יום חמישי, 25 בפברואר 2016

"לתקנת בנות ישראל בגולת פרס" - מאבק הנשים הוכתר בהצלחה



איראן, מסתבר אינה רק שם נרדף לבעיית התחמשות גרעינית ומוקד למתיחות בינלאומית. פרק נשכח בתולדות יהדות איראן מציג בפני המתעניין סיפור מרתק הכורך יחדיו יהדות מסורתית הנצמדת למסורת אבות בכל הנוגע לדיני אישות מחד ונשים יהודיות באיראן שאינן משלימות עם המצב מאידך. 
בשנות השישים היו הנשים היהודיות באיראן מאוגדות בארגון משלהן שהיה מסונף לאיגוד הנשים באיראן מחד, ולאיגוד העולמי של נשים יהודיות שכלל בתורו, כמובן, גם את ארגוני הנשים בישראל, מאידך.
בתיק מספר נ-807/8 בארכיון המדינה (כל המסמכים המופיעים בפרסום זה לקוחים מהתיק הזה) שמור דיווח על ביקורה של חוה כהן, יו"ר מועצת ארגוני הנשים בישראל, בטהרן בחודש מרס 1965 במסגרת ועידה שארגן האו"ם בנושא מעמד האישה (תעודה 1). באותה תקופה כבר התעוררה תסיסה בקרב הנשים היהודיות באיראן נוכח הצמדות עיקשת של הממסד הדתי המקומי לחוקי האישות היהודיים הקדומים והמחמירים מאוד – דבר שהביא לקיפוח בלתי נסבל של הנשים היהודיות בכל הנוגע לירושה, נישואין, גירושין ופוליגמיה. נשיאת ארגון הנשים היהודיות באיראן, הגב' שמסי הקמט ונשיאת המועצה בטהרן, הגב' מליהה קאשפי, שנפגשו עם הגב' כהן ועם הגב' רובנס, נשיאת המועצה העולמית של נשים יהודיות שהשתתפה גם היא בוועידה, אמרו לה כי הגיעו הדברים עד כדי העלאת הרעיון של פניה לשאה בבקשה ליתן רשות לנשים היהודיות להיעזר בערכאות המוסלמיות-שיעיות הליברליות יותר בנושאים אלו. גם ציר ישראל בטהרן באותן שנים, מאיר עזרי, שנטל מאוחר יותר חלק פעיל בישוב הקונפליקט, מדווח בספרו "מי בכם מכל עמו" (ספריית מעריב, הד ארצי, 2001, עמ' 363) על פגישה טעונה זו.
עם שובה לארץ פנתה הגב' כהן בעניין אל הראשון לציון, הרב יצחק נסים ואל שר הדתות, זרח ורהפטיג . כחצי שנה מאוחר יותר פנתה רעיית נשיא המדינה, הגב' רחל שזר אל הרבנות הראשית באותו עניין עצמו: בין המשתתפות בקורס הכשרת עובדים קהילתיים במדינות אסיה-אפריקה שהפעיל משרד החוץ (קורסים שהתנהלו במסגרת המדור לשיתוף פעולה בינלאומי במשרד החוץ) ושנפגשו לשיחה עם רעיית הנשיא, היו גם נשים יהודיות מאיראן. הגב' שזר שמעה מהן על מצוקותיהן ובקשה להירתם לתיקון המצב. לבקשתה, פנו התלמידות עם שובן לאיראן אל ארגון הנשים היהודיות. הגב' מליהה קאשפי שלחה אל הגב' שזר מכתב המבהיר את עיקר הנושאים הבעייתיים: נישולה של האישה לחלוטין מכל ירושה לאחר מות בעלה, הנוהג לפיו יורשת בת לא נשואה רק עשירית מירושת הבנים בעוד הבת הנשואה מודרת לחלוטין מהירושה, הרשות הקיימת בידי הגבר לגרש את אשתו גם שלא בהסכמתה, פוליגמיה ונשואי קרובים. הגב' קאשפי הדגישה את חשיבות ההתייחסות לנושא בשל סמיכות הדברים לוועידה הבינלאומית של נשים יהודיות שתתמקד בנושא מעמד הנשים בהלכה היהודית, ומתוכננת להתקיים בשנה שלאחר מכן בלונדון  (תעודה 2). 
מלבד פעילותה של הגב' שזר שפנתה אל הרבנות הראשית, ובעיקר אל הראשון לציון, הרב יצחק נסים ואל שר הדתות זרח ורהפטיג במטרה למצוא מזור למצוקת הנשים, נרתמו לנושא גם הגב' רובנס בלונדון, והגב' סטנג, יו"ר מחלקת הנשים במגבית היהודית המאוחדת בניו-יורק. הן בקרו בטהרן, נפגשו עם ראשי ארגון הנשים היהודיות, ובהיותה בארץ, נפגשה הגב' רובנס עם הרב נסים. חילופי המכתבים בין הנשים: בירושלים, טהרן, לונדון וניו-יורק מצביעים על פעילותן בנושא שנתפס בעיניהן כדורש תיקון דחוף, על הצורך להיאזר בסבלנות רבה שכן התהליך איטי ורגיש מאוד ועל הצורך לשמור על חשאיות ועל כבודם של האישים הדתיים המעורבים בעניין. הגב' סטנג המדווחת לרחל שזר על הנושא כפי שהתרשמה ממנו בביקורה בטהרן, מדווחת כי הרבנות המקומית ובראשם הרב חכם ידידיה שופט, נרתעים מלבצע שינויים כה מהותיים בתקנות הנהוגות מדורי דורות ללא גיבוי, אישור והנחיות של הרבנות בישראל בכלל, ושל הרב הראשי לישראל בפרט (תעודה 3).
רחל שזר, 1964. מתוך ויקיפדיה
 במטרה למצוא סמכות חוץ-רבנית שתוכל לסייע, פנתה רחל שזר אל הפרופ' זאב פלק, חוקר ומרצה למשפט עברי, ששימש באותה עת כיועץ המשפטי של משרד הפנים. היא יידעה את הראשון לציון, הרב יצחק נסים, שהיה מעורב כבר בנושא, על פנייתה זו ובקשה ממנו כי יקבל לשיחה את פרופ' פלק, אחרי שזה יגיש לו את המלצותיו בנושא.
שזר פנתה  גם אל הרב הראשי האשכנזי, איסר יהודה אונטרמן בעניין. בדברי תשובתו מפרט הרב אונטרמן כמה תקנות הלכתיות הנהוגות ביהדות האמורות למנוע את המצב הקיים אצל נשות איראן היהודיות ומבין דבריו משתמעת פליאה על כי המצב באיראן אינו כך ו"ייתכן שבנקודה זו הנוהג במדינת איראן הוא אחר..." (תעודה 4).
מוקד הבעיה, כפי שעלה בדיונים עם פרופ' פלק ובהתכתבויות עם הגורמים השונים הוא היצמדותה של המערכת הדתית של החברה היהודית האיראנית לנוסח ההלכה התלמודית בכל הנוגע לדיני אישות ללא פתיחות לשינויים ומבלי שקבלו עליהם את התקנות שהונהגו בינתיים בקהילות אחרות – גם בארצות המזרח (כמו למשל, הוספת תנאים בכתובה). המצב הרגיש דרש התערבות זהירה מצד גורמים רבניים בארץ אך מבלי לבטל או לפגוע בסמכותה של המערכת הרבנית באיראן.

פרופ' פלק גיבש את המלצותיו והגישן למועצת הרבנות הראשית ואח"כ, כבקשת רחל שזר, קבלו הרב נסים לפגישה.
התזכיר (מיום ט' כסלו תשכ"ו, 3 בדצמבר 1965) המליץ על עידוד הרבנים באיראן לאמץ את התקנות שהונהגו בקהילות ישראל במרוצת השנים כדי להקל על מצוקת הנשים וכן המליץ על שליחת שליח מטעם הרבנות הראשית לאיראן כדי להדריך את הממסד הרבני במקום בדרך הנהגת והטמעת התקנות האלה. (תעודה 5).
הרב נסים אכן ראה בחיוב רב את הרעיון לשלוח שליח לאיראן, כפי שכתב במכתבו לרחל שזר (תעודה 6): "מתוך למידת הבעיה היטב, נמצאתי סבור שהסבל הרב לאישה היהודייה בפרס, אינו נגרם אלא מחמת הבורות הגדולה שפשתה בקהילות אלו בכל הנוגע לענייני היהדות, באין רב ומורה הוראות. תקנת המצב, דומה שלא תבוא אלא על-ידי שיגור רב מוסמך מישראל לפרס, היודע לדון ולהורות ובקי בשפות. הוא עשוי לתקן תקנות ולהדריך את כל הזקוק להדרכה ולעצה."
אלא ששליחת השליח לאיראן נתקלה בקשיים גדולים למדי: מאיר עזרי שלח מכתב אל הרב נסים ובו הודיע לו כי ועד הקהילה בטהרן אינו מעוניין בשליח. בפגישה עם פרופ' פלק, העלה הרב נסים השערה כי ראשי הקהילה היהודית באיראן הם אלה המונעים שינויים בתקנות ההלכתיות לטובת הנשים. (תעודה 7).
בחירת שליח מתאים בברכתו של הרב נסים, שליח שיהיה מקובל על הממסד הרבני באיראן ועל ראשי הקהילה במקום, בעל סמכות הלכתית שיוכל לפעול ברגישות הנדרשת -  התבררה כמשימה לא קלה. עזרי התבקש לסייע בהכשרת הקרקע לבואו של השליח מישראל. לאחר שגם מועמדותו הכמעט ודאית של חוקר המקרא והתלמוד פרופ' עזרא ציון מלמד הוסרה מהפרק, ולאחר פעילות נוספת של רחל שזר בנושא [ראו מכתבה אל הרב נסים (תעודה 8)] ושל חוה כהן,יצאו בסופו של דבר לטהרן שני שליחים: האחד מטעם הרב נסים: הרב סלמן חוגי עבודי, חבר מועצת הרבנות הראשית ומי ששימש בעברו כרב הראשי של בגדד,  והאחר, מטעם שר הדתות זרח ורהפטיג: ד"ר שלמה זנוויל כהנא,  מנכ"ל המשרד.
הרב הראשי לישראל, הראשון לציון, יצחק נסים,
4.10.1958, צילם: משה פרידן. לשכת העיתונות הממשלתית
 השליחים נפגשו עם רבנים, עם ראשי הקהילה ועם הנשים היהודיות. מאיר עזרי ליווה את השליחים, והיה מיודע ומעורב בפעילותם. לאחר פעילות אינטנסיבית שנמשכה כשבועיים ימים, הגיעו הרב עבודי וד"ר כהנא לכדי גיבוש טיוטה של תקנות חדשות המסדירות את הנושאים שבמוקד והציגו אותה בפני ועד הקהילה שאישר את רובה. נקודות המחלוקת שנותרו, הועברו לוועדה נוספת. במברק שהעביר עזרי אל רחל שזר, הוא מדווח לה על ההתקדמות ומזהיר אותה כי: "עליך לעמוד על המשמר על מנת שהתקנות שתובאנה על ידם ארצה תקבלנה אישור הרבנים הראשיים." (תעודה 9)
ב-10 במרס 1966, הוצג בפני ראשי הקהילה, בית הדין הרבני, נציגי קהילות אחרות באיראן ובפני השליחים מישראל, זיכרון דברים המציג את התקנות החדשות בענייני אישות – תקנות המקלות מאוד על מעמדה של האישה הנשואה ושל הבת הרווקה והבת הנשואה בענייני ירושת הבעל/האב, וכן בעניין הפוליגמיה. (תעודה 10).
עם גיבוש זיכרון הדברים הוציאה הגב' הקמט שני מכתבים זהים, האחד לרב נסים והאחר לשר הדתות. היא מודה להם מקרב לב על המאמצים הרבים שהשקיעו בגיבוש המסמך ומפצירה בהם לשלוח העתק חתום, מוסמך ומגובה על-ידי הרבנות הראשית ומשרד הדתות בישראל – מסמך שיסיים את הפרשה בכי טוב, למען לא ירד כל המאמץ לטמיון (תעודה 11).
                      


ואכן זיכרון הדברים נחתם בישראל ובטהרן והדברים הכתובים בו זכו לאישור על ידי הממסד הרבני וראשי הקהל בקהילות איראן. עם שובם של נשיא המדינה, זלמן שזר ורעייתו רחל מביקורם בדרום אמריקה, כתבה רחל שזר מכתב תודה חם לרב נסים על הסיום המוצלח של הפרשה ועל כי הקדיש מזמנו "לתיקון מצבה של האישה היהודית באחת מקהילות עמנו הנידחות..." (תעודה 12).
חתימת המסמך סללה את הדרך לביקורו של הרב נסים באיראן. עזרי מדווח בספרו (עמ' 364) על הביקור שהתקיים בחודש יוני 1966. הרב נסים ביקר בקהילות היהודיות בערי איראן וזכה לקבלות פנים חמות בכולן. הגב' קאשפי העניקה לרב נסים במתנה ספר תורה עתיק עם מעיל רקום ברקמה אתנית. בעקבות הביקור הוקם בית-דין יהודי כללי אחד לכל יהודי איראן בנושאי חופה, קידושין, ירושה וגיטין. בית-דין זה הורכב מדיין מישראל ומשני דיינים מקומיים. עוד סוכם כי נוסח הכתובה יתורגם לפרסית ויירשם אצל נוטריון מקומי, כדי שיוכר רשמית על ידי השלטונות. ביזמת עזרי התקיימה פגישה בין הרב נסים לבין שר המשפטים האיראני ובעקבות פגישה זו הוכר בית הדין היהודי החדש כמוסד המחייב את כל יהודי איראן וכמייצגם הבלעדי בפני רשויות המדינה.
ומכתב התודה הנרגש של מזכירת ארגון הנשים היהודיות באיראן אל רחל שזר, מסכם את הפרשה בבהירות ובאופטימיות רבה (תעודה 13).


אין תגובות: