יום שני, 28 בדצמבר 2015

וילה מולר, מעון השגרירה בווינה – פנינה אדריכלית ופתרון חידה היסטורית

פניות רבות לארכיון המדינה עוסקות בנושא תיעוד בעלות על מקרקעין והעברות רכוש – נושאים חשובים מאוד למחפשים. לפעמים תיעוד יבש זה מסתיר סיפורים מרתקים. היום נציג אחד מהם – הסיפור של וילה מולר, בית מפורסם בפרברי וינה, ופתרון חידה היסטורית שנמצא בתיקים שנשכחו מזמן. 

בראשית אוקטובר פנתה אלינו שגרירת ישראל המיועדת באוסטריה, גב' טליה לדור-פרשר, וביקשה לעיין בחומרים ארכיונים על ראשית יחסי ישראל עם מדינה זו. אוסטריה הכירה בישראל בשנת 1949, וישראל קשרה עמה יחסים ברמה קונסולרית בלבד, בשעה שאוסטריה הייתה עדיין נתונה לשלטון כיבוש של בעלות הברית. גב' פרשר לדור התעניינה במיוחד במעון השגריר בווינה. התברר לנו שלא מדובר בבניין רגיל, אלא בווילה מיוחדת שנתרמה למדינת ישראל על-ידי בעליה הנס מולר, בן משפחת מולר שהקימה את המפעל המיתולוגי "אתא" בכפר אתא ליד חיפה. הבית הוחרם על-ידי הנאצים אחרי סיפוח אוסטריה, והוחזר לו אחרי המלחמה – עם דרישה מעיריית וינה שישלם את מסי הארנונה עבור השנים שלא החזיקה בבית. מולר כעס והעביר את הבית לרשות מדינת ישראל, בתקווה שתצליח לפתור את הבעיה.

הנס מולר במשרדו במפעל אתא, 1962. צילום: ויקיפדיה
בין אנשי משרד החוץ שסיפרו לטליה את סיפור הבית היה השגריר לשעבר בווינה, מר יואל שר, שעבד בארכיון המדינה לאחר פרישתו מהמשרד. יואל סיפר לנו שהוא ניסה לברר בארכיון אם המדינה אכן שילמה את המסים, אך ללא הצלחה.

יצאנו איפה לחפש בשנית מסמכים שיתנו מענה לשאלה הזו. בבדיקה קצרה ברשת נתגלו פרטים רבים על הבית, המוכר היטב בתולדות האדריכלות המודרנית. האדריכל אדולף לוס תכנן אותו בשנת 1928 בצורת קוביה לבנה פשוטה, בהתאם לעקרונות התכנון הפונקציונאלי שפיתח. לוס דרש תכנון מבנים כחלל אחד שלם, Raumplan, והתנגד לקישוט חיצוני. לעומת זאת עיצב  את פנים הבית בפאר והדר תוך שימוש בשיש ובעץ יקר.
וילה מולר בווינה. צילום: ויקיפדיה
חדר מגורים בוילה מולר. צילום: טליה לדור-פרשר



לאחר חיפוש בארכיון בתיקי היועץ המשפטי של משרד החוץ, נמצא תיק בנושא נכסי המדינה בווינה (חצ 1836/17). במסמך משנת 1950 נמצא אישור לכך שהבית ניתן למדינת ישראל ע"י הנס מולר התעשיין, ושהמדינה סילקה חובות בגובה של כ-45,000 שילינג אוסטרי על הבית – סכום נכבד באותן שנים. נראה אפוא שמדינת ישראל אכן נעתרה לדרישת עיריית וינה ושילמה את החוב! בתיק ישנו קטע מתוך ספר רישום המקרקעין בגרמנית משנת 1954, וכן מסמך נוסף ובו תיאור הבית המכיל 13 חדרי מגורים, חדרי אמבטיה, מחסנים ומרפסות.


בתיק אחר (חצ 2515/4) תיאר אריה אשל, הקונסול השני של ישראל בווינה, לממונים עליו במשרד החוץ את המצב העגום של הבית בסוף שנת 1950. לדבריו הבית דורש שיפוץ וריהוט מחדש, והוא "אינו יכול לחיות בתוך קליפה מפוארת אשר מרוהטת ומסודרת כלפי פנים כחדר מגורים של צריף קיבוצי". גינת הבית אינה אלא שדה קוצים וחוחים, ובדירת השירות שנועדה לעובד המטפל בבית ובגינה מתגורר קומוניסט שנרדף על-ידי הנאצים ובני משפחתו. אשל טען שגם אחרי השיפוץ תעלה אחזקת הבית סכום גדול, והציע לשכור דירה מרוהטת במחיר סביר. על אף קשיי המדינה שעדיין הייתה נתונה בתקופת הצנע, הוחלט לבצע את השיפוץ. 
גינת מעון השגריר היום. צילום: טליה לדור-פרשר

כדי לראות עוד לזיכרונות  ממעון השגריר, כנסו לפוסט ההמשך שלנו.

באותן השנים הייתה וינה מחולקת בין ברית המועצות לבעלות הברית, והיוותה מרכז לריגול ואינטריגות בינלאומיות. לצד הטיפול בהחזרת רכוש היהודים והסכמים מסחריים עם אוסטריה, פעלה הקונסוליה בווינה גם לפתח קשרים עם מדינות מזרח אירופה ולקדם עליית יהודים ממדינות אלו. לעתים קשרה קשרים עם מבריחים ואנשי השוק השחור, המזכירים דמויות מן הסרט המפורסם "האדם השלישי".

4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

מה בדיוק "מיתולוגי" במפעל "אתא"? האם בית חרושת שייצר לפני המון שנים בגדים באיכות צנועה (אם להתבטא בנימוס) ונסגר הוא "מיתולוגי"? אני סקרן לדעת מה ההגדרה של מחבר הבלוג למיתולוגיה.

archivista אמר/ה...

חלק גדול מתושבי מדינת ישראל לבשו בגדים מתוצרת מפעל אתא בשנות החמישים, במיוחד בתקופת הצנע. בעקבות הערותיך הוספתי לפוסט לינק למאמר בוויקיפדיה על המפעל והשפעתה על האפנה ועל החברה.

Hari אמר/ה...

תוצרת אתא היתה מעולה והביגוד נשאר שלם למרות כביסות והרתחות. עם חלוף הזמן הביגוד היה מיושן .. אך האיכות היתה מעולה.

Hari אמר/ה...

תוצרת אתא היתה מעולה והביגוד נשאר שלם למרות כביסות והרתחות. עם חלוף הזמן הביגוד היה מיושן .. אך האיכות היתה מעולה.