יום שלישי, 20 באוקטובר 2015

120 שנה להולדת לוי אשכול - החתימה על "מזכר ההבנה" עם ארצות הברית, 10 במרס 1965, חלק ב

המפנה הכפול ביחסי ישראל-גרמניה וישראל-ארצות הברית, ראשית 1965
בתחילת 1965 חל מפנה דרמטי ביחסי ישראל-גרמניה המערבית ולמפנה זה היו השלכות מרחיקות לכת על יחסי ישראל-ארצות הברית. עד אז נמנעו ישראל וגרמניה המערבית (הרפובליקה הפדרלית של גרמניה) מלכונן יחסים דיפלומטיים מלאים ואילו גרמניה שילמה לישראל שילומים לפי הסכם מ-1952, העניקה לה סיוע כלכלי ומכרה לה בחשאי נשק. בין השאר מכרו הגרמנים, באישור אמריקני, טנקים אמריקניים לישראל – כפי שסוכם בפגישת אשכול וג'ונסון.
אולם כאמור בתחילת 1965 חל מפנה ביחסי ישראל-גרמניה שנבע מחשיפת מכירת הנשק מגרמניה לישראל ומהחלטת מצרים להזמין את ולטר אולבריכט, מנהיג גרמניה המזרחית (הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה), לביקור בקהיר. יש לציין שבאותן שנים נקטו מנהיגי גרמניה המערבית בדוקטרינת הלשטיין לפיה גרמניה המערבית תנתק את יחסיה הדיפלומטיים עם כל מדינה (למעט ברית המועצות) שתכונן יחסים דיפלומטיים עם גרמניה המזרחית. כתוצאה מביקור אולבריכט ומחשיפת יצוא הנשק מגרמניה לישראל החליטו תחילה מנהיגי גרמניה המערבית להפסיק לייצא נשק לאזורי מתיחות (כולל ישראל), ולאחר מכן לבקש מישראל לכונן עם גרמניה יחסים דיפלומטיים רשמיים ומלאים. שתי המדינות הסכימו על טיוטה להסכם ביניהן ב-9 במרס 1965. לעיון מורחב עיינו בספר האלקטרוני "יחסי ישראל-הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, 1967-1961" באתר האינטרנט של ארכיון המדינה. 
על רקע ההתפתחויות האלו נערכו שני ביקורים של שליחי הממשל האמריקני בישראל שקיימו דיונים עם נציגי ישראל במשרד ראש הממשלה בירושלים בעניין הקשרים הביטחוניים בין שתי הארצות. הביקור הראשון התקיים מ-12 עד 16 בפברואר 1965. בראש המשלחת האמריקנית עמד רוברט קומר ("אחיאסף"), עובד המועצה לביטחון לאומי ולצדו השגריר האמריקני בישראל וולוורת ברבור וסטיוון פלמר, המזכיר הראשון בשגרירות האמריקנית. הנציגות הישראלית כללה את ראש הממשלה לוי אשכול, סגן ראש הממשלה אבא אבן, שרת החוץ גולדה מאיר, סמנכ"ל משרד החוץ יעקב הרצוג, סגן שר הביטחון שמעון פרס, הרמטכ"ל יצחק רבין, מנהל מחלקת ארצות הברית במשרד החוץ משה ביתן והמזכיר המדיני של ראש הממשלה אביעד יפה. ערב יציאתו של קומר לישראל הוא שלח לנשיא ג'ונסון תזכיר בו הציג בפניו את הדילמות האמריקניות מול ירדן, ישראל ומצרים (תעודה 5). במזכר שנשלח לקומר (שמו של מחבר המזכר אינו ידוע) קיבל קומר הנחייה לשכנע את ישראל שעדיף לה שלא תפריע לארצות הברית לחמש בנשק את ממלכת ירדן (תעודה 6). השיחות אפשרו לשני צדדים להבהיר את עמדותיהם אך לא הביאו לפריצת דרך. ראו דיווחו של ביתן על השיחות מ-16 בפברואר 1965 (במקור רשום 16 בינואר 1965) תעודה 7. אחד הרגעים המיוחדים בביקור זה התרחש בארוחת צהריים אצל גולדה מאיר ב-12 בפברואר. הצדדים שיחקו בחילופי תפקידים: גולדה דיברה מנקודת ראות אמריקנית, אבן דיבר מנקודת ראות ערבית וקומר מנקודת ראות ישראלית.

המשא ומתן בין ישראל לארצות הברית. מימין לוי אשכול וגולדה מאיר. משמאל המשלחת האמריקנית: וולוורת ברבור, אוורל הרימן, רוברט קומר (מוסתר) וארל ראסל, 25.2.1965. צלם משה פרידן, לע"מ


ביקורם של הרימן וקומר והחתימה על מזכר ההבנה
ב-24 בפברואר 1965 הגיעה משלחת אמריקנית נוספת לדיונים עם ישראל בדרג גבוה יותר.  בראשה עמד אוורל הרימן (לשעבר מושל מדינת ניו יורק) שעתה סיים את תפקידו כתת מזכיר המדינה לעניינים מדיניים ומונה לשגריר נודד ולצדו קומר, ארל ראסל, האחראי לענייני ישראל ולבנון במחלקת המדינה, ברבור ופלמר. במרכז ביקורם עמד הצורך לכונן הסכם מדיני רשמי וחשאי בין ישראל לארצות הברית. הסכם זה בא לפתור שורה של עניינים: הצורך של ישראל בהתחייבות אמריקנית לביטחונה, הצורך הישראלי באספקת נשק אמריקני במישרין מארצות הברית לישראל כחלופה לנשק שגרמניה עמדה להפסיק לשלוח, הצורך האמריקני שישראל לא תתנגד לאספקת נשק אמריקני לממלכת ירדן והצורך האמריקני בהסדר העניין הגרעיני.
באותו יום נפגש ריינר ברצל, מנהיג הסיעה הנוצרית-דמוקרטית בבונדסטג הגרמני – מפלגת השלטון בגרמניה (שעמדה בראש קואליציה עם הסוציאל-דמוקרטים), עם הנשיא ג'ונסון בוושינגטון ודן עמו ביחסי ארצות הברית-גרמניה. העניין הראשון בו דנו היה שליחותו של הרימן לישראל (תעודה 8). יש לציין שברצל נפגש גם עם ראשי יהדות ארצות הברית. ראו דיווח בספר האלקטרוני "יחסי ישראל-הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, 1967-1961". הדיונים בין המשלחת האמריקנית בראשות הרימן לבין הנציגות הישראלית שכללה את ראש הממשלה אשכול, שרת החוץ גולדה מאיר, סגן שר הביטחון שמעון פרס, הרמטכ"ל יצחק רבין ופקידים בכירים ובהם מנכ"ל משרד החוץ אריה לבבי וביתן החלו ב-25 בפברואר. ב-28 בפברואר דיווחה גולדה לממשלה על "מפנה היסטורי": לראשונה מאז הקמתה של מדינת ישראל מוכנה ארצות הברית להיות ספק הנשק העיקרי שלה (תעודה 9). אריה לבבי מספר שבתחילה דרש הרימן בתוקף ויתורים ישראליים משמעותיים בעניין הגרעיני ("משלחת הרימן-קומר" בתוך: משרד החוץ: 50 השנים הראשונות, א, ירושלים: כתר, תשס"ב, עמ' 292-290). ישראל לא הסכימה לניסוחים הראשונים של האמריקנים בעניין אספקת נשק לישראל וב-1 במרס עמדו השיחות על סף פיצוץ. אולם האמריקנים ניאותו לשנות מעט את הניסוח בעניין זה והשיחות נמשכו. בליל 2-1 במרס המשיך הרימן במסעו למרכז ולמזרח אסיה ומעתה עמד קומר בראש המשלחת האמריקנית. לדיווח מקיף על השיחות עם המשלחת מ-24 בפברואר עד 1 במרס ראו תעודה 10  שנכתבה ככל הנראה על ידי ביתן. מדיווח זה עולה שהרימן התעניין בשאלה האם גרמניה המערבית תעמוד בהתחייבויותיה למכירת נשק לישראל. אשכול דיבר על מכלול הסוגיות בהן שאלת חימוש ישראל, חימוש ממלכת ירדן ובעיית המים. ב-27 בפברואר הגיעו הצדדים למסמך בו הוצגו ההסכמות וחילוקי דעות – אך אנשי המשלחת הישראלית סברו שאין די במסמך זה.   
ב-2 במרס דנה הממשלה בעניין. גולדה הציגה את נקודות המחלוקת עם האמריקנים. אחת מהן הייתה התנגדותם התקיפה להכנסת מפציצים למזרח התיכון (תעודה 11). לנוכח הקשיים הועלה הרעיון לשלוח את גולדה לפגישה עם ג'ונסון בוושינגטון – אך לבסוף לא היה צורך בכך. ב-5 במרס דיווח ברבור לנשיא ג'ונסון ולמזכיר המדינה דין ראסק על דרישת אשכול לאספקת טנקים ומטוסים (תעודה 12). באותו יום שלח המנכ"ל לבבי לשגריר ישראל בוושינגטון אברהם הרמן את המברק הבא: "הרמן. נתקיימה שיחה נוספת עם קומר וברבור. ישנם שינויים מרחיקים ונבריק לך בעוד שעה. ראש הממשלה ושרת החוץ מבקשים שתצא ארצה מיד חוזר מיד. ברכות. לבבי" (ארכיון המדינה, חצ-4328/6). שעה קלה לאחר מכן שיגר ביתן להרמן מברק ובו פירוט העמדה החדשה שהציג קומר בשיחה עם נציגי ישראל (תעודה 13).
ב-6 במרס שיגר קומר למקג'ורג' באנדי מהמועצה לביטחון לאומי מברק בו טען שיש הכרח להציע לישראלים עסקה טובה יותר שתכלול אספקת טנקים ומפציצים קלים (תעודה 14). הוא ציטט את ברבור שאמר שהממשל מבקש לרכוש מישראל מכונית קדילק במחיר 10 דולרים בלבד. לטענתו רק עסקה עם הישראלים תאפשר לארצות הברית לייצא נשק לממלכת ירדן. קומר חשש שללא מכירת נשק לירדן תפסיד ארצות הברית את קשריה עם הממלכה. גם לבבי מעיד במאמרו על התפנית בעמדתו של קומר.
ב-8 במרס השיב באנדי לקומר שיש להשאיר את המחלוקות בעניין הגרעיני וניצול מי הירדן לדיונים בעתיד ולהגיע להסכם בשאר העניינים. אולם יש לציין שציר ישראל בוושינגטון מרדכי גזית טען כבר במברק ששיגר ב-6 במרס "שההצעה בדבר 'הסכם מוגבל' שהוגשה לנו אתמול" היא פרי החלטת ג'ונסון והוא "נתן את אישורו לכל המהלכים במו"מ" (מברק 68, ארכיון המדינה, חצ-4328/6).
בעקבות זאת חתמו ישראל וארצות הברית ב-10 במרס (למחרת החתימה על טיוטת ההסכם בין ישראל לגרמניה המערבית) על "מזכר ההבנה" (תעודה 15). המזכר כלל התחייבות אמריקנית לביטחונה של ישראל; התחייבות ישראלית שלא תכניס ראשונה נשק גרעיני למזרח התיכון; הודעה אמריקנית לישראל על כוונתה למכור לממלכת ירדן טנקים וכי המלך חוסיין הבטיח שטנקים אלה יוצבו ממזרח לנהר הירדן; הסכמה אמריקנית למכור לישראל בתנאי אשראי נוחים טנקים ומטוסי קרב. על ההסכם חתמו לוי אשכול, רוברט קומר ו-וולוורת ברבור.


החתימות על מזכר ההבנה. מימין לוי אשכול. משמאל רוברט קומר ו-וולוורת ברבור 

יומיים לאחר מכן הודה אשכול לג'ונסון במילים חמות על חתימת ההסכם (תעודה 16). ג'ונסון ענה לו ב-22 במרס במכתב ידידותי – אף שהוא נשלח לתל אביב ולא לירושלים (תעודה 18). כפי שצוין לעיל המזכר מהווה בסיס לברית האסטרטגית בין ישראל וארצות הברית שחיזקה את עצמתה המדינית של ישראל והוא אִפשר לצה"ל להתחמש בנשק איכותי – אחד הגורמים לניצחון במלחמת ששת הימים ב-1967. אחד הביטויים למימוש "מזכר ההבנה" היה נכונות ארצות הברית לחתום עם ישראל באפריל 1966 על הסכם למכירת מטוסי "סקייהוק" לחיל האוויר הישראלי.


                           לינדון ג'ונסון (מימין) ורוברט קומר, 16.11.1967. צלם יואיצ'י אוקמוטו, ויקיפדיה

בינתיים סיים הרימן את מסעו באסיה ושלח לג'ונסון דיווח על מסעו במזכר שהעמוד הראשון שלו מוקדש לענייני ישראל (תעודה 17). הרימן הביע סיפוק מתוצאות השיחות שניהל קומר והמליץ לנשיא שלא להיעתר לבקשת אשכול שארצות הברית תעביר את שגרירותה מתל אביב לירושלים. מזכיר המדינה דין ראסק הוסיף את חתימתו למזכר. 


רשימת התעודות לחלק ב של הפרסום

5)      תזכיר רוברט קומר, וושינגטון, אל הנשיא לינדון ג'ונסון, וושינגטון, 9 בפברואר 1965.  FRUS, Johnson Administration, vol XVIII, Document 143
6)      תזכיר המועצה לביטחון לאומי אל רוברט קומר, וושינגטון, 10 בפברואר 1965.  FRUS, Johnson Administration, vol XVIII, Document 146
7)      תזכיר משה ביתן, ביקור אחיאסף (קומר), י"א באדר א תשכ"ה, 16 בפברואר 1965, אה"מ, חצ-4328/6.
8)      פגישת הנשיא לינדון ג'ונסון עם ד"ר ריינר ברצל, וושינגטון, 24 בפברואר 1965, FRUS, Johnson Administration, vol XV, Germany and Berlin, Document 97
9)      דברים בישיבת הממשלה, ירושלים, כ"ו באדר א תשכ"ה, 28 בפברואר 1965, אה"מ, ישיבות הממשלה ה-12.
10)      תזכיר משה ביתן (?), דו"ח על שליחות הרימן, 16 בפברואר 1965, אה"מ, חצ-4328/6.
11)      דברים בישיבת הממשלה, ירושלים, כ"ח באדר א תשכ"ה, 2 במרס 1965, אה"מ, ישיבות הממשלה ה-12.
12)      מברק וולוורת ברבור, תל אביב, אל הנשיא לינדון ג'ונסון, וושינגטון, 5 במרס 1965. FRUS, Johnson Administration, vol XVIII, Document 177
13)      מברק משה ביתן, ירושלים, אל אברהם הרמן, וושינגטון, 5 במרס 1965, אה"מ, חצ-4328/6.
14)   רוברט קומר, תל אביב, אל מקג'ורג' באנדי, וושינגטון, 6 במרס 1965.FRUS, Johnson Administration, vol XVIII, Document 180
15)  מזכר ההבנה, ירושלים, 10 במרס 1965, אה"מ, א-7935/2.
16)  ראש הממשלה לוי אשכול, ירושלים, אל הנשיא לינדון ג'ונסון, וושינגטון, 12 במרס 1965, אה"מ, א-7935/2.
17)  תזכיר אוורל הרימן, וושינגטון, אל הנשיא לינדון ג'ונסון, וושינגטון, 15 במרס 1965. Lindon Johnson Presidential Library, NSF, box 45/1

18)  הנשיא לינדון ג'ונסון, וושינגטון, אל ראש הממשלה לוי אשכול, ירושלים,  22 במרס 1965, אה"מ, א-7935/2.

לחזרה לחלק א של הפרסום

אין תגובות: