יום שלישי, 12 במאי 2015

50 שנה לכינון היחסים בין ישראל לגרמניה המערבית


"...אני מקווה כמוך כי אכן תהיה החלטתנו המשותפת צעד חשוב אל עתיד טוב יותר..."
ראש הממשלה לוי אשכול, מתוך ההודעה המשותפת על כינון היחסים בין שתי המדינות, 12.5.1965

ב-12במאי 1965, כוננו יחסים דיפלומטיים בין ישראל לגרמניה המערבית.

בניגוד ליחסים דיפלומטיים אחרים שכוננה ישראל עם מדינות העולם, יחסי ישראל—גרמניה הינם יוצאי דופן. הגורם המעצב אשר השפיע על יחסים אלו הוא ללא ספק, השמדת יהודי אירופה על-ידי גרמניה הנאצית בשואה.

בניסיונותיה הרבים של ישראל לכונן יחסים דיפלומטיים עם כמה שיותר מדינות, נעה ישראל בין השאיפה שברגש להחרמת גרמניה לבין הרצון לשפר את סיכויי הישרדותה של המדינה הצעירה שאך זה נולדה. לזה, התווספה גם האמונה כי לאחר נפילת הנאצים קמה 'גרמניה האחרת'.

פרסום נרחב בנושא "יחסי החוץ בין ישראל לבין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בין השנים 1967-1961" בעריכתו של ד"ר יהושע פרוינדליך, יצא לאור באתר האינטרנט של ארכיון המדינה.

ב-16 במארס קיימה הכנסת דיון מקיף על יחסי ישראל גרמניה. הדיון נפתח בהודעה של ראש הממשלה על החלטה לכונן יחסים דיפלומטיים מלאים עם גרמניה. בסיום הדיון קיבלה הכנסת החלטה על כינון היחסים. (דברי הכנסת, מושב רביעי של הכנסת החמישית, 16 במארס 1965, כרך 42, עמ' 1540- 1566).

כשהבשילו המגעים לכינון היחסים בין שתי המדינות, ביקשה גרמניה המערבית למנות את רולף פאולס, קצין לשעבר בצבא גרמניה הנאצית (הוורמאכט),בתור שגרירה הראשון בישראל. מינויו של השגריר המיועד, פאולס עורר לא מעט תגובות והפגנות בארץ.
גרמניה התעקשה על מינויו וטענה כי "...אשר לעברו, הרי הוא איש שלא היה חבר המפלגה, הצטרף לצבא בהיותו בן 19 ועלה שם לרב סרן מבלי להיכנע ללחץ הנאצים.."
במברק ששלח פליקס אליעזר שנער, (ראש משלחת ישראל בקלן) אל אריה לבבי, מנכ"ל משרד החוץ ב-18 ביוני 1965 כתב על החלטת הגרמנים למנות את פאולס כשגריר. לדעתו, לאור המצב הרגיש בין הצדדים, יש לקחת בחשבון את הקשיים, ההיסוסים ודעת הקהל הכרוכות בכל פעולה שיש בה כדי לשנות את ההחלטה: "....המפנה המפתיע בא כנראה מזה שהם התאמצו[הגרמנים] למצוא מועמד מתאים לפי הגדרתנו. הגיעו אחרי בדיקות ושיקולים רציניים שהוא המתאים ביותר..." (תעודה 1).

שרת החוץ סברה שממשלת גרמניה גילתה חוסר רגישות בעת שמינתה כשגרירה הראשון בישראל את רולף פאולס, שהיה קצין בצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, אולם גרמניה התעקשה על מינויו. באוגוסט 1965 הגיש השגריר פאולס את העתק כתב האמנתו לשרת החוץ גולדה מאיר, והיא לא חסכה מילים באומרה כי "בישראל חיים מאות אלפים מניצולי השואה או כאלו שאיבדו משפחותיהם שם". פאולס ניסה לרכך האוירה המתוחה באומרו כי ביקר ביד ושם ואף יעץ לכל גרמני לעשות כן. ("גולדה – גיאוגרפיה פוליטית" מאת מירון מדזיני, עמ' 366).

לגולדה היה ברור כי בכך נתנה ישראל חותמת סופית לתיאוריה שפיתח דוד בן-גוריון בנוגע ל'גרמניה האחרת', תיאוריה שגולדה לא הסכימה עמה כלל וכלל, אך הצדיקה את הסכמתה בטענה כי אין להתעלם ממעמדה של גרמניה באירופה ובצורך לנרמל את היחסים בין שתי המדינות. ("גולדה, ביוגרפיה", יוסי גולדשטיין, עמ' 448).

לא מפליא אם כן, כי מעמד טקס הגשת כתב האמנתו של שגרירה הראשון של גרמניה בישראל, רולף פאולס לנשיא שזר ב-19.8.1965, תואר בעיתונות כמתוח והתנהל באווירה קפואה, כשזעקות המשתתפים בהפגנת המחאה שנערכה מחוץ למשכן ממלאות את חלל הבית. גולדה מאיר תוארה כמי שעמדה בכול מהלך הטקס בפנים קפואות ונעצה את מבטה בשטיח שכיסה את רצפת האולם. בתמונה מן הטקס המוצגת להלן ניכרת היטב תגובתה הסולדת של שרת החוץ לצעדו של השגריר הגרמני כשנישק את ידה.

 

השגריר הגרמני, רולף פאולס מנשק את ידה של שרת החוץ גולדה מאיר לאחר הגשת כתב האמנתו בבית הנשיא בירושלים. 19 באוגוסט 1965, מתוך אוסף לע"מ, צלם: משה פרידן

מטעם מדינת ישראל מונה אשר בן-נתן, לשגריר הראשון בגרמניה. בן נתן שימש כשגריר עד שנת 1969.

ב-13 במאי 1965 יצאה הודעה משותפת של ממשלות גרמניה וישראל על כינון יחסים דיפלומטיים ביניהן. ארכיון המדינה, חצ/3534/2 (תעודה 2)

 

 

אין תגובות: