יום ראשון, 14 בדצמבר 2014

"... בהישען על הישגנו ועל תכניתנו נפנה אל העם כי יעניק לנו את האמון הציבורי והכוח הפרלמנטרי לכונן ממשלה אשר תנהיג את העם ללא זעזועים ומשברים מכנסת לכנסת..." – דברי ראש הממשלה יצחק רבין בכנסת בסיום הודעתו על התפטרותו - במלאת 38 שנה ל"תרגיל המבריק" שהביא לסופה של ממשלת רבין הראשונה – חלק ב'


פוסט זה מהווה את חלקו השני של פרסום במלאת 38 שנה למהלך הפוליטי שקדם להתפטרות ראש-הממשלה יצחק רבין ב-1976 המכונה "התרגיל המבריק". חלק א' של הפרסום עסק בסדרת האירועים מהגעת מטוס ה-F-15 לישראל ב-10.12.1976 ועד להודעת רבין בכנסת על פיטורי שרי המפד"ל ב-20.12.1976 אחר-הצהרים. חלקו השני עוסק בתהליך שהוביל להתפטרות של שרי המפלגה הליברלית העצמאית (להלן ל"ע), ולהתפטרות של רבין עצמו.   
 
המשבר הקואליציוני שהתפתח בעקבות הגעת מטוסי ה-F-15 ופיטורי שרי המפד"ל לא  היה הבעיה היחידה של רבין ביחסיו עם שותפיו הקואליציונים. עוד קודם לכן התגלעו מחלוקות גם בין שרי ל"ע לרבין ומפלגתו ביחס לדרישות של ל"ע לחקיקה בתחום הכלכלי שלא הוסגה הסכמה לגביהם עם מפלגת העבודה (במרכזם חוק ביטוח בריאות חובה ובוררות מוסכמת מעוגנת בחוק כפתרון לסכסוכי עבודה). המשבר של הפיכת הממשלה לממשלת מיעוט בעקבות יציאת המפד"ל מהקואליציה, עורר את שרי ל"ע משה קול וגדעון האוזנר להחריף את עמידתם על קבלת דרישותיהם כתנאי להמשך הישארותם בממשלה. ברקע להחרפת דרישותיהם עמדו ההערכה שהממשלה עלולה ליפול בהצבעת אי-אימון נוספת שהייתה אמורה להיערך למחרת  היום (21.12) והערכתם שרבין עצמו מתכנן או לפחות שוקל להתפטר בשלב מאוחר יותר (כפי שקרה בסופו של דבר בפועל).
 

ראש-הממשלה יצחק רבין במרכז מפלגת העבודה למחרת התפטרותו, 21.12.1976, הצלם - יעקב סער, מתוך אוסף תצלומי לשכת העיתונות הממשלתית
 
על רק זה התקיימו שלוש פגישות בין שרי ל"ע לבין רה"מ רבין, שר החוץ יגאל אלון (סגנו) ושר המשפטים חיים צדוק במהלך אותו יום (20.12), לפני ואחרי ישיבת הכנסת, משעות הצהרים ועד שעות הערב המאוחרות. הסטנוגרמות של שלוש הפגישות (פגישה ראשונה - תעודה מס' 9 א', פגישה שניה – תעודה מס' 9ב', פגישה שלישית – תעודה מס' 9 ג'), נמצאות בתיק אחר של לשכת רה"מ (תיק שסימולו א-7246/11). מהתנסחויות הדוברים בפגישות נראה ששני הצדדים "לא חשפו את כל  הקלפים", אך ניתן להבין מהדברים שנאמרו את התהליך שהוביל בסופו של דבר להתפטרות של שרי ל"ע ומיד לאחר מכן להתפטרותו של רבין עצמו עוד באותו ערב.
 
בפגישה הראשונה שנערכה בצהרים לפני ישיבת הכנסת, שבה מסר רבין את ההודעה, אמר השר אלון לשרי ל"ע:  "אתמול היה ברור למערך ולל"ע שבשלב ראשון של המהלך יש צורך להוציא הדתיים על מנת שלא ישארו בממשלת מעבר. מדברים אלה שכנראה משקפים גם את עמדתו של רבין, ניתן להבין שרבין וחבריו למפלגה רצו להגיע למצב של בחירות מוקדמות עם ממשלה שבה נמצאים שרי מפלגת ל"ע בזמן שהמפד"ל בחוץ, אולי מתוך הערכה שזה יועיל להם מבחינה אלקטורלית. 

בהמשך הדיון אמר אלון:  "לא הייתי רוצה שהמשבר יגרום להתפטרות רה"מ. מעדיף שנעמוד ביחד. אחרי זה מחייב חקיקת חוק לפיזור הכנסת ועריכת בחירות...". השר צדוק הציג עמדה שונה מאלון בסוגיית התפטרות ראש-הממשלה:   "דעתי, באופן ברור, אף אם שונה מיגאל – בעיני החלטת הממשלה, ההודעה בכנסת, ההתפטרות והצעת ההתפזרות, חבילה אחת שהיה צריך לבצע בסמיכות זמנים צפופה ככל האפשר...". רבין עצמו מיעט לדבר בישיבה ונראה היה שבשלב זה עדיין לא קיבל החלטה סופית לגבי ההתפטרות, או לפחות לא לגבי המועד שלה.

בפגישה השניה שנערכה אחרי-הצהרים, מיד אחרי פיטורי שרי המפד"ל בכנסת, הייתה כבר מגמה ברורה של רבין ושריו לכיוון של התפטרות מיידית בשל החשש מנפילת הממשלה בהצעת אי-האימון הצפויה למחרת. מגמה זו הפכה לעובדה בפגישה שנערכה מאוחר בערב, שבה אמר אלון בשם רבין שהוא יגיש לנשיא מכתב התפטרות עוד באותו לילה ורבין נימק זאת במילים:  "לא רואה מנוס. לא אעמוד כראש ממשלה מופלת. זה לא בא בחשבון וזה בדוק. זו מציאות מדינית היכולה להיות גם חמורה. לכן אין מנוס אלא המחייב התפטרות...". הבעיה שנותרה הייתה רצונם של שרי ל"ע להתפטר לפני רבין כדי לא להשאר "כלואים" בממשלת המעבר שתכהן החל מההתפטרות של רבין. חוסר הבהירות המשפטית שהתעוררה בסוף הפגישה בהקשר זה נבעה מכך שההתפטרות של השרים תכנס לתוקף רק כעבור 48 שעות בעוד התפטרות ראש-הממשלה תכנס לתוקפה מייד, כך שהממשלה תהפוך לממשלת מעבר בזמן שכהונתם של שרי ל"ע עדיין לא הסתיימה. השאלה אם התפטרותם תכנס בסופו של שבר לתוקף או לא נותרה פתוחה לאור תלותה בפרשנות של החוק, שלא כלל התייחסות מפורשת לסיטואציה שכזו. למרות זאת החליטו השרים קול והאוזנר להתפטר. בשורה האחרונה של הסטנוגרמה מצויינת העובדה ששרי ל"ע הגישו לרבין מכתבי התפטרות, אך הוא סירב לקבלם.








שר התיירות משה קול יום לאחר התפטרותו מהממשלה, 21.12.1976, הצלם - יעקב סער, מתוך אוסף תצלומי לשכת העיתונות הממשלתית


בתחילת מכתב ההתפטרות של שר התיירות משה קול (תעודה מס' 10), הנמצא בארכיון בתיק הקודם (א-8218/33), תיאר קול את השותפות הקואליציונית בין ל"ע ל"מערך" כ"הברית ההיסטורית בין תנועת העבודה והציונות הפרוגרסיבית ואח"כ הליברלית המתקדמת..", אולי כסוג של תגובה לשימוש במונח "הברית ההיסטורית" בהקשר של ההתייחסויות של שרי "המערך" בישיבת הממשלה לשותפות עם המפד"ל יום קודם. לקראת סיומו של המכתב ניסח קול את הגירסה שלו להשתלשלות העניינים מאז החלטת הממשלה על פיטורי שרי המפד"ל ועד להתפטרותו. הוא הזכיר לרבין, שאחרי שהחליט לפטר את שרי המפד"ל הוא ביקש משרי ל"ע ששקלו כבר אז להתפטר, שיחכו עד להודעה שלו בכנסת והם התחשבו בבקשתו "...אולם אמרנו והדגשנו בפניך שבאם לא נקבל תשובה חיובית לתביעותינו הצודקות... לא נוכל לשבת בממשלה ואפילו בממשלת מעבר באם הממשלה תתפטר או אם תפוטר על-ידי רוב בכנסת. לא קיבלנו עד עתה תשובה מספקת לתביעותינו ולאור האפשרות שהממשלה לא תוכל להמשיך במצבה דהיום כאשר אין לה רוב פרלמנטרי, אני נאלץ להודיעך על התפטרותי מהממשלה...". מכתבי ההתפטרות של קול והאוזנר סימנו את סיום דרכה של הממשלה ועוד באותו לילה (20.12) כינס רבין ישיבת ממשלה מיוחדת שבה הודיע על כוונתו להתפטר, נסע לבית הנשיא, פרופ' אפרים קציר והגיש לו כתב התפטרות (תעודה מס' 11), הנמצא באותו תיק.
  
למחרת ב-21.12.1976 התייצב רבין במליאת הכנסת והודיע על-כך שהגיש את התפטרותו לנשיא יום קודם לכן כפי שמתועד בסטנוגרמה של ישיבת המליאה (תעודה מס' 12), הנמצאת באותו תיק. לאחר ההודעה חזר על הצהרתו מאמש לגבי כוונתו להגיש לכנסת הצעה להקדמת הבחירות והביע את תקוותו שכל המפלגות יתמכו בהצעה. בסיום דבריו הביע את אמונתו בכך שמפלגת העבודה תנצח גם בבחירות הבאות:  "אני מאמין כי תנועת העבודה ובעלי בריתה יוסיפו להיות הכוח אשר יכונן את הממשלה... בהישען על הישגנו ועל תוכניותינו נפנה אל העם כי יעניק לנו את האמון הציבורי והכוח הפרלמנטרי לכונן ממשלה אשר תנהיג את הממשלה ללא זעזועים ומשברים מכנסת...". במהרה התקבל חוק לפיזור הכנסת, ונקבעו בחירות מוקדמות ל-17.5.1977, שעד אליהן הובטחה המשך כהונתה של הממשלה כממשלת מעבר שבה לא ניתן להביע אי אמון.

 
ראש-הממשלה יצחק רבין במהלך נאומו בכנסת לאחר התפטרותו (משמאלו - יושב-ראש הכנסת ישראל ישעיהו), 21.12.1976, הצלם - יעקב סער, מתוך אוסף תצלומי לשכת העיתונות הממשלתית
 
המהלך הפוליטי המשולב של פיטורי שרי המפד"ל והתפטרותו של רבין לאחר מכן, שקיבל את הכינוי "התרגיל המבריק", הצליח לממש את תכליתו להציל את הממשלה  מנפילה בהצבעת אי-אימון ולאפשר לה לכהן עוד מספר חודשים כממשלת מעבר שלא ניתן להפילה, בשעה שהיא נשענת על מיעוט של 58 מחברי הכנסת. מעבר לכך הצליח המהלך לייצר מצב שבו שרי המפד"ל לא נכללו בממשלת המעבר,  בזמן ששרי ל"ע כן נכללו בה, גם אם בניגוד לרצונם ו"נכלאו" בסופו של דבר בממשלה בשל ההכרעה המשפטית שהתקבלה בבג"צ. בדיעבד הפך הכינוי "התרגיל המבריק" לאירוני לאור העובדה שתחזיתו של רבין לגבי תוצאות הבחירות העתידיות לא התממשה ומפלגתו נוצחה בבחירות במאי 1977 על-ידי "הליכוד", שעלה אז לשלטון לראשונה (בין התפטרותו של רבין לבין הבחירות פרצה פרשת חשבון הדולרים, שאילצה אותו לפרוש מניהול הממשלה בפועל ולוותר לשמעון פרס על ראשות מפלגת העבודה ועל המועמדות מטעמה לראשות הממשלה בבחירות).

"התרגיל המבריק" סימן בדיעבד גם את סופה של "הברית ההיסטורית" בין תנועת העבודה לבין המפד"ל ולא רק את הפסקתה הזמנית. כשבוע לאחר התפטרות רבין ב-27.12.1976 פורסמה גרסת המפד"ל להתפתחות האירועים בחוזר מהרב צמח זמברובסקי, יושב-ראש המרכזהעולמי של "הסתדרות המזרחי – הפועל המזרחי" (שם הארגון המזוהה עםהמפד"ל בתפוצות), למרכזי התנועה וראשיה בגולה (תעודה מס' 13). חוזר זה הנמצא בתיק אחר של לשכת ראש-הממשלה (תיק שסימולו ג-6752/65) כלל תיאור לנסיבות הווצרותה של "הברית ההיסטורית:  "השותפות ההיסטורית קמה ותהי מתוך כמה וכמה נימוקים וביניהם: א. תנועת העבודה לפני 50 שנה הייתה תנועה חלוצית אידיאלית, גם אם היא הייתה חילונית, הייתה  נושאת חזון של תקומתה מחדש של מדינת ישראל וריכוז רוב העם בארץ ויצירת משטר חברתי צודק בארץ. מבחינה זו, ורק מבחינה זו הייתה תנועת העבודה קרובה לרוחנו יותר מאחרים... היה עוד גורם לשותפות של הציונות הדתית עם תנועת העבודה, כי בעזרתה הצלחנו להבטיח, במידה רבה, על-אף כל הפגמים, דמות פומבית לפחות לאורח חיים בכמה וכמה מישורים, בשורה ראשונה בשטח האישות, שבת בפרהסיה, החינוך הדתי, כשרות ציבורית, ביחוד בצבא וכיוצא בזה – דברים אשר בלי עזרתה של תנועת העבודה לא היינו יכולים להעביר. ויצויין לגנאי שדווקא החלק האזרחי במדינה ברובו הגדול לא תמך בנו בעניינים הללו..".

פיסקה זו מעידה מצד אחד על קרבה רעיונית שהתקיימה לאורך השנים בין תנועת העבודה לבין המפד"ל, ממשיכתה של "הפועל המזרחי" בתחום החברתי-כלכלי ומצד שני על נכונות של ממשלות מפא"י ומפלגת העבודה לתמוך בחקיקה דתית שיזמה המפד"ל בזמן שרוב מפלגות "המחנה האזרחי" התנגדו ליוזמות אלה. עוד לפני כתיבת מסמך זה וביתר שאת לאחר מכן חלו שינויים משמעותיים ביחס לתמונת המצב שהוצגה בו. מצד אחד חלה תזוזה של המפד"ל ימינה בתחום המדיני (בעיקר מאז פטירתו של מנהיגה הקודם משה חיים שפירא ב-1970) ומאוחר יותר גם בתחום החברתי-כלכלי ומצד שני גוש "הליכוד" ובמרכזו מפלגת "חרות" (ולא "הליברלים" יוצאי המחנה "האזרחי"), שהיה כבר אז הכוח הפוליטי המרכזי במחנה הימין, גילה אחרי עלייתו לשלטון נטייה חזקה יותר ממפלגת העבודה לתמיכה בחקיקה הדתית שיזמו המפלגות הדתיות. במובן זה ניתן לראות ב"תרגיל המבריק" ובהשלכותיו הפוליטיות "קו פרשת מים" בתולדות הפוליטיקה הישראלית, במיוחד מבחינת היחסים בין תנועת העבודה לציונות הדתית.

 

2 comments:

מודי אמר/ה...

מרתק. רק הערה משלימה: בזמן כהונתה של ממשלת רבין הראשונה החל לפעול 'גוש אמונים' שהיה קשור לצעירי המפד"ל ובהם הח"כים המר ובן מאיר שהיו מזוהים עם עמדותיו. פרשת סבסטיה השאירה משקע קשה בין רה"מ רבין לבין המתנחלים (בין היתר בגלל ששר הבטחון פרס תמך בהם וגם עקב התנגדותו של רבין להתנחלויות שלא במסגרת תוכנית אלון) ולדעתי גם זה תרם למתח בין המערך למפד"ל לסיום הברית ההסטורית.

יאיר אמר/ה...

תודה על ההערה
. בסטנוגרמות של ישיבת הממשלה מ-19.12 ומישיבת הכנסת מ-21.12 יש ראיות להשפעה של פרשת סבסטיה-קדום על ערעור היחסים בין המפד"ל לרה"מ רבין. בישיבת הממשלה טען השר משה קול כלפי השר זבולון המר, ממנהיגי קבוצת צעירי המפד"ל: "...ולא עוד אלא שהשר המר היה אתמול בחגיגת קדום ואמר שקדום היא כמו ירושלים והגולן.". השר המר עצמו אמר בקשר זה בנאומו בישיבת הכנסת למחרת שבה פוטר: "אם נכון מה שאומרים שהחלטת המפד"ל להכרה בקדום ולתמיכה בה הוסיפו לרצון לניתוקנו אצל מישהו, רק תוספת כבוד היא לי...".