יום שני, 22 ביוני 2015

דילמת החרם הערבי: מזעור נזקים או מאבק כולל


בסתיו 1955 נודע שחברת דלק אמריקאית שהחזיקה בשמינית ממשק הדלק הישראלי מבקשת לסיים את עסקיה בישראל בשל לחץ סעודי.
פרשת יציאתה של חברת "סוקוני ואקום" מישראל והחלפתה על ידי חברת "סונול" היא דוגמה לדילמות הקשות שניצבות בפני ישראל כאשר היא נאבקת בחרם. האם להיאבק בחרם ויהי מה ולגרום למחרים לשלם מחיר יקר ככל האפשר – או למזער את הנזקים הכלכליים, להגיע לפתרון פרגמטי שיאפשר לישראל המשך גישה למשאבים חיוניים, אף שיש בפתרון זה הישג למי שמחרים את ישראל.
תחנת דלק של "סוקוני ואקום" בטבריה, 1946. צילם זולטן קלוגר, לע"מ

בסתיו 1955 נודע לישראל שחברת הדלק האמריקנית "סוקוני ואקום" שהחזיקה בשמינית ממשק הדלק בישראל מבקשת לסיים את עסקיה בישראל. קדמה לכך החלטתה של חברת "אסו" ב-1954 לסיים את עסקיה בישראל (שהיוו חלק זעום ממשק האנרגיה הישראלי). "סוקוני ואקום" (שהתהדרה אז בסמל של סוס מעופף וקרויה כיום "אקסון") החליטה על כך בגלל לחץ סעודי שדרש שתסיים את עסקיה בישראל – או שתסיים את עסקיה בסעודיה – שם היא החזיקה בעשירית ממניות חברת הנפט "ערמקו" – חברת הנפט החשובה ביותר בסעודיה.
כדי למנוע התנגשות עם ישראל ועם דעת הקהל האמריקאית בכלל ועם דעת הקהל היהודית-אמריקאית בפרט, הציעה "סוקוני ואקום" למכור את נכסיה בישראל לחברת "סטנדרד אויל אוף אוהיו" (SOHIO),שלה לא היו אינטרסים במדינות ערב. שגריר ישראל בוושינגטון אבא אבן ניסה לעצור את המהלך באמצעות פגישה במחלקת המדינה בינואר 1956 – אך לשווא.
"סוהיו" לא רצתה לקבל את התפקיד ולכן פנתה "סוקוני ואקום" אל רודולף סונבורן (1898- 1996), איש עסקים יהודי שעמד בראש תאגיד שעסק בענייני אנרגיה והרבה לסייע לישראל ולתנועה הציונית, שירכוש ממנה את מתקניה בישראל ואת הזכויות המסחריות שלה.
משנודע הדבר לשר האוצר לוי אשכול הוא שלח ב-30 במאי 1956 מכתב לסונבורן (המכתב תורגם לעברית, כל התעודות בפרסום זה נסרקו מתיק גל-4666/5). עד שהמכתב הגיע לניו יורק החליט הציר לעניינים כלכליים בארצות הברית מאיר שרמן שלא למסור אותו, כי בינתיים, ב-3 ביוני, קיבל את הצעתה של "סוקוני ואקום" לסונבורן ולא היה מרוצה ממנה. הוא דיווח  ב-12 ביוני לישראל קוזלוב, מנהל ענייני הנפט במשרד הפיתוח, שלא מסר את המכתב לסונבורן. עוד קודם לכן, ב-5 ביוני, שלח שרמן לאשכול תזכיר מקיף על הצעת "סוקוני ואקום" - על מעלותיה וחסרונותיה. המעלות העיקריות היו המשך אספקת הנפט לישראל והמשך הפעילות הכלכלית החיונית לישראל. החסרונות העיקריים היו כניעה לחרם הערבי והגברת הלחץ על החברה הבריטית-הולנדית "של" לעזוב את ישראל. (ואכן ב-1958 יצאה "של" מישראל ומתקניה הועברו לחברת "פז").
ביולי 1956 חתמה ישראל על הסכם לרכישת נפט מברית המועצות. הסכם זה הקל על ישראל לנוכח הקשיים להשגת נפט באמצעות חברות אמריקניות. השגריר אבן המליץ ב-27 ביולי לקבל את הצעת "סוקוני ואקום" ולא לצאת נגדה למאבק כולל אך חסר תוחלת – במיוחד לאחר שנחתם ההסכם עם הסובייטים העלול להפוך את ישראל לתלויה בברית המועצות. יש לציין שבעקבות מבצע סיני (29 באוקטובר - 5 בנובמבר 1956) ביטלה ברית המועצות את ההסכם הנ"ל עם ישראל.
בסתיו 1956 אישרה ישראל את ההסכם עם "סוקוני ואקום" ועם רודולף סונבורן בו הובטחה לחברתו החדשה של סונבורן בישראל למשך זמן קצוב אספקת נפט. אחד הרכיבים בהסכם היה מתן שם חדש לחברה שיבדל אותה מ"סוקוני ואקום". אשכול הציע ב-25 באוקטובר את השם "סובוני" או "סואוני" שירמז על הקשר בין "סוקוני ואקום" לסונבורן. בסופו של דבר נבחר השם "סונול" המדגיש את הקשר לסונבורן והחברה החלה לפעול בינואר 1957.
 

 

 

 

 

אין תגובות: