קודם לכן אניית משא טורקית, נרכשה על ידי המוסד לעליה ב'.  754 המעפילים שעל האנייה היו ניצולי שואה, רובם צעירים, כמחציתם נשים. האנייה יצאה מנמל ליד מרסיי ב-29 ביולי 1946.  ב- 11 באוגוסט התגלתה הספינה מול ראש הנקרה.  שוטרים וחיילים בריטים עלו על סיפונה ונתקלו בהתנגדות לגרירתה. ב-13 באוגוסט הועברו המעפילים לספינת גירוש ויחד עם מעפילי 'הנרייטה סאלד' -  היו הראשונים שהועברו למחנות המעצר בקפריסין.

'יגור'
מה גרם לבריטים לשנות את דרך פעולתם ב-13 באוגוסט 1946, ולשלוח את המעפילים לקפריסין במקום למחנה המעצר בעתלית כפי שנהגו עד כה?
עד לסיום מלחמת העולם השנייה נהגו הבריטים להיאבק בעלייה הבלתי לגאלית על ידי החרמת האניות שהגיעו אל חופי הארץ ונתפסו, ובהעברת המעפילים למחנה בעתלית. משם שוחררו המעפילים רק תמורת ניכוי  מספר הרישיונות לעליה מהמכסות החודשיות של 1500 עולים. זרם ההעפלה, שכמעט פסק במהלך המלחמה, התחדש ביתר שאת עם סיומה. זרם העולים הגיע לשיא כאשר במאי 1946 הגיעו על האנייה 'מכס נורדאו' 1700 עולים – יותר מן המכסה החודשית. הבריטים הבינו שהאמצעים, בהם נקטו עד כה, כדי למנוע את ההעפלה, לא מספקים. חששם מהצפת הארץ בעולים בלתי חוקיים, עליית המתח בארץ ישראל,  יחד עם התוצאות הקשות של פיצוץ מלון 'המלך דוד',  על ידי האצ"ל ביולי 1946, הביאו את ממשלת המנדט ללחוץ על ממשלת בריטניה לאפשר לה לגרש מהארץ את המעפילים הבלתי לגאליים. על אף שממשלת בריטניה , משיקולים אחרים, העדיפה לפעול באופן מתון יותר נגד ההעפלה, נכנעה לבסוף, וב-7 באוגוסט החליט הקבינט הבריטי על גירוש העולים לקפריסין.

ואולם זרם המעפילים לא פסק, כפי שקיוו בממשלת המנדט. המחנות בקפריסין התמלאו באלפי מעפילים, ונתפשו על ידי ממשלת בריטניה כמקור לצרות במקום. על כן הוחלט לתת עדיפות להעלאתם לארץ, על פני עולים ממקומות אחרים, ולהקציב ליושבי המחנות חצי ממכסת הסרטיפיקטים החודשית. עבור אילו שנתפשו - הפך המחנה בקפריסין לעוד שלב בדרכם לארץ. במשך תקופה זו (מיולי 1946 ועד פירוק המחנות) עברו במחנות בקפריסין כמעט 52,000 מעפילים, שהגיעו לחופי הארץ ב-39 אניות. אליהם נוספו 2200 תינוקות שנולדו במחנות עצמם.

הורדת מעפילים מהאנייה "האומות המאוחדות" בחוף נהריה, ינואר 1948
בהגיעם חזרה לארץ נרשמו העולים באופן מסודר על ידי משטרת המנדט. טופסי הפרטים האישיים, השמורים בתיקי משטרת המנדט (משטרת ארץ ישראל) בארכיון המדינה, מספקים מידע רב על אותם מעפילים כפרטים וגם כקבוצה עם מאפיינים ייחודיים.  בכל טופס  - פרטים על תחום עיסוקו של העולה, מקום לידתו ושנת הלידה, מצבו המשפחתי, האנייה בה הגיע לחופי הארץ ותאריך הגעתה, השתייכותו המפלגתית, האם הוא חבר הסתדרות ומהם קשריו המשפחתיים והחברתיים בארץ. בצד הפרטים השגרתיים, יש בטפסים מידע מפורט על צבע העיניים והשער, האם יש זקן או שפם, מבנה גוף, מבנה האף והפה, הגובה וסימנים ומאפיינים מיוחדים שעשויים להקל על זיהויו של המעפיל . בהרבה מן המקרים המאפיינים הייחודיים כוללים את המספר שעל הזרוע. לכל טופס צמוד תצלום. את הטפסים מילאו לא בעת העברת העולים למחנות בקפריסין אלא דווקא בעת יציאתם משם, ביום כניסתם לארץ, וסודרו בהתאם לאנייה שבה הגיעו מלכתחילה. והנה כמה דוגמאות של טפסים כאלה מתוך התיקים של שתי האניות הראשונות שנשלחו לקפריסין:

מעפיל שהגיע על אניית המעפילים 'יגור': סימנים מיוחדים: מספר על זרועו השמאלית, דובר גרמנית, אידיש, פולנית,
אזרחותו: פולנית על פי מקום לידתו

עולה מסלוניקי, מכונאי בן 31, הגיע על האניה ' הנרייטה סאלד', דובר יוונית, ספרדית, צרפתית וגרמנית.
גם לו מספר על זרועו השמאלית


מעפיל שהגיע על האניה ' הנרייטה סולד', נולד באתונה, מצב שיניו טוב, סובל מפזילה.
בטופס נרשמו שמו וכתובתו של הדוד בתל אביב

בכלל טפסי העולים שבתיקי משטרת המנדט ניתן לצפות באתר האינטרנט של ארכיון המדינה.


* כותרת הפרסום מתוך 'שיר קפריסין', מלים: יצחק פאנר, נוסח עברי: דב נוי (נוימן), חובר במחנה מעצר בקפריסין ונדפס    ב'שירון קפריסין' (אתר זמרשת)


אין תגובות: