יום חמישי, 18 בפברואר 2016

(כמעט) התרסקות בנחיתה: תרומתו של בוטרוס גאלי להצלת הסכם השלום בין ישראל ומצרים

אתמול נפטר בגיל 93 בוטרוס בוטרוס גאלי, דיפלומט מצרי שנבחר בשנות ה-90 למזכ"ל האו"ם.
דר' גאלי היה בן למשפחת אצולה קופטית נוצרית שלמד משפט בינלאומי בפאריס וכיהן כפרופסור באוניברסיטת קהיר. אשתו הייתה ממוצא יהודי. גאלי זכור בישראל כאחד מאדריכלי חוזה השלום בין ישראל ומצרים, ולרגל פטירתו מפרסם ארכיון המדינה מבחר תעודות מאוספיו, המאירות על תרומתו ליחסים בין שתי המדינות. בתעודות אלו דנו הצדדים גם בבעיה הפלסטינית, בגורלה של ירושלים ובשאלת עזה, שהמצרים גילו לה עניין מיוחד.

בנובמבר 1977 נלווה בוטרוס גאלי לנשיא מצרים אנוואר סאדאת בביקורו ההיסטורי בירושלים, לאחר התפטרות שר החוץ אסמעיל פהמי. בדרך לנמל התעופה בלוד, בשובו מירושלים, ניהל שיחה עם שר החוץ משה דיין על עתיד המגעים ביניהם. הם דנו בתכנית האמריקנים לכנס ועידה בינלאומית בג'נבה ועל דרישת מצרים להתייחס בשיחות גם לענין הפלסטיני– דרישה שהיתה עתידה לסבך את המגעים במהלך כל המשא ומתן. הדיווח שמסר דיין על השיחה הוצג בפרסום שהעלה ארכיון המדינה על ביקור סאדאת .

שר הביטחון עזר ויצמן משוחח עם בוטרוס גאלי בחדר הביליארד בקמפ דייוויד,
7 בספטמבר 1978. לימינו השגריר בוושינגטון אשרף גורבל ושר החוץ כמאל.
צלם: משה מילנר, לשכת העיתונות הממשלתית

בוטרוס גאלי נתמנה לשר המדינה לענייני חוץ והשתתף במשלחת המצרית בוועידת קמפ דייוויד בספטמבר 1978. אך תרומתו החשובה ביותר לשלום הייתה בשיחות וושינגטון אחרי הוועידה, לאחר ששר החוץ מוחמד איברהים כמאל התפטר במחאה על העסקה שעשו הנשיא סאדאת וראש הממשלה מנחם בגין בקמפ דייוויד. לטענתו הצעת ישראל לתת אוטונומיה לפלסטינים לא הייתה מספקת והוא חשש מבידודה של מצרים בעולם הערבי. בזיכרונותיו הבהיר גאלי שהיה שותף לחששות אלו. אף על פי כן עמד יחד עם שר המלחמה כמאל חסן עלי בראש המשלחת המצרית לשיחות על ניסוח חוזה השלום עם ישראל.

האמריקנים הציעו טיוטה לחוזה השלום, שכללה את סיום מצב המלחמה, נסיגת ישראל בשלבים לגבול הבינלאומי, הקמת יחסים נורמאליים בין שתי המדינות וסעיפים על סידורי ביטחון, זכות המעבר בתעלת סואץ ועוד. הוחלט שהקשר בין החוזה להתחייבות ישראל להקים אוטונומיה ביהודה ושומרון יבוא לידי ביטוי במכתב משותף של שני המנהיגים. ב-25 באוקטובר 1978 אישרה ממשלת ישראל את טיוטת החוזה, לאחר שיוכנסו בה כמה תיקונים. אולם בד בבד עם החלטה זו העבירו בגין ודיין החלטה ל"עבות" את היישובים הישראלים ביהודה ושומרון. מטרתם היתה רכישתם תמיכת כמה שרים שראו באישור הטיוטה ויתור למצרים, במיוחד שר החקלאות אריאל שרון ושר החינוך מטעם המפד"ל זבולון המר. בגין אף הודיע בישיבת סיעת הליכוד על כוונתו להעביר את משרד ראש הממשלה ומשרדים אחרים למזרח ירושלים.

עם שובם לוושינגטון ניהלו דיין ועמיתו, שר הביטחון ויצמן, שיחה עם המשלחת המצרית על החלטת הממשלה. דיין הסביר שהממשלה נאלצה לפעול בעניין עיבוי היישובים בעקבות פרשנות פרו-פלסטינית של הסכמי קמפ דייוויד שמסרו האמריקנית לירדן. ויצמן התנגד למתן מעמד מיוחד למצרים בעזה. "בוטרוס ועלי השיבו שכל מה שרצו בנושא זה זוהי טקטיקה להביא את ירדן להשתתפות בשיחות" כתב ויצמן אל ראש הממשלה ( 29/10/1978, ארכיון המדינה, א 4314/9).


שיחות ושינגטון בעיני זאב (יעקב פרקש), באדיבות בנותיו דורית פרקש -שוקי ונורית פרקש -פינק
בראשית נובמבר התכנסה ועידת בגדאד, בה השתתפו כל מדינות ערב מלבד מצרים. הוועידה הסתיימה ב-2 בנובמבר בהודעת גינוי למצרים על ההסכם עם ישראל ואיום בצעדי ענישה וחרם כלכלי אם תחתום על חוזה שלום עם ה"אויב הציוני", כולל העברת מרכז הליגה הערבית מקהיר. סאדאת הגיב בתדהמה ובאכזבה, וגאלי ועלי נקראו לקהיר להתייעצויות. מצרים הקשיחה את עמדתה, וויצמן, מפקד חיל האוויר לשעבר, הזהיר מפני סכנת "התרסקות בנחיתה" לאחר טיסה ארוכה. עם שובם נפגשו המצרים עם ויצמן ודיין לשיחה שהגדיר  גאלי בזיכרונותיו "אולי ישיבת העבודה החשובה ביותר במשא ומתן שהתנהלה עד כה". גם הוא חש בפער שנוצר בין חברי המשלחת ועמיתיהם בבית, וסיפר על התגובה החריפה לדברים שאמר על עמדת ישראל מצד סאדאת, ראש הממשלה חליל וסגן ראש הממשלה חסן תוהאמי. תוהאמי אמר לו שאינו יודע לנהל משא ומתן, וגאלי הזמין אותו להשתתף בשיחות בעצמו. ויצמן, שאף הוא חזר מביקור בבית והזדעזע מיחס השרים, העיר: "היו לי תוהאמים שלי", וגם להם הציע שיצטרפו לשיחות (דיין לראש הממשלה וסגן ראש הממשלה, 10/11/1978, ארכיון המדינה חצ 6913/6).

גאלי הבהיר שממשלת מצרים דורשת להבטיח התקדמות בנושא הפלסטיני במקביל לביצוע החוזה בין מצרים לישראל ולקבוע לוח זמנים למשא ומתן על האוטונומיה, שיתחיל חודש אחרי החתימה על חוזה השלום ותוך 4-5 חודשים יהיו בחירות. כמו כן ייקבע תאריך לנסיגת הממשל הצבאי. דיין הבהיר שישראל אינה מוכנה לנקוב בתאריך לעריכת הבחירות, והממשל הצבאי לא יבוטל אלא יישאר "חבוי בצללים" בתל אביב כדי למנוע השתלטות אש"ף על רשות הממשל העצמי.

גאלי גם חזר על בקשת מצרים לצעדים חד צדדיים לקראת הבחירות לאוטונומיה, וביקש הצבת משלחת מצרית קבועה בעזה. דיין שוב הדגיש את התנגדות ישראל. אפשר להקים קונסוליה מצרית במסגרת הנורמליזציה. גאלי הגיב בחריפות לדברי דיין שישראל תקים יישובים חדשים, ואיים כי צעד זה יפוצץ את ההסכם. אפשר להגיע להסכם "ג'נטלמני" שלא יוקמו יישובים עד שחוזה השלום יעמוד איתן. דיין הזהיר שאם ישראל תידרש להתחייב על כך – לא יהיה הסדר.

בעניין דרישת ישראל שמצרים תמכור לה נפט אחרי הנסיגה מסיני הציע גאלי להגיע להסכם אחרי נסיגת הביניים במסגרת הנורמליזציה. הוא הציע שהאמריקנים יתנו ערבות מוגדלת לאספקת דלק לישראל, על בסיס התחייבות דומה שנתנו אחרי הנסיגה ב-1975.

כפי שחששו דיין וגאלי, כעבור זמן קצר התמוטטו השיחות בשל חילוקי דעות בנושאים שעלו בשיחה זו: מעמד מצרים בעזה, הבטחת התקדמות בעניין הפלסטיני ומכירת נפט לישראל. התקוות הגדולות שנולדו בעקבות ועידת הפסגה בקמפ דייוויד נכזבו, והיה נדמה שחלום הסכם שלום הראשון בין ישראל ומדינה ערבית נגוז. אולם כעבור כמה חודשים חודשו השיחות, ובעת ביקור הנשיא קרטר בירושלים במארס 1979, התברר שהפתרונות שהציעו דיין וגאלי, שני מדינאים מפוכחים שחתרו להסכם על בסיס פשרה, הם הפתרונות שיביאו את הצדדים לחתימה על חוזה השלום. על כך אפשר לקרוא בפרסום הארכיון על ביקור קרטר וחתימת חוזה השלום.

ספר זיכרונותיו של גאלי על תהליך השלום,
שפורסם בהוצאת ידיעות אחרונות/חמד, 1998





אין תגובות: