יום חמישי, 7 בינואר 2016

וילה מולר חלק ב' - זיכרונות ממעון השגריר


       בעקבות הפוסט שפרסמנו פה לפני כשבוע על המעון הרשמי של שגרירי ישראל בווינה אנו מביאים קטעים מתוך דברים שמסר לנו מר יואל שר, שגריר ישראל בווינה בשנים 1998-1995, מתוך הידע האישי שלו על הבית וחוויות שלו מהשהייה במקום.
      "אומרים ש[האדריכל] אדולף לוס חי עם משפחת מולר במשך שלושה חודשים כדי לתהות עליהם ועל העדפותיהם, ותכנן את הבית בהתאם. הם ודאי היו מאושרים מאוד בבית זה אלמלא הגרמנים שנכנסו לאוסטריה וסיפחו אותה ב-1938. משפחת מולר  עלתה אז ארצה.
       בזמן המלחמה ישב בבית זה מפקד הגסטאפו בווינה. אחרי המלחמה קיבל מולר את הבית בחזרה לידיו, אבל השלטונות תבעו ממנו תשלומי מיסים וארנונה עבור כל שנות הכיבוש והמלחמה. הדבר הרגיז אותו מאד והוא החליט שהוא לא רוצה את הבית הזה יותר, ותרם אותו למדינת ישראל כדי שישב בו את נציג ישראל בווינה, קודם קונסול כללי ואחרי זה שגריר. משנת 1955 אומנו שגרירים לאוסטריה,  כשזו  חזרה להיות עצמאית אחרי חתימת 'הסכם המדינה [האוסטרית', 15.5.1955], שבו ארבע המעצמות הכובשות החליטו לצאת ממנה ולהעניק לה את עצמאותה מחדש – בתנאי שהיא תישאר ניטרלית בין מזרח למערב ושלא תנקוט עמדה לגבי שום צד.
השגריר שר מגיש את כתב האמנתו בווינה תחת שלג כבד, 7.12.1995
לידו ראש הטקס במשרד החוץ האוסטרי.
צילום: יואל שר, אוסף פרטי
 [....]
       נציגי ישראל בווינה ממשיכים להתגורר ולתפקד בבית ההיסטורי הזה, אף על פי שאינו מתאים לאירוח [.....] הוא נחשב נכס שמור היסטורי: אסור לתקוע בו מסמר בקיר בלי אישור של המחלקה לשימור מבנים היסטוריים של עיריית וינה. את חדר האוכל הקטן , למשל, לא ניתן להרחיב כדי להתאימו למשימות הייצוג של ראש נציגות.
         האנס מולר היה מנגן בצ'לו והוא אהב לאסוף אנשים ולקיים ערבים מוסיקליים בביתו.  לצורך זה תכנן לוס חדר אוכל מוגבה, ששימש כבמה, ומשם מדרגות היורדות לסלון, ללא מעקה. האורחים  היו יושבים בסלון ומולר ישב על שפת חדר האוכל וניגן. לאורך שנים, מספר רב של גברות נקעו או שברו את רגליהן בירידה במדרגות האלה עם נעלי עקב. סגנונו של לוס, מלבד הקווים הישרים של הבית מבחוץ, כלל פריטי רהוט מובנים המחוברים לקירות, כגון ספות, שלא ניתן להזיז אותם או להחליף אותם."
מבט נוסף על חדר האוכל, וילה מולר
צילום: ויקיארכיטקטורה
[.....]
         "הבית נמצא בשכונת וילות, לא על דרך ראשית, אוטובוסים מלאים בסטודנטים לאדריכלות מגיעים מכל העולם כדי לראות אותו ולצלמו , והם היו משתוקקים גם להעיף מבט פנימה. אם היינו מאפשרים להם להיכנס אפשר היה למכור כרטיסים ולהביא הכנסה רצינית מאוד לאוצר המדינה, אבל זה כמובן לא ניתן."
      לדברי מר שר, בעבר ניסו נציגי ישראל למסור את הבית לרשות העיריה, כדי שזו תהפוך אותו למוזיאון אדריכלי, ולקבל בתמורה מבנה המתאים לייעודו. אולם: "מול הבירוקרטיה העירונית ותרגילי ההשהיה שלה, חולפות שנתיים-שלש של התפקיד. השגריר שב ארצה בתום כהונתו ומעביר את הבית למחליפו."


אין תגובות: