יום שני, 1 בפברואר 2016

ט"ו בשבט והחוק להגנה על פרחי בר - חמישים שנה של שמירת ערכי טבע בישראל

"צא לנוף אך אל תקטוף!": החוק להגנה על פרחי בר והפעולה ליישומו

"אדוני, היזהר, אל תיגע באיריס! 
צבעוני ההרים הוא מחוץ לתחום! 
כל גבעה נישאה בשולי העיר היא 
שטח בר מגודר ואזור רשום! "
                                                                                    (נעמי שמר, ואלס להגנת הצומח)


בימים אלו מתכסה הארץ כמדי שנה במרבדים של פרחי בר. מדי סוף שבוע יוצאים רבבות לעשרות אתרים בטבע לחזות בפלא המרהיב הזה בשלל צבעיו. ספק אם רבים מאלו שנהנים מיפי הפריחה יודעים שבראשית שנות השישים עמדו פרחי הבר בישראל, או לפחות כמה מהמינים מהמרהיבים שבהם, בסכנת הכחדה. עד 1963 נחשבו פרחי הבר לרכוש הכלל. הוותיקים שבינינו זוכרים כיצד יצאו אזרחים תמימים ושומרי חוק לטבע וחזרו עמוסי זרים של פרחי בר. "הגדילו לעשות" מגדלי וסוחרי פרחים שעקרו מאות פקעות של אירוס הגלבוע, צבעונים ועוד, ומכרו רבבות כלניות, רקפות, תורמוסים ועוד פרחים נחשקים.

הנה תמונה של קטיף פרחים כזה – לפני כמעט 100 שנים. חייל בחטיבת הפרשים הקלים האוסטרלים בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה קוטף פרחי כלניות וקולע אותם לזר. (אחד מצילומיו הידועים של צלם המלחמה האוסטרלי הידוע Frank Hurley). 
http://www.greatwar.nl/kleur/anemones.html

תוך מספר שנים עמדו מינים רבים של פרחים מהיפים בארץ בסכנת הכחדה וחובבי הטבע הבינו שאם לא תעשה פעולה דחופה יאבד חלק מהותי מיופיו של הטבע. המאבק להצלת פרחי הבר החל ב- 1956 ע"י אנשי החברה להגנת הטבע שהמליצו להכריז על עשרות מיני פרחים כמוגנים ואסורים בקטיפה ועל מינים נוספים כ"שמורים", מהם ניתן לקטוף עד 10 פרטים.

ב-1963 נחקק חוק גנים לאומיים ושמורות טבע– תשכ"ג/1963 [אתר הכנסת], שהקים את רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים, אך לא כלל בתוכו אחריות לשמירת פרחי הבר בכלל ישראל.

חבר הכנסת והסופר יזהר סמילנסקי (ס. יזהר) מסיעת מפא"י, הגיש תיקון להצעת החוק [אתר הכנסת] כדי "לעצור ולמנוע כליית פרחי בר וערכי טבע מוגנים אחרים מאדמת הארץ". בדבריו בכנסת נימק יזהר את ההצעה בכך ש"צמח שפרחיו חוזרים ונקטפים שנה אחר שנה, ילך הלוך והיעלם עד שיכחד". הוא כינה את קטיף הפרחים "השמדה" וטען שישנם "משמידים שונים לפרחי הבר: כולם, מסתבר, מכוונות טובות ונעלות". יזהר לא התנגד לקטיף פרחים "קצת כה וקצת כה" אלא לסחר לא מבוקר וקטיף לא מבוקר. הוא הציע חינוך והסברה להגבלת קטיף פרחי הבר והצלתם ולא רק בכפייה. על התיקון לעבור מיד "שכן זו ארץ קטנה, שהמיושב מתרבה בה במהירות, והבר מתמעט ונסוג בחיפזון גדול יותר". 
לשר החקלאות, משה דיין היה מענה קצר יותר להצעה: "אדוני יושב הראש, חברי הכנסת. אני מתנצל מראש על חוסר הפרופורציה בין עושר ההצעה לבין דלות התשובה. אני מסכים להצעת החוק – ככתבה, כרוחה וכריחה".

ב-1964 נחקק חוק ערכי הטבע המוגנים, שנועד להגן על פרחי הבר. ס. יזהר צדק כאשר קבע בהצעתו כי יש לקדמה בהסברה וחינוך ולא רק בכפייה. הד"ר עוזי פז, שהיה ב 1964 המנהל בפועל של המדור לשמירת הטבע במשרד החקלאות, מספר כי הבעיה המרכזית במימוש החוק הייתה השאלה איך יוכל הציבור לדעת אילו פרחים מותר לקטוף ואילו אסור, וכיצד לאכוף את החוק – הרי לא יכלו לשים שוטר ליד כל פרח, כך כתב במאמרו. הפתרון נתגלה לו במקרה בחיפה בה ראה כרזה ובה ציורי פרחים של העירייה בחסות חברת בלו-בנד-תלמה המבקשת שלא לקטוף את הפרחים.


הכרזות אומצו ע"י משרד החקלאות ונשלחו למוסדות ציבוריים שונים ובמיוחד למוסדות חינוך, גני ילדים ובתי ספר. הפניה לילדים לקידום שמירת ערכי הטבע הוכיחה את עצמה מעל ומעבר והביאה להשרשת שמירת פרחי הבר בישראל. הנה דוגמה לפניה למנכ"ל משרד החינוך מאת ראש הרשות לשמירת הטבע על הצורך בשמירת הנרקיס המצוי. הפונה – אלוף במילואים אברהם יפה אל אלוף במילואים אלעד פלד (שני מפקדי אוגדות במלחמת ששת הימים).

העיסוק בפרחים ושמירתם היה ללא ספק עניין יפה ומעורר פיוטיות לשמה, וכך אפשר לראות את המכתב הבא שנשלח ע"י סגן מנהל הרשות, אדיר שפירא לפקחים על שמירת החוק : "עם תחילת החורף יפרחו החלמוניות, הנרקיסים ומאוחר יותר יצר פרחי הבר המוגנים". 

אולם את עיקר עבודת השמירה על פרחי הבר ביצעו בהתנדבות "משוגעים לדבר" ובהם בני נוער. משרד החקלאות פנה לנוער ולילדים לדווח לו על עבירות על החוק בססמה "צא לנוף אך אל תקטוף". בתגובה זכה משרד החקלאות לסדרת מכתבים מפקחים מתנדבים נלהבים, שיצאו לסיורים לזיהוי עוברים על החוק ודיווחו עליהם. הנה מספר מכתבים כאלו, ספק רציניים ספק משועשעים, המוכיחים כי שמירת פרחי הבר הפכה ליעד חשוב בעיני הנוער בישראל. מן המכתבים השמטנו פרטים מזהים של המתלוננים ושל אלו שנגדם הוגשו התלונות מטעמי צנעת הפרט.

     1) נשוא התלונה הזה הוא סטודנט מירושלים. ניתן לראות כאן את טופס התלונה ואת המכתב הרשמי שנשלח אליו מרשות משורות הטבע. 

      2) חבר מושב זה מקבל תלונה על הפרת החוק וקטיף של נרקיסים. המתלונן – נער בן המושב בעצמו...  אותו הנער היה פעיל במיוחד כפקח חובב והנה טופס תלונה ללא פרטים עליו בחתימתו וחתימת חבריו. 

      3) תלונה ובקשה למינוי כפקח מתנדב... 

      4)     במקרה הזה, מנהל בית ספר מקבל תלונה על מורה מבית ספרו ותוכחה כי אינה משמשת דוגמה לשמירת ערכי טבע. 

      5)     במקרה זה, התלונה הייתה מביכה עבור רשות שמורת הטבע מאחר והילדים שנצפו קוטפים פרחים היו בני קיבוץ ממנו בא אחד מראשי הרשות... 

      מסע  הפרסום להגנה על פרחי הבר נחשב המוצלח ביותר בהיסטוריה של מסעות ההסברה בישראל (על פי עוזי פז). הוא הותיר חותם עמוק בלב ובנפש של כל מי שגדלו באותה התקופה. כך לדוגמה, כאשר כותב שורות אלו ראה לראשונה את התמונה שצירפנו למעלה (החייל האוסטרלי) הוא הזדעזע בכל נימי נפשו... בזכות מסע הפרסום והתיקון לחוק אנו נהנים מפריחה מרהיבה ומגוונת!








אין תגובות: