יום ראשון, 14 בדצמבר 2014

"... ישנם תקדימים אשר השתרשותם עשויה לערער מיסודם את כללי האחריות המשותפת שהיא מעיקריה של השיטה שלנו... – מתוך דברי ראש הממשלה יצחק רבין בכנסת במסגרת הודעתו בכנסת על פיטורי שרי המפד"ל בשל הימנעותם בהצבעת אי-אימון – במלאת 38 שנה ל"תרגיל המבריק" שהביא לסופה של ממשלת רבין הראשונה – חלק א'


בשבוע שעבר התקבלה הכנסת החלטה להקדמת הבחירות בעקבות משבר קואליציוני שהסתיים בפיטורי שר האוצר יאיר לפיד ושרת המשפטים ציפי לבני על-ידי ראש-הממשלה בנימין נתניהו. משבר זה הוא חלק משורה של משברים קואליציונים שהתקיימו לאורך תולדות המערכת הפוליטית הישראלית. אחד המשברים הקואליציונים המעניינים ביותר פרץ ב-10.12.1976 והוביל לסדרת מהלכים פוליטיים של ראש-הממשלה דאז, יצחק רבין, שקיבלו את הכינוי "התרגיל המבריק". מהלכים אלה הסתיימו בהתפטרותו של רבין ובהחלטה על הקדמת הבחירות לכנסת התשיעית למאי 1977 (בחירות אלה הובילו למהפך הפוליטי של עליית "הליכוד" לשלטון בפעם הראשונה). במלאת 38 שנים ל"תרגיל המבריק" אנו מביאים מקבץ של תעודות מתיקי לשכת ראש-הממשלה רבין, המתעדות את התפתחות המשבר והמהלכים הפוליטיים שבאו בעקבותיו.
 

ראש-הממשלה יצחק רבין, 1974 - 1976 (טווח שנים משוער), באדיבות אתר האינטרנט של מפלגת העבודה
  
הממשלה שכיהנה באותה עת הייתה הממשלה ה-17, המכונה ממשלת רבין הראשונה. ממשלה זו כוננה ביוני 1974 לאחר התפטרותה של גולדה מאיר מראשות הממשלה בעקבות הסערה הציבורית שעורר פרסום מסקנות ועדת אגרנט על מלחמת יום-הכיפורים. רבין שהחליף את גולדה מאיר הגיע לתפקיד ראש-הממשלה כמעט ללא ניסיון פוליטי והתקשה לשמור על היציבות הקואליציונית של ממשלתו. בשלב הראשון הוא הקים ממשלה על בסיס קואליציה בין סיעת "המערך"  (גוש פוליטי משותף למפלגת העבודה ומפ"ם), שבראשה עמד, לבין המפלגה הליברלית העצמאית (להלן ל"ע) ומפלגת "רצ" שסיפקה לו רוב פרלמנטרי מינימלי של 61 מנדטים. כעבור חמישה חודשים צירף רבין לקואליציה את סיעת המפד"ל שהיו לה עשרה מנדטים ומהלך זה הוביל לפרישה מהקואליציה של "רצ", כך שהרוב שעליו נשענה הממשלה גדל ל-68 מנדטים.
 
למרות הגידול בבסיס הפרלמנטרי של הממשלה התעוררו לאורך כהונת הממשלה חיכוכים שונים בין מפלגות הקואליציה בסוגיות פוליטיות שונות וביניהם גם חיכוכים בסוגיות מתחום יחסי הדת והמדינה. בסוגיות אלה התעוררו מחלוקות בעיקר בין המפד"ל הדתית לבין ל"ע החילונית-ליברלית, אך גם בין המפד"ל לבין סיעת "המערך" השלטת. בשל ריבוי החיכוכים בממשלה בשלהי 1976 רווחה ההערכה שהממשלה לא תחזיק מעמד לאורך זמן ורבין נטה לכיוון החלטה להביא להקדמת הבחירות.

 
ממשלת ישראל השבע-עשרה בראשות יצחק רבין עם הנשיא פרופ' אפרים קציר ביום השבעתה (בהרכב כמעט זהה לממשלת המעבר אחרי פיטורי שרי המפד"ל), 3.6.1974, הצלם - משה מילנר, מתוך אוסף תצלומי לשכת העיתונות הממשלתית

הטריגר שהפך את נטייה הזו להחלטה הגיע בעקבות משבר קואליציוני שעוררה הגעתם לישראל של 3 מטוסי ה-F-15 ביום שישי בתאריך 10.12.1976. המטוסים נחתו אחרי-הצהריים והתקבלו בטקס ממלכתי, שהסתיים זמן קצר לפני כניסת השבת. לוח הזמנים המתוכנן של הטקס מופיע במזכר מ-7.12.1976 שנשלח מלשכת הרמטכ"ל למזכיר הצבאי של ראש-הממשלה (תעודה מס' 1), שנמצא בארכיון המדינה באחד מתיקי לשכת רה"מ (תיק שסימולו א-4245/5). באותו תיק מופיע גם רשימה בכתב-יד של לוח הזמנים שהתבצע בפועל (תעודה מס' 2), שבה מודגשת העובדה שהטקס קוצר בשל השבת המתקרבת והסתיים כרבע שעה לפני כניסת השבת בתל-אביב. למרות זאת, העובדה שמועד סיום הטקס גרם בעקיפין לחילול שבת של משתתפיו בעת נסיעתם הביתה, התעוררה מחאה בנושא מצד נציגי המפלגות הדתיות. בין המוחים היו גם שרי המפד"ל יצחק רפאל ו-זבולון המר כמתואר בידיעה בעיתון"הצופה" מ-12.12.1976 (הנמצאת גם היא באותו תיק), שבה צוטטה טענתו של רפאל לפיה ביקש מראש מרה"מ רבין לבטל את הטקס עקב החשש לחילול שבת ואף קיבל תשובה חיובית מלשכתו, אך מהלך האירועים בפועל לא תאם את התשובה שקיבל.

מחאת שרי המפד"ל הפכה למשבר קואליציוני בעקבות הצבעה שנערכה בכנסת ב--14.12.1976 על הצעת אי-אימון שהוגשה על-ידי סיעת "החזית הדתית התורתית" (סיעה משותפת ל"אגודת ישראל" ו"פועלי אגודת ישראל") בשל חילול השבת שנגרם לטענתם כתוצאה מהטקס. בטיוטה של נאום של רה"מ רבין בישיבה זו (תעודה מס' 3), הנמצאת באותו תיק, מודגש שהטקס עצמו הסתיים לפני כניסת השבת בהתאם ללו"ז שהובא קודם. דברים אלה לא שכנעו את השרים רפאל והמר שנמנעו בהצבעה בניגוד לעקרון האחריות המשותפת של שרי הממשלה, שחייב אותם להצביע נגד הצעת אי-האימון. יחד איתם נמנעו כל שאר חברי סיעת המפד"ל מלבד מנהיג המפלגה, שר הפנים יוסף בורג שהצביע נגד ההצעה יחד עם שאר חבר הקואליציה. בעקבות התייעצות עם שר המשפטים חיים צדוק החליט רבין להתייחס להימנעות של רפאל והמר ושאר חברי סיעתם כהתפטרות עקיפה שלהם וגם של בורג (מתוקף השתייכו לסיעת המפד"ל) ולהודיע על-כך במליאת הכנסת אחרי אישור הממשלה, בהתאם לתיקון חוק המעבר מ-1962 (בשונה מהמצב החוקי הנוהג כיום, עד 1981 לא איפשר החוק לראש הממשלה לפטר שר, אלא אם כן הוא ו/או סיעתו נמנעו מתמיכה בממשלה בהצבעת משמעותית כמו הצבעת אי-אמון).

רבין ביקש מהיועץ המשפטי לממשלה דאז, פרופ' אהרן ברק הדרכה משפטית כיצד לבצע את המהלך המתוכנן וקיבל אותה במכתב שברק שלח אליו ב-19.12.1976 (תעודהמס' 4), הנמצא בארכיון בתיק שסימולו א-8218/33. ברק הסביר במכתב כיצד יש לבצע את הליך הפיטורין על-ידי הודעה בכנסת והוסיף למכתב כנספחים גם נוסחים משפטיים להחלטה שצריכה להתקבל בממשלה ולהודעה שרבין צריך למסור בכנסת בשם הממשלה. במכתב נוסף (תעודה מס' 5) מאותו יום, הנמצא באותו תיק, סיפק ברק תשובות לכמה שאלות משפטיות נוספות, שהופנו אליו על-ידי רבין, המצביעות על כיוון המהלכים הפוליטיים הבאים שרבין תכנן או שקל לבצע לאחר השלמת פיטורי שרי המפד"ל. ביחס לשאלה מתי יחול המועד שבו יחדלו שרי המפד"ל מכהונתם בממשלה ענה ברק שהם יחדלו לכהן כשרים מיד אחרי הודעת רה"מ בכנסת על פיטוריהם ולא 48 שעות לאחר מכן. ביחס לשאלה מהו ההליך החוקי שיאפשר את הקדמת הבחירות במקרה שהממשלה תתפטר ענה ברק שיש צורך לחוק חוק על התפזרות הכנסת. תשובות אלה מעידות על כך שרבין תכנן כבר בשלב זה להקדים את הבחירות וגם שקל את האפשרות להתפטר. כמו כן, הם מעידות בעקיפין גם על כוונתו של רבין ליצור מצב שבו שרי המפד"ל לא יהיו חברים בממשלת המעבר במקרה שיחליט להתפטר יום אחרי ההודעה (החשיבות של 48 השעות שעליהן שאל רבין, נבעה כנראה מכך שהוא שקל להתפטר יום אחרי ההודעה על פיטורי השרים בכנסת, כפי שאכן קרה בפועל, כלומר לפני שיעברו 48 שעות בין מועד ההודעה לבין מועד ההתפטרות).


פרופ' אהרן ברק, היועץ המשפטי לממשלה, 9.8.1977, הצלם - יעקב סער, מתוך אוסף תצלומי לשכת העיתונות הממשלתית
 
באותו יום (19.12) התקיימה ישיבת הממשלה הראשונה אחרי הצבעת האי-אמון, שהסטנוגרמה שלה (תעודה מס' 6) נמצאת בארכיון באותו תיק. במהלך הישיבה הציג רבין לשרי הממשלה את תכניתו לגבי פיטורי שרי המפד"ל והביא להצבעה את ההצעה להחלטת ממשלה בנושא בנוסח שקיבל מהיועץ-המשפטי ברק. הוא פתח את דבריו בתיאור חיובי של יחסיו עם שרי המפד"ל כ"יחסים של כבוד הדדי ושל שיתוף פעולה ושל יכולת עבודה "והסביר שלמרות יחסים אלה ההימנעות של שניים מתוכם ושל חברי סיעתם בהצבעת האי-אימון פגעה מבחינה ערכית בעקרון האחריות המשותפת וביכולת התפקוד של הממשלה. הוא ציין את העובדה שנפגש עם השרים רפאל והמר לפני ההצבעה וניסה לשכנע אותם לשנות את החלטתם להימנע וכן שהשר בורג שהצביע נגד הצעת האי-אימון הבהיר לו, שלמרות אופן הצבעתו השונה הוא רואה את עצמו כחלק מסיעת המפד"ל ונושא באחריות להחלטותיה. לאור זאת העלה רבין להצבעה בממשלה את הצעתו  "שהממשלה תעמוד על מיצוי עקרון האחריות הקולקטיבית ותסמיך אותי להודיע בכנסת את ההודעה המתחייבת מכך שכתוצאה ממנה השרים יוסף בורג, יצחק רפאל וזבולון המר, יפסיקו לכהן כשרים מיד עם מתן ההודעה בכנסת...".

לפני הצבעת הממשלה על ההצעה ניתנה לשרי המפד"ל ולשרים האחרים זכות להגיב עליה והתפתח דיון שבמהלכו התנהל סוג של הספד ל"ברית ההיסטורית" בין תנועת העבודה לציונות הדתית שהגיע להבנת כולם לסופה, הזמני לפחות. מנהיג המפד"ל, השר בורג טען ש "...עזיבת המפלגה הדתית לאומית את הממשלה משאירה מצד אחד את היהדות הדתית בלי שום נציגות בממשלה ומאידך משאירה את הממשלה בתור שכזאת, בלי אותו החלק הציוני והחלוצי, שעם כל חילוקי הדעות שהיו מפעם לפעם, היתה שותפות בדרך בינה ובין תנועת העבודה...". מצידם שרי מפלגת העבודה אמר שר החוץ יגאל אלון:  "אני נמנה עם אלה הרואים בשותפות ההיסטורית בין תנועת העבודה לבין המחנה הדתי, הציוני ערך חיובי...". ברוח זו אמר שר הביטחון שמעון פרס:  "איני רואה בזה מן גט או שבר במערכת היחסים בין המפלגה הדתית הלאומית לבין מפלגת העבודה. אני חושב ששותפות כזאת הייתה ברוכה ונשארה דרושה לעתיד המדינה...". גם שרים אחרים ממפלגת העבודה ואפילו השר ויקטור שם-טוב ממפ"ם דיברו בשבחה של אותה "ברית היסטורית" הדתית והביעו את תקוותם לחידושה בעתיד יחד עם ביקורת על שרי המפד"ל בהקשר של הימנעותם בהצבעת האי-אימון. הצעתו של רה"מ רבין התקבלה בהצבעה ולאחר מכן יצאו שרי המפד"ל מהישיבה כדי להתייעץ ביניהם על המשך דרכם.

באותו יום (19.12) אחרי ישיבת הממשלה ערך רבין פגישה עם עורכי העיתונים בבית סוקולוב בתל-אביב. על-פי הסטנוגרמה של הפגישה (תעודה מס' 7), הנמצאת באותו תיק, ענה רבין לשאלת עיתונאי האם הוא מתכוון לנסות להמשיך לכהן בראש ממשלת מיעוט על בסיס תמיכה מבחוץ או להתפטר ולהפוך את ממשלתו לממשלת מעבר:  "ההחלטה הקיימת היום וזו ההחלטה היחידה שנתקבלה על-ידי הממשלה, היא להגיע למיצוי האחריות המשותפת ולהודיע מחר בכנסת על כך ועל המשתמע מכך לגבי סיעת המפד"ל ושריה. מעבר לזה לא נתקבלה כל החלטה אחרת. הפירוש הוא פשוט: הממשלה כרגע לא החליטה להתפטר...". בדברים אלה שמר רבין על עמימות מסוימת ולא אמר אם הוא שוקל להתפטר בשלב מאוחר יותר או לא.

למחרת ב-20.12.1976 מסר רה"מ רבין במליאת הכנסת את ההודעה על פיטורי שרי המפד"ל כפי שהתקבלה בממשלה, כפי שמתועד בסטנוגרמה של ישיבת המליאה (תעודה מס' 8), הנמצאת באותו תיק. בנאום שליווה את ההודעה הפורמלית תיאר רבין את השתלשלות הפרשה ונימק רבין את החלטתו לגב הפיטורין בכך שהימנעות בהצבעת האי-אמון שייכת לקטגוריה של "תקדימים אשר השתרשותם עשויה לערער מיסודם את כללי האחריות המשותפת שהיא מעיקריה של שיטת הממשל שלנו...". במקביל לכך המשיך את הקו של שרי מפלגתו מישיבת הממשלה ביום הקודם ביחס ל"ברית ההיסטורית" ולתקווה לחידושה בעתיד: "...אף אני שותף להערכה זו ולביטחון שהובע אתמול בממשלה על-ידי כל השרים כי השותפות ההיסטורית הרצופה בין תנועת העבודה לבין המפלגה הדתית-לאומית לא תעורער, על-אף ההתרחשות המצערת שמן הנמנע היה לעבור עליה לסדר היום". בסיום דבריו הביע רבין את כוונתו להביא לכנסת הצעה להקדמת הבחירות אחרי שהדבר ידון במישור המפלגתי, אך לא הצהיר עדיין על כוונה להתפטר.

נאומי התגובה של שרי המפד"ל המפוטרים התייחסו בחלקם לסוגיית חילול השבת בפרשת המטוסים ובחלקם לפירוק "הברית ההיסטורית". השר בורג התייחס לסוגיית השבת:   "הטקס של קבלת פני האווירונים - יותר ממה שהיה בו ובעקבותיו חילול שבת במישרין ובעקיפין – היה, היה בו ביטוי צורם לאי-התחשבות ולחוסר תשומת לב לקדושת השבת ולערכיה...." השר המר התייחס לאותה סוגיה בהקשר להצבעתו האישית:  "אם לצאת מן הממשלה, אין מכובד עבורי מלצאת על עיקרון – עיקרון  חופש ההצבעה שלי בנושא דתי-ערכי, עיקרון שממשלת ישראל לא תיתן ידה, ביודעין או שלא ביודעין, לחילול שבת ואני אהיה שותף ולא מוחה על כך...". השר רפאל התייחס לסוגיית "הברית ההיסטורית": "... זוהי החלטת גרועה מאוד ומזיקה מאוד לטווח ארוך, לשנה זו, ואולי גם לשנים הבאות. צעד זה לא יעבור ללא פגימה ביחסים בין שני זרמים יסודיים באומה: בין תנועת הציונות הדתית לבין תנועת העבודה, שגדולים ורבים כוננו אותם וטפחו אותם תוך דאגה והבנה...." ניתן לומר שתחזיתו של רפאל התאמתה בכך שאחרי בחירות 1977 הקימה המפד"ל קואליציה עם "הליכוד" והפכה לשותפה פוליטית טבעית שלו מנקודת זמן זו ואילך עד לימינו.

במקביל למשבר שהוביל לפיטורי שרי המפד"ל התפתח משבר נוסף בין רבין ומפלגת העבודה ול"ע שהסתיים בסופו של היום בו נערכה ישיבת הכנסת בהתפטרות של שרי ל"ע ומייד לאחריה התפטרות של רבין עצמו. חלק ב' של הפרסום יעסוק בהתפתחויות אלה.

תגובה 1:

ארי מושקובסקי אמר/ה...

נראה שסימול התיק הנ"ל אמור להיות א-7245/5 במקום א-4245/5