יום חמישי, 2 ביולי 2015

39 שנים למבצע יונתן


"ישראל עשתה שירות גדול לקהילייה הבינלאומית"

(מדיווח השגרירות בלונדון על התגובות למבצע)


ארכיון המדינה סוקר היבטים שונים של "מבצע יונתן" במלאת 39 שנים להצלחתו

חטופי מטוס "איר פרנס" וביניהם הקברניט מישל בקוס מתקבלים בישראל, 4 ביולי 1976. צילם משה מילנר, לע"מ


ב-27 ביוני 1976 נחטף מטוס של חברת "איר פרנס" הצרפתית במהלך טיסה מנתב"ג לפריז לאחר חניית ביניים באתונה. באותה חניית ביניים עלו למטוס ארבעה מחבלים: שניים חברי "החזית העממית לשחרור פלסטין" ושני גרמנים. מלבדם היו על המטוס 248 נוסעים ו-12 אנשי צוות.

מיד לאחר החטיפה הופנה המטוס לנמל התעופה בעיר בנגאזי שבלוב. בזמן התדלוק שם עלו על המטוס שלושה מחבלים נוספים ושוחררה נוסעת אחת. מלוב המריא המטוס אל נמל התעופה אנטבה שבסמוך לקמפלה בירת אוגנדה – מרחק של 3,800 ק"מ מישראל.

א.      התלבטויות בצמרת ולחץ ציבורי על הממשלה

בתמורה לשחרור הנוסעים דרשו החוטפים מישראל וממדינות נוספות לשחרר מחבלים אסירים. הלחץ על ישראל גבר כשהחוטפים ביצעו כעבור יומיים סלקציה. הם הפרידו את בני הערובה היהודים – 103 ישראלים ולא ישראלים – משאר הנוסעים ושחררו את כל השאר. קברניט המטוס מישל בקוס הצרפתי בחר להישאר עם הנוסעים.

בינתיים, בישראל, גברה הדאגה לגורלם של בני הערובה. מדיניותה העקבית והנחרצת של הממשלה במקרי חטיפה קודמים (כגון: חטיפת מטוס סבנה במאי 1972, חטיפת הספורטאים במינכן בספטמבר 1973 ועוד) הייתה שלא להיענות לדרישות של שחרור מחבלים, שמא יעודדו בכך חטיפות נוספות, וכדי שלא להיכנע לטרור. יחד עם זאת, בניגוד לעבר ובשל מורכבות המקרה והקושי לשחרר את בני הערובה מהמקום שבו נמצאו, נשמעו קולות רבים אשר ביקשו לשקול להיענות לתביעות המחבלים. ב-29 ביוני פנו משפחות החטופים במברק לראש הממשלה יצחק רבין ודרשו להיענות לדרישות המחבלים: "חיי אדם יקרים מעקרונות ויש דרכים אחרות להילחם או למנוע טרור", כתבו לו (תעודה אנטבה 2).

שלושה ימים לאחר החטיפה, ב-1 ביולי העביר מנהל לשכת ראש הממשלה אלי מזרחי פתק לרבין ובו סיכום של שיחת טלפון שערך עם הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן. הרב סיפר שפנו אליו בני משפחה רבים של החטופים, ובעקבות כך ביקש להביע את דעתו. הרב גורן אמר, ש"בהלכה, פדיון שבויים יש לעשות בכל מחיר, גם אם יש חששות גדולים שינסו לתפוש אחרים". לפיכך, הוא קרא לשחרר את המחבלים ואמר: "הצלת חפים מפשע גדולה יותר מכבוד" (תעודה אנטבה 1).


ב.       מהלכים מדיניים, הכנות צבאיות לשחרור החטופים ותגובות בעולם להצלחתו

תחקור הנוסעים הזרים ששוחררו הניב מידע חשוב על החוטפים ועל מצבם של בני הערובה. ב-1 ביולי נשלח מברק מהשגרירות בוושינגטון אל משרד החוץ ובו מידע שסיפקה נוסעת אמריקאית על התנהגות החוטפים ומצב החטופים (תעודה אנטבה 4).

בשלב זה החל מו"מ בין ישראל לחוטפים ובין ישראל לשליט אוגנדה, אידי אמין, שהתאפשר בתיווכה של צרפת. בשלב ההוא נעשתה בדיקה שמטרתה להיענות לדרישות החוטפים וכך יצא יועצו של רבין, האלוף במילואים רחבעם זאבי, לפריז כדי לארגן את חילופי השבויים. ב-4 ביולי אף שלח זאבי מברק אל רבין ואל שר החוץ יגאל אלון שבו פירט את הערותיו לקראת החילופים. בעת שהגיע המברק לייעודו כבר יצא המבצע לדרך (תעודה אנטבה 7).

כאמור, במקביל למהלכים המדיניים החלו בישראל לשקול מבצע צבאי לשחרור החטופים. שלושה ימים לאחר החטיפה, ב-30 ביוני, הציע שר הביטחון שמעון פרס בפתק שכתב לרבין לדון באפשרות למבצע צבאי. הוא הסביר שכפי שזה נראה נכון לאותה השעה –  מבצע רק בעוד יומיים וללא אפשרות להחזיר את החטופים –  העניין אינו נראה לו, אך צריך להחליט כבר עתה כדי לשלוח כוח צבאי מקדים לקניה (אנטבה 8).

שישה ימים לאחר החטיפה, ב-3 ביולי, יצא צה"ל ל"מבצע כדור הרעם" בפיקודו של תת אלוף דן שומרון. בלילה שבין ה-3 ל-4 ביולי נחתו בנמל התעופה אנטבה ארבעה מטוסי הרקולס של חיל האוויר הישראלי. חיילי צה"ל שהגיחו מהם שחררו את בני הערובה, למעט אחת מהם, דורה בלוך, שאושפזה במהלך השבי בבית חולים מקומי ונרצחה בהוראת אידי אמין. בעוד המבצע נמשך, שלח שר החוץ יגאל אלון הודעה אל שר החוץ הצרפתי באמצעות שגריר ישראל בפריס. אלון עדכן את שר החוץ הצרפתי על מבצע החילוץ שהתנהל באותן הדקות , והסביר שהדבר נועד כדי שלא להיכנע לסחטנות. הוא הבטיח ש"לכוחותינו ניתנה הוראה לעשות הכול לאבטחת הצוות שלכם" (הצוות הצרפתי של אייר פראנס) (תעודה אנטבה 3).  

חיילי צה"ל הרגו את שבעת החוטפים וכ-45 חיילים אוגנדים נוספים. מפקד סיירת מטכ"ל סגן אלוף יונתן נתניהו ושלושה מבני הערובה נהרגו אף הם. על שמו של יונתן נתניהו שונה שם המבצע ל"מבצע יונתן" אשר מוכר גם כ"מבצע אנטבה".

לקראת בוקר ה-4 ביולי נחתו בארץ חיילי צה"ל ובני הערובה ששוחררו. רגשות השמחה והגאווה שהתפשטו בקרב אזרחי ישראל ויהודי העולם היו עצומים, ועמדו בניגוד גמור לרגשות הדאגה העמוקה שחשו עד אותו רגע לבני הערובה. במקביל, החל משרד החוץ הישראלי בפעולה שנועדה לסכל דיון במועצת הביטחון של האו"ם  בפעולה הישראלית בפניית אוגנדה, וכן לסכל החלטה אנטי-ישראלית במקרה שדיון כזה אכן יתקיים (תעודה אנטבה 5). נציגויות ישראל בעולם דיווחו על תמיכה עצומה והתלהבות רבה מהפעולה הישראלית בקרב המדינות בהן שירתו (למשל מברק מהשגרירות בסיאול אנטבה 6, או מברק מהשגרירות בלונדון ובו דיווח על מאות אישי ציבור ואחרים שמביעים "הערכה לפעולת צה"ל ושישראל עשתה שרות גדול לקהילייה הבינלאומית", תעודה אנטבה 5ב).

אין תגובות: