יום שלישי, 3 בפברואר 2015

54 שנים להתפטרות ראש הממשלה דוד בן-גוריון, 31 בינואר 1961


דוד בן-גוריון (חובש כובע) ולצדו פנחס לבון (בג'אקט פתוח), 26.3.1953, לע"מ

לפני 54 שנים, ביום שלישי, 31 בינואר 1961, הגיש ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון את התפטרותו לנשיא יצחק בן-צבי. התפטרות זו הייתה שלב נוסף במשבר אליו נקלעה המדינה בסתיו 1960 כתוצאה מהתעוררותה המחודשת של "הפרשה" הקרויה גם "פרשת לבון" ו"עסק הביש" . "עסק הביש" הוא כינוי לחשיפתה של רשת חבלה ישראלית במצרים ב-1954 – חשיפה שהביאה להתאבדות אחד הסוכנים הישראלים, להוצאה להורג של שניים מהם ולמאסר של סוכנים נוספים למשך שנים רבות. ועדת חקירה בראשות נשיא בית המשפט העליון יצחק אולשן והרמטכ"ל לשעבר יעקב דורי לא הצליחה לקבוע מי נתן את ההוראה להפעלת הרשת: שר הביטחון דאז פנחס לבון או ראש אמ"ן דאז אלוף משנה בנימין גִבְלִי ("גִ'יבְּלִי"). לפיכך שניהם סיימו את תפקידיהם – אך נשארו במערכת הציבורית. לבון נבחר לתפקיד מזכ"ל ההסתדרות הכללית וגבלי כיהן בתפקידים בכירים בצה"ל. אולם ב-1960 נודע ללבון שלוועדת אולשן-דורי הוגשו ראיות מזויפות שייתכן ומנעו מהוועדה מלפסוק לטובתו. לפיכך הוא דרש מבן-גוריון שיכריז שלבון לא נתן את ההוראה. בן-גוריון דחה את הדרישה כי סבר שרק ערכאה שיפוטית יכולה להכריז זאת – אך לבון סירב למסור את העניין לערכאה משפטית כלשהי. בעקבות זאת פנה לבון לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת וגולל בפניה את טענותיו נגד אישים מרכזיים במערכת הביטחון.

כדי להפסיק את הדיון בוועדה הפרלמנטרית החליטה הממשלה ב-31 באוקטובר להקים ועדת שרים מיוחדת בראשות שר המשפטים פנחס רוזן בשם "ועדת השבעה" על שם מספר חבריה. בן-גוריון הביע אי נחת מהקמת הוועדה אך לא השתתף בישיבה בה הוחלט להקימה, לטענתו בשל הצורך להכין נאום לכנסת. ב-25 בדצמבר 1960 הגישה הוועדה את מסקנותיה לממשלה. היא מצאה שפנחס לבון לא נתן את ההוראה, בין השאר בשל עדותה של דליה כרמל (שכיהנה ב-1954 כפקידתו של בנימין גבלי) בפני היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר. לדבריה היא זייפה מסמך שהוגש לוועדת אולשן-דורי מתוך כוונה לזכות את גבלי ולהרשיע את לבון. הממשלה החליטה ברוב של עשרה שרים, ללא מתנגדים ועם שלושה נמנעים, לאמץ את מסקנות ועדת השבעה. בתגובה לכך הודיע בן-גוריון על כוונתו להתפטר. אולם הוא הוסיף שבינתיים לא יגיש את מכתב התפטרותו לנשיא בגלל כינוס הקונגרס הציוני הכ"ה בירושלים והמחלוקת עם ארצות הברית בעקבות גילוי בניית הכור הגרעיני בדימונה. לכן, לפי שעה, הוא יצא לחופשה. במהלך חופשתו של בן-גוריון ניהל שר האוצר לוי אשכול שש ישיבות ממשלה. כמו כן סיים גבלי את שירותו בצה"ל.

בניסיון לעצור את המשבר ולמנוע את התפטרותו של בן-גוריון זימן הנשיא בן-צבי אליו ב-15 בינואר 1961 את בן-גוריון ואת חברי ועדת השבעה (למעט השר בנימין מינץ שנעדר בגלל נסיעה לחו"ל). הנשיא והשרים קראו לבן-גוריון שלא להתפטר, לפחות לפי שעה. לעיון בדיון לחצו כאן.

על "עסק הביש" הוטל איפול חמור וגם התעוררות העניין מחדש לא הייתה ברורה לרבים בציבור הישראלי. לכן פנה לאשכול צבי יהודה , חבר כנסת לשעבר ומידידיו הוותיקים של אשכול, בבקשה שיסביר לו את המצב לאשורו. אשכול השיב לו ב-25 בינואר 1961 שכמעט ובלתי אפשרי להסביר את המתרחש – אבל ברור לו שלבון חייב לסיים את כהונתו כמזכ"ל ההסתדרות. לעיון בתשובה בכתב יד לחצו כאן. לעיון בהדפסת המכתב לחצו כאן.

אולם, כאמור למעלה, ב-31 בינואר בערב כינס בן-גוריון את הממשלה והודיע לה, על החלטתו להתפטר. לעיון בישיבת הממשלה לחצו כאן. לאחר מכן יצא מישיבת הממשלה בטרם סיימה את דיוניה ומסר לנשיא בן-צבי את התפטרותו. לעיון במכתב התפטרותו של בן-גוריון כפי שפורסם בעיתון "דבר" ב-1 בפברואר 1961 לחצו כאן.

כפי שכתב אשכול לצבי יהודה בן-גוריון לא היה מוכן להמשיך לעבוד במחיצה אחת עם לבון. בעקבות הגשת התפטרותו החליט מרכז מפא"י ב-4 בפברואר להדיח את לבון מתפקיד מזכ"ל ההסתדרות. עתה הסכים בן-גוריון לכהן כראש ממשלה והנשיא בן-צבי הטיל עליו להקים ממשלה חדשה ב-16 בפברואר אך ב-28 בפברואר הודיע בן-גוריון לבן-צבי שהדבר לא עלה בידיו. התברר שחלק מסיעות הקואליציה התנגדו להמשך כהונתו של בן-גוריון כראש ממשלה בגלל מאבקו במסקנות ועדת השבעה והסכימו שמפא"י תרכיב את הממשלה ובלבד שאשכול (שכאמור השתתף בוועדת השבעה) יכהן בראשה. אף שבן-גוריון היה מוכן לתנאי זה – הנהגת מפא"י התנגדה לכך. לפיכך הוקדמו הבחירות לכנסת החמישית ל-15 באוגוסט 1961 (למעלה משנתיים לפני המועד הקבוע בחוק).



מימין לשמאל: דוד בן-גוריון, לוי אשכול ויצחק בן-צבי, 21.8.1962. צילם משה פרידן, לע"מ

על האירועים בזירה הפוליטית בישראל לאחר הבחירות ראו פרסום באתר ארכיון המדינה: "מעשה מרכבה - 'מועדון הארבע' הקמת ממשלה 1961"

אין תגובות: