יום ראשון, 9 באוגוסט 2015

חשיפה מיוחדת - "מפסיקים לירות ומתחילים לדבר" - 45 שנים לקבלת תכנית רוג'רס ולסיום מלחמת ההתשה - חלק א'

בתחילת חודש מרס 1969 הודיע נשיא מצרים גמאל עבד א-נאצר, כי הוא מפר את הסכם הפסקת האש בין ישראל ומצרים שנחתם לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967. בכך ניתן האות לפתיחת מלחמת ההתשה, במסגרתה נרשמו תקריות אש מרובות ונמשכות בין צבאות מצרים וישראל, לצד תקריות נוספות בגבולות ישראל עם ירדן וסוריה. בין המבצעים הגדולים שנערכו בחזית הסורית בהקשר זה נמנה "קיתון 10" - שהניע פשיטה משוריינת על מוצבי קו ראשון במרכז רמת הגולן  ביוני 1970 (ראו פרסום בארכיון צה"ל).

ההסלמה בגבול המצרי לא התרחשה באחת. היא צברה לאורך הזמן אירועים אלימים ונפגעים ואלו גברו והולידו הרעה במצב הביטחוני. בשלב מוקדם יותר, לאחר מלחמת ששת הימים, בחודש דצמבר 1967 עוד נצפו החיילים המצרים בעת דייג אל מול חיילי צה"ל מעברה השני של התעלה. הם הופיעו ללא חימוש (לצפייה). שנה וחצי מאוחר יותר התלווה שר הביטחון משה דיין לסיור מפקדים ובראשו הרמטכ"ל בגזרת התעלה. בכך ביקש לעמוד מקרוב על שינוי המציאות (לצפייה).

במהלך מלחמת ההתשה איבדה ישראל בגזרה המצרית למעלה מ-300 חיילים. בצד המצרי עמד מניין ההרוגים על כ-10,000 חיילים. כמו כן הושלמה החרבתן של ערי התעלה המצריות (שנפגעו לראשונה לאחר הטבעת המשחתת "אילת" באוקטובר 1967) ומאות אלפי מצרים נאלצו לנטוש אותן.

על מנת לתקף מחדש את הפסקת האש, נוסדו מספר ערוצים דיפלומטיים בין לאומיים. בתוך כך נודעו שתי תכניות מרכזיות- זו שנוהלה בחסות האו"ם ובשליחות ד"ר גונאר יארינג, וכן תכניתו של מזכיר המדינה האמריקני ויליאם רוג'רס שנערכה בשני סבבים. המהלך הראשון אותו הפעיל רוג'רס נערך בחודש דצמבר 1969, בעיצומה של המלחמה. במסגרתו נדרשה ישראל לסגת לקו הגבול הבינ"ל בינה לבין מצרים. הממשלה החליטה לדבוק בהחלטתה מ-31 באוקטובר 1968- לשמור על קשר יבשתי בין ישראל לשארם א-שייח ולדחות את ההצעה. מצרים פעלה באופן דומה מסיבותיה. כחצי שנה לאחר מכן נעשה ניסיון נוסף, ניסיון שצלח, במיוחד עקב התערבותו הישירה של נשיא ארצות הברית שריכך מעט את היוזמה המקורית בכל הקשור לסעיפי חובת הנסיגה הישראלית ללא תנאי ושיבת הפליטים ובכך הכיר גם בדרישות ישראל.

במלאת 45 שנים לקבלת היוזמה השנייה על ידי ממשלת ישראל, מפרסם ארכיון המדינה מקבץ תעודות נרחב הכולל פרסום ראשוני של ישיבות הממשלה שליוו את תהליכי קבלת ההחלטות עד לפרישת שרי גח"ל ולהיענות ליוזמה המדינית להפסקת האש. בנוסף, יוצגו לראשונה מסמכים שנאספו בספרייה הנשיאותית על שם ניקסון שנוגעים לעניין. לפרסום יצורפו תמונות כמו גם סרטי וידאו מאוספי הארכיון שמתפרסמים לראשונה, על תעלת סואץ ועל מלחמת ההתשה.

הפרסום מורכב משני חלקים: החלק הראשון להלן. למעבר לחלק השני.


הממשל האמריקני יוצא ביוזמה מדינית חדשה

ב-19 ביוני 1970 הגיש שגריר ארצות הברית בישראל וולוורת ברבור, את תכנית רוג'רס השנייה לראש הממשלה גולדה מאיר בנוכחות שר החוץ אבן ופקידים בכירים. במקביל נפגש רוג'רס עם השגריר הישראלי בארצות הברית יצחק רבין והציג גם לו את התכנית.

את ישיבת הממשלה שנערכה ב-21 ביוני פתחה גולדה: "ישנה התפתחות רצינית ואולי אפילו חמורה בינינו ובין האמריקאים, ואין דרך אחרת מאשר להביא את זה לממשלה כולה". היא העבירה את רשות הדיבור לשר החוץ אבא אבן שדיווח על ההתפתחויות האחרונות: בתחילה הציג את התכנית, במסגרתה הובעה דאגה שהלחצים הכבדים של מלחמת ההתשה עלולים להביא את מצרים וירדן לנסיגה מהחלטה 242. בעקבות זאת, עלולות שורה של מדינות מתונות: לבנון, סעודיה, כוויית, מרוקו ותוניסיה להקצין את עמדתן. ארצות הברית פנתה לברית המועצות והעמידה אותה על החומרה שבה היא רואה את פעילותה במצרים, המסכנת את ביטחונה ואת קיומה של ישראל. מן התכנית עלו מספר עקרונות מנחים: האינטרס של ארצות הברית הוא להגן על מדינות ערב המתונות. יש צורך באסטרטגיה מדינית ולא רק צבאית כדי להתמודד עם האיום הסובייטי. חיוני להגיע לדו-שיח אמיתי בין הצדדים היריבים במזרח התיכון. על מצרים להסכים לדו-קיום בשלום עם ישראל ועל ישראל להסכים לעקרון הנסיגה משטחים – שתיהן לפי החלטת האו"ם 242. 

האמריקנים מצאו היבטים חיוביים בכמה התבטאויות אחרונות של נאצר והסובייטים שהיה בהן כדי ללמוד על נכונותם להתקדם לשלום. לכן, הוחלט בממשל לפנות במקביל אל נאצר ואל חוסיין כדי שיסכימו גם הם להסמיך את יארינג לדווח בשמם למזכ"ל האו"ם כדלקמן:

א. הצדדים הסכימו לקבל את החלטה 242 על כל חלקיה. הם ממנים נציגים לדיונים תחת חסותו.
ב. מטרת הדיונים היא להשיג הסכם לשלום צודק ובר קיימא שיכלול הכרה של מצרים ושל ירדן בריבונות ובשלמות הטריטוריאלית והמדינית של ישראל ונסיגה ישראלית מהשטחים שכבשה ב-1967.
ג. כדי לאפשר את השגת ההסכם הצדדים יכריזו על הפסקת אש מ-1 ביולי לפחות עד 1 באוקטובר.

בהמשך הישיבה עדכן אבן כי הפסקת האש תכלול את שמירת הסטטוס קוו בחזית התעלה והימנעות מפתיחה באש ומהסתננויות. לדברי האמריקנים, הוסיף, אם מצרים תגיב בחיוב ליוזמה יהיה גם על ישראל להגיב בחיוב ולהסכים לשלום בגבולותיה כפי שהיו בשנים 1967-1949. כדי שלא להכשיל את המהלך התבקשה ישראל שלא להגיב ליוזמה עד לבדיקת העמדה הערבית. התכנית עסקה גם בפרק הביטחוני ופירטה אמצעי נשק שאספקתם תימשך, אולם אספקתם של מטוסים הוגבלה: שלושה מטוסי פנטום ימסרו ביולי ושלושה באוגוסט. המשלוח המתוכנן של שישה פנטומים ב-1971 לא ייפגע. כפיצוי לשחיקה באוויר הצפויה בעתיד יועדו 18 פנטומים נוספים ו-16 סקייהוקים, שיהיו מוכנים לשיגור לישראל בספטמבר 1970 ויגיעו בקצב של ארבעה סקייהוקים וארבעה-חמישה פנטומים בחודש בארבעת החודשים האחרונים של השנה "אלא אם משלוחים אלה בזמן הזה יהיו עשויים לסכן משא ומתן כלשהו שיתפתח בין הצדדים". כמו כן הביעו האמריקנים תקווה שישראל תימנע מחדירות לעומק מצרים. בעניין אספקת המטוסים חשוב להדגיש שארצות הברית השתתפה במלחמת וייטנאם באותה העת והייתה זקוקה בעצמה למטוסי קרב, גורם שהיה בו כדי לעכב משלוחים למדינות אחרות.

הממשלה קיימה דיון ארוך בנושא, ובסופו החליטה פה אחד לקבל את הצעת השר ישראל גלילי ולאמץ את התשובה השלילית שהשיבה גולדה לברבור ב-19 ביוני. עוד הוחלט כי הודעה פומבית על כך תפורסם אך ורק לאחר שהממשל יפרסם הודעה משלו [תעודה 1].

גולדה בביקור בבית הלבן, 25/6/1969
 מקדמים פניה הנשיא ניקסון ורעייתו ומזכיר המדינה רוג'רס.
צילום: משה מילנר, לשכת העיתונות הממשלתית
בדיון הבא בממשלה ב-25 ביוני טענה גולדה: "אני יודעת במה יש לי להיאחז כלפי דעת הקהל: זה [עצירת אספקת] נשק, זו הפסקת אש שהיא מלכודת לישראל. את שני הדברים האלה כל אדם שאינו שונא ישראל מקבל ומבין". עם זאת היא לא הייתה בטוחה שאכן יש להשיב כעת על השדר ששלח הנשיא ריצ'רד ניקסון ב-20 לחודש. בסופו של דבר הציעה גולדה לממשלה לעכב את מסירת התגובה עד שיתקיים דיון נוסף בהשתתפות השגריר רבין ותפורסם הודעתו של רוג'רס, וזה נוסח החלטת הממשלה שהתקבל:
א. בישיבה שלא מן המניין קיימה היום הממשלה דיון מדיני והחליטה להזמין את שגריר ישראל בוושינגטון להתייעצויות.
ב. ראש הממשלה תמסור ביום ב', כ"ה בסיוון תש"ל (29.6.1970) הודעה מדינית בכנסת.
ג. ליפות את כוחה של ראש הממשלה להחליט אם למסור הודעת ביניים נוספת לשגריר ארצות הברית [תעודה 2].

באותו יום, ה-25 ביוני, פרסם מזכיר המדינה רוג'רס הודעה רשמית בזו הלשון: "לנוכח ההתרחשויות המדאיגות במזרח התיכון החליט הנשיא ניקסון ב-29 באפריל לערוך סקירה מדוקדקת של כל ההיבטים המדיניים והצבאיים של בעיה זאת. הסקירה הושלמה, ובעקבותיה מתחילה ארצות הברית ביוזמה מדינית שמטרתה להפסיק את הירי ולהתחיל בשיחות בחסות יארינג בהתאם להחלטות מועצת הביטחון. לטובת העניין אין זה רצוי לגלות כעת את פרטי היוזמה ולדון בפומבי בסיוע הצבאי לישראל" [תעודה 3]. מיד לאחר מכן השיב על שאלות העיתונאים [תעודה 4].

לצפייה בתיאור המלחמה בגבולות מחודש יוני 1970.

ב-28 ביוני שבה הממשלה לדון בעניין, הפעם בהשתתפותו של רבין. רבין הזהיר שאל לה לראש הממשלה לשלוח לנשיא תשובה שלילית פורמלית שעלולה להביא ל"פיצוץ". די בכך שהנשיא יודע את עמדתה השלילית של ישראל מהדיווחים של ברבור על שיחתו עם גולדה ושל רוג'רס על שיחתו אתו, עם רבין. בגין התנגד בתוקף ליוזמה האמריקנית שתחזיר את ישראל לגבולות 4 ביוני 1967 ואמר: "מספיק אם אזכיר את דברי שר החוץ שאמר בשעתו: כשאני מתבונן במפה של ה-4 ביוני 1967, אני רואה לנגד עיניי אושוויץ". שרים אחרים, בהם שם טוב וקול, הביעו עמדות נוספות. גלילי שלל מכול וכול את התכנית האמריקנית אך הדגיש שאין לפרסם את ההתנגדות הישראלית אלא להעבירה בחשאי לניקסון. משה דיין הביע חשש שהתכנית האמריקנית תביא להחזרת הפליטים אל תוך מדינת ישראל ודרש בתוקף להשיב לניקסון בשלילה. לבסוף החליטה גולדה לדחות לחלוטין את היוזמה האמריקנית כפי שדחתה כל תכנית שהתבססה על הפירוש ל-242 כקריאה לנסיגה ישראלית מכל השטחים שכבשה. היא שללה את דברי המערערים מבית, נחום גולדמן ומרדכי בנטוב, על מדיניות הממשלה ואף העלתה זיכרונות מהמאבק בשר החוץ הבריטי ארנסט בווין לאחר מלחמת העולם השנייה. הממשלה החליטה לאשרר שנית שראש הממשלה תמסור הודעה בכנסת. כמו כן הוחלט ברוב של שמונה נגד חמישה שלאחר מכן יתקיים דיון ובו תצגנה סיעות הבית את עמדותיהן [תעודה 5].

למחרת הודיעה גולדה בכנסת כי האמריקנים הגישו לישראל "יוזמה מדינית". ישראל דנה על פרטיה עם הממשל האמריקני ולכן היא לא תפרט את תוכנה. כמו כן שללה גולדה את מדיניותו של נאצר כפי שביטא אותה בנאומו בבנגזי ב-25 ביוני – וכלל דרישה לנסיגה ישראלית מלאה והתנגדות "לוותר על זכויות העם הפלשתינאי בארצו ובמולדתו פלסטין". גולדה דחתה על הסף את הרעיון לכונן הפסקת אש זמנית ומוגבלת וסיכמה את הדיון באמרה: "הדבר היחיד שמונע עדיין את הגשמת השלום הוא היעדר נכונות לשים קץ למלחמה ולעשות שלום עם מדינה יהודית ריבונית" [תעודה 6].

בסוף חודש יוני התריע ראש אמ"ן האלוף אהרון יריב שמצרים וברית המועצות לא ידחו את התכנית האמריקנית. מכאן הוסק שהפעם הערבים לא יסייעו להכשלת התכנית כי שעשו לתכנית רוג'רס הראשונה.

ב-1 ביולי שלחה גולדה לניקסון מכתב ובו שללה במפורש את היוזמה האמריקנית. היא ציינה כי לפי בקשתו היא לא אמרה זאת בפומבי בדיון בכנסת. עוד הוסיפה שביומיים האחרונים החלו הסובייטים לפרוס סוללות אס. איי 2 ואס. איי. 3 בגזרת תעלת סואץ [תעודה 7 באנגלית, תעודה 7א בתרגום]. המכתב נמסר במקביל בוושינגטון על ידי רבין לג'וזף סיסקו (עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח התיכון), ובתל אביב על ידי גולדה לשגריר ברבור. המסר נקלט גם בממשל האמריקני. בסיכום נוסף שהועבר לראש המועצה לביטחון לאומי הנרי קיסינג'ר נכתב כי "למרות שגולדה הגיבה בחיוב לבקשת הנשיא שלא לתת פומבי לדברים, ניכר כי עמדתה כמו גם עמדת ממשלתה מביעים התנגדות מוחלטת להצעותינו" [תעודה 8].

גולדה בשיחה עם השגריר ברבור, 30/7/1971.
נוכחים עוזר מזכיר המדינה סיסקו, שר החוץ אבן והשגריר רבין.
צילום: משה מילנר, לשכת העיתונות הממשלתית
 
הפגישה בתל אביב עם ברבור נקבעה בהתראה של חצי שעה. אל גולדה התלוו הרמטכ"ל בר-לב וראש אמ"ן יריב, אשר סקרו באוזני ברבור את המצב בתעלת סואץ. בר-לב דיווח שהסובייטים קידמו 11-8 "מערכות" (סוללות) אס. איי. 2  למרחק של כ-25 קילומטרים מהתעלה ו"מערכת" אחת מדגם אס. איי. 3 למרחק של כ-35 קילומטרים מהתעלה (לפי הדיווח האמריקני טען בר-לב שנפרסו שתי סוללות אס. איי 2 וסוללת אס. איי. 3 אחת). בכל סוללה יש כמה חיילים סובייטים. חיל האוויר תקף סוללות אחדות, ובמהלך התקיפה איבד שני פנטומים בתוך שעה. קצין בצבא הסובייטי נפצע פצעים קשים. ראש הממשלה טענה שלנוכח מצב זה חשוב שארצות הברית תספק לישראל במהרה מטוסים וציוד אלקטרוני נוסף ויריב פירט את הרכב הציוד האלקטרוני הנדרש [תעודה 9]. ברבור עצמו העביר את סיכום המפגש לרוג'רס ומסר כי השיב לגולדה שאינו מוסמך לספק מענה ובוודאי יעביר את המסרים לוושינגטון [תעודה 10].

ב-3 ביולי דיווח רבין שקיסינג'ר, התקשר אליו ודיווח לו שבמענה למכתבה של גולדה החליט ניקסון לספק מיד את הציוד האלקטרוני הנדרש. גם מטוסים יישלחו בקצב מהיר יותר בשל אבדות חיל האוויר הישראלי. עם זאת לא היו בידי קיסינג'ר הרשימות המעודכנות של צורכי ישראל. כמו כן הציע רבין לשלוח לוושינגטון נציג של חיל האוויר [תעודה 11].

ב-5 ביולי, העביר מנהל לשכת ראש הממשלה שמחה דיניץ מסר אל רבין בו הוא מבקש את עזרתו הדחופה בקיום שיחה בין ראש הממשלה והנשיא, כדי ליצור הרתעה אצל הרוסים ממהלכיהם בשטח המצרי ולפני שיבססו עוד את אחיזתם שם. הוא הוסיף ותיאר ש"ראש הממשלה אינה חוששת מבחינה אישית לצאת למערכה שאין עמה סיכוי סביר להצלחה. ראייתנו את הדברים היא כה חמורה [...] שאין שיקולי יוקרה או מאמץ מהווים גורם. התייעץ עם מי שברצונך להתייעץ" [תעודה 13].

בלשכת ראש הממשלה שררה אווירה קשה לנוכח הידרדרות המצב בחזית המצרית. אחד החששות היה שהעימות הצבאי יביא להתנגשות בין ישראל לברית המועצות, וזו תפעל במלוא עוצמתה נגד ישראל. בקרב מקבלי ההחלטות בישראל שררה התפיסה שצה"ל נבנה להילחם במדינות ערב ואינו ערוך למלחמה בברית המועצות. במקרה כזה לא היה ברור להם כיצד תפעל ארצות הברית. לפיכך ביקש דיניץ מרבין לגשש אצל קיסינג'ר אם אפשר שגולדה תפגוש את ניקסון. רבין אכן נפגש עם קיסינג'ר והתרשם שאינו מתלהב ממפגש כזה [תעודה 14]. רבין המשיך לדון עם סיסקו וקיסינג'ר לגבי ביקורה של גולדה בארצות הברית. הוברר לו שיש אפשרות לביקור אולם רק בספטמבר, ובלבד שהביקור לא יוקדש אך ורק לבקשות ישראל לרכש [תעודה 15].

נושא המפגש בין השניים עלה שנית לדיון גם שבוע לאחר מכן ב-12 ביולי, בישיבת הממשלה, בה הציע שר התעשייה והמסחר יוסף ספיר, שכשם שנאצר נסע למוסקבה כך על גולדה לנסוע לוושינגטון ולהיפגש בארבע עיניים עם ניקסון. על כך השיבה גולדה שהרעיון מקובל עליה, אך יש להיזהר שלא להציע פגישה כזאת לפני שיהיה ביטחון שההצעה תיענה בחיוב. בנוסף, דוּוח בממשלה על הגברת אספקת הנשק האמריקני לישראל, או כפי שתיאר זאת אבן: "מהלך האספקה הוגבר בצורה שנותן מקום רק לפירוש אחד, שארצות הברית רוצה שנצליח במערכת הנוכחית ליד התעלה. שהרי על מנת לשבת ממזרח לתעלה בחיבוק ידיים אין צורך בכל הציוד שהם מחישים אלינו.." [תעודה 16].

באמצע חודש יולי ביקר בארץ נגיד הבנק המרכזי בארצות הברית (Federal Reserve), ד"ר ארתור ברנס, שהעביר מהנשיא שדר לראש הממשלה [תעודה 17]. גולדה השיבה לנשיא בהודאה על הבעת תמיכתו ודאגתו, וציינה "שעמנו חש שאינו ניצב רק מול העוינות הערבית אלא גם מול התערבות סובייטית גוברת. אך טבעי הדבר שיהיה בכך כדי לחשק אותנו. מילותיך ומעשייך חיוניות עבורנו. הם מחזקים ליבות ורוח בחורינו הנוטלים על עצמם את הסיכון הכרוך במאבק למען עמנו ומולדתנו. אני מאמינה שבכך הם מגנים על מטרות היקרות למי שמעריך את החירות והשלום בעולם" [תעודה 18].

בישיבת ממשלה שנערכה ב-19 ביולי מסר אבן סקירה מדינית קצרה. "אין התפתחויות חדשות", הכריז. "לפי כל הסימנים יזהרו מאוד הסובייטים לסרב סירוב מוחלט להצעה האמריקאית. עם זאת ודאי לא יקבלו את ההצעה כפי שהיא [...] יש סימנים נוספים לפיהם מצרים עלולה לרמוז על הסכמה להפסקת אש מוגבלת. אני חושב שזה עניין שיצור לנו את המצב העדין ביותר ובמיוחד בדעת הקהל העולמית שאינה מתעניינת הרבה בהבחנות הסמנטיות של החלטות מועצת הביטחון, אבל התרגלה למחשבה שהמשך הקרבות מקרב סכנה של עימות בינלאומי". עם סיום דבריו הוסיף: "יש לנו נקודות מחלוקת עם ארצות הברית. אבל אם יש לנו נקודה משותפת אחת, הרי היא שעלינו להישאר בקו התעלה עד לשלום [...] על מנת לשמר את מה שהם מכנים שמירת העליונות" [תעודה 19].

שר החוץ אבן מקדם את פני רוג'רס בנמל התעופה לוד, 6/5/1971
צילום: פריץ כהן, לשכת העיתונות הממשלתית
לצפייה ברשימת התעודות המורחבת.

אין תגובות: