יום שני, 9 במאי 2016

במלאת 35 שנים למותו של אורי צבי גרינברג: מכתבים המבטאים את השקפת עולמו הפוליטית


"נסו להתנהג כאדוני מדינה יהודית בעיר המלך דוד" כתב המשורר, איש תנועת חרות, אורי צבי גרינברג  (אצ"ג) ב-1965 לשרת החוץ גולדה מאיר. משפט זה של אצ"ג מייצג היטב את תפיסתו הפוליטית הנחרצת שבאה לידי ביטוי במספר מכתבים שכתב  למנהיגי המדינה. המכתבים שמורים באוספי ארכיון המדינה.
אצ"ג נולד בגליציה ב-1896. ב-1918 ניצל עם בני משפחתו בפוגרום בעירו למברג (לבוב). הרשמים הקשים מאותו אירוע ניכרים היטב בשירתו, שמבטאת כבר בשנות ה-20 את חזונו  שכל יהודי העולם יושמדו. ב-1923 עלה לארץ ישראל, אומץ על ידי ברל כצנלסון וכתב ב"דבר". ביקורתו הקשה על דרך התמודדותו של היישוב עם מאורעות תרפ"ט (1929) יצרה  קרע בינו לבין תנועת העבודה, שהחריף ככל שהעמיקה ביקורתו על ההבלגה של הנהגת הישוב. אצ"ג הצטרף לתנועה הרוויזיוניסטית והיה למשורר של התנועה. תחושות האשמה הקשות שליוו אותו מאז נספו הוריו בשואה קיבלו ביטוי בספרו האחרון רחובות הנהר (1951). לאחר הקמת המדינה נבחר לחבר הכנסת הראשונה מטעם תנועת חרות.  ב-1957 זכה בפרס ישראל. את שירתו תפס אצ"ג כמשימה וככלי  "להביע את תורת היהודי הפראי ואת המצב הקסטרופלי של האומה" (כפי שכתב במניפסט "כלפי תשעים ותשעה").
 
במכתבו האמור לגולדה  התייחס אצ"ג לתקריות בגבול ירדן ב-1965, ובעיקר לשאלת ההסכם בעניין הריבונות בהר הצופים. מנהיגי המדינה עשו מאמצים רבים כדי לשמר את מעמדה של ישראל בשטח המפורז בעוד הירדנים פעלו באופן מתמיד לכרסום במעמד ישראל בשטח. בעקבות הדרדרות המצב באזור בראשית 1965, שיגר נציג ירדן באו"ם מכתב תלונה ליושב ראש מועצת הביטחון ובו ביקש שמזכ"ל האו"ם ישלח נציג לחקור את המצב במקום. גולדה עמדה על הצורך לקדם את המשלחת מטעם האו"ם בדרך חיובית ולהביע נכונות לשקול את המלצותיה אך התעקשה להקפיד על העיקרון שנשמר עד כה בקפידה, שלמתחם הר הצופים לא ייכנס איש או"ם. בחששו שהאו"ם זומם לקחת מישראל את הר הצופים כתב אצ"ג מכתב זה לגולדה. הוא ביקש ממנה לראות בשליחות האו"ם מזימה מסוכנת שיש להדוף בכל הכוח משום שמאחוריה עומד למעשה ניסיון להפקיע משלטונה של ישראל אזורים בירושלים החיוניים לביטחונה. נסיגת ישראל מהם תביא להתמוטטות שליטתה בירושלים ולאובדן העיר עבור מדינת ישראל:

אורי צבי גרינברג אל גולדה מאיר , 2 בפברואר 1965, חצ-4309/15


 כדרכה כתבה גולדה את תשובתה בכתב יד על גבי הפנייה. מאוחר יותר שלחה את תשובתה בדפוס: "לא ברור אם באמת ישנה מזימה, אבל אם ישנה היא לא תקום ולא תהיה":
תשובת השרה גולדה מאיר לאורי צבי גרינברג, 4 בפברואר 1965, חצ-4325/7


 
ברוח אותם דברים הוסיף והמליץ בפני שרת החוץ, במכתב נוסף בהמשך אותה שנה,  להתנגד להצעת החלטה באו"ם בדבר הכנסת כוחות או"ם לאזור המפורז בהר הצופים:

"הלכנו פעם צעד בצעד אחרי 'הכיוון הטוב' של המנדטור הבריטי, אחרי הפיתוי הבלפורי...עד אשר הגענו בסיוע ההבלגה...ובתום לב, להתרוקנות תוכן ההגשמה של כל סעיפי המנדט להקמת הבית הלאומי, והצילה אותנו דווקא ההתנהגות, שהיה בה משום הפיכת כל מושגי העבר של ההליכה בקו הבריטי המרמה...אנחנו היינו מסייעים לביטולה של הצהרת בלפור בהתנהגותנו...הפעם...אנו...מסייעים בהתנהגות שלנו, פה במקום ובאו"ם,...נופיע סוף סוף על בימת האו"ם כמדינה, בכוח התודעה שאילו היא לא הייתה כאן בשטח הצר...לא תהיה דריסת רגל לשום מעצמה מערבית בשטח הזה שכולו ערבי ו'יודן ריין'. עלינו הפעם להתחיל להשמיע דברנו בקול כזה שעוד לא השמענוהו. להצביע נגד ההצעה! בבטחון! אם לא נצא...שאנו מתכחשים לזכותנו לאפשרות קיום מדינה יהודית כאן...שאין לנו תביעות טריטוריאליות בארץ ישראל כולה..." (י"ח כסלו תשכ"ו\ חצ-130/4331/13).

התכתבות זו היא המשך טבעי לתפיסתו הפוליטית של אצ"ג, אותה ביטא כבר ב-1949, אז חבר כנסת, במכתב שכתב לראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון נגד פתיחת הדרך מהעיר העתיקה לבית לחם:


אורי צבי גרינברג לראש הממשלה ושר הבטחון דוד בן-גוריון, 1949, ג-5383/6
 

 
נאמן לשיטתו חתם אורי צבי גרינברג לאחר מלחמת ששת הימים על העצומה של התנועה למען ארץ ישראל השלמה.

בצד מכתביו של אצ"ג שעוסקים בסוגיות פוליטיות ואקטואליות שמורה בארכיון המדינה גם התכתבות שלו עם רחל ינאית בן-צבי, שמטבע הדברים מציגה אותו באור אישי יותר. 2 מהמכתבים, מ-1954, מובאים כאן. במכתביו מבשר אצ"ג לרחל ינאית ולנשיא בן-צבי על הולדת בתו. שבוע לאחר מכן הוא כותב לה שעלה לקברו של דוד המלך בהר ציון ושם נתן לבתו את השם רבקה חבצלת לבציון. הוא מודה לרחל על דבריה על ספרו רחובות הנהר באמרו: "נדמה לי שאפשר לקרוא בו בעיניים סגורות ובלב פתוח. אשרי איש שאת בכיו לא שכח – אמרתי באחד השירים".

מכתבי אורי צבי גרינברג לרחל ינאית בן-צבי, 1954, פ-2118/11
 

 

 

 

 



אין תגובות: