יום רביעי, 27 בינואר 2016

שתי מילים זה כל ההבדל - כיצד חולל משפט אחד שגוי במסמך תקוות מדיניות בלתי מציאותיות

ארכיון המדינה אוצר באוספיו מאות מיליוני מסמכים שרובם המכריע מורכב ממילים בלבד. המסמכים האלו מלמדים עד כמה חשוב ניסוחם ועד כמה יש בכוחה של מילה או משפט בודד לקבוע גורלות. דומה שהדבר נכון אף יותר במסמכים דיפלומטיים שמנוסחים בדרך כלל בתמציתיות שמעניקה לכל מילה משמעות רבה. הנה דוגמה לשינוי שחולל משפט בודד במברק דיפלומטי והוא לקוח שוב מביקורו ההיסטורי של האפיפיור פאולוס השישי בישראל בינואר 1964.
ב-30 בדצמבר 2015 פרסמנו בלוג שעוסק בהכנות לביקורו ההיסטורי של האפיפיור בישראל. הפעם אנו מביאים צרור מברקים נוסף מתיקי ארכיון המדינה מהימים שאחרי הביקור, שמלמדים על פן נוסף של הדיפלומטיה - כוחן של מילים והחשיבות בהקפדה מכסימלית על ניסוחם של מברקים דיפלומטים. 
למרות שביקורו של האפיפיור הוגדר כפרטי ולא רשמי, קיוו בישראל שהוא יביא לשיפור ביחסים הבעייתיים בין ישראל למדינת הוותיקן, שלא הכירה בקיומה של מדינת ישראל ולא בירושלים כבירתה. תחילה דומה היה שהביקור אכן נשא את הפרות המקווים. האפיפיור שלח מן המטוס שהחזירו לרומא מברק תודה לנשיא שזר דרך מגדל הפיקוח בשדה התעופה בלוד (נתב"ג), והוא נפתח במילים: "לכבוד הוד מעלתו נשיא ישראל מר זלמן שזר, ירושלים. גם הכרה בקיומה של מדינת ישראל וגם בירושלים כבירתה!!  העובדה שהמברק נחתם בטעות "האפיפיור פיוס ה-6", לא הדליקה נורות אדומות בישראל. להלן המברק:


בישראל עורר מברקו של האפיפיור סיפוק רב ותקוות לשינוי. לשכת הנשיא קפצה על המברק כמוצאת שלל רב ומיהרה להפיץ אותו לכל כלי התקשורת. הדבר פורסם בעיתונים וכילד אני זוכר איך המדריך של כיתתי בקיבוץ גינוסר, סיפר בהתרגשות על המברק ועל משמעויותיו המשמחות. השגריר ברומא פישר אף שלח מברק אל משרד החוץ  שבו סיכם את הביקור כהצלחה. הוא  ציין "שהירדנים מחו נגד ההתייחסות של שזר לירושלים כבירת ישראל" בהצהרותיו בטקסים שנערכו, ובכירי הוותיקן ביטלו את המחאה באזניו (ראו: פישר אל לבבי, 7.1.1964, ארכיון המדינה, חצ-217/13 ).


כותרת בעיתון "דבר", 7 בינואר 1964
אלא שקורת הרוח בירושלים  מתוצאותיו המרשימות לכאורה של הביקור לא ערכו זמן רב. כבר למחרת התברר שהנוסח של מברק האפיפיור לשזר שובש. עובדי מגדל הפיקוח, ולא עוזריו של האפיפיור, הם שכתבו את שורת הפתיחה  ששמחה את מנהיגי ישראל. במברק לפישר הסביר סמנכ"ל משרד החוץ לבבי את מקור הטעות וצירף את הנוסח הנכון של המברק כפי שהעבירו הוותיקן. אמנם הנוסח של גוף המברק היה  זהה לחלוטין לתוכן המברק הראשון, אולם שורת הפתיחה נכתבה הפעם באופן שונה: "אל הוד מעלתו הנשיא זלמן שזר, תל אביב". יחי ההבדל הקטן! לא די בזה שישראל כלל לא הוזכרה וירושלים הושמטה, אלא שאף נמצא לה תחליף כבירת ישראל – תל אביב... (ראו: לבבי אל פישר 13.1.1964, ארכיון המדינה, חצ-217/13 ). בו ביום הציע פישר ללבבי שהוא יאמר לבכיר הוותיקן שאתו עמד להיפגש בלשון צינית: "שהנשיא שזר נפגע מכך שהוותיקן בחר עבורו עיר בירה" (ראו פישר אל לבבי,13.1.1964, ארכיון המדינה, חצ-217/13 ). יום לאחר מכן הבין פישר שזו תגובת בטן "בלתי דיפלומטית" מצדו,  והציע להביע את המחאה באזני בכירי הוותיקן בדרך מאוזנת ו"דיפלומטית" יותר (פישר אל לבבי, 14.1.1964, ארכיון המדינה,חצ-217/13 )   
בסופו של דבר אחרי התרוממות הרוח הזמנית, גרם ביקורו של האפיפיור ותוצאותיו לאכזבה לקובעי המדיניות בישראל. והכל בגלל קוצו של משפט אחד שגוי.....
רק ב-1993 כוננו ישראל והוותיקן יחסים דיפלומטיים מלאים ביניהן ועד היום קיימים בין שתי המדינות מתחים ובעיות שעדין לא באו על פתרונן.


תגובה 1:

Alon אמר/ה...

השיבוש שעשו האידיוטים במגדל הפיקוח אופייני לרשלנות, לזילזול ולחוצפה של הישראלים. כמה לא מפתי.