יום שלישי, 2 בספטמבר 2014

שבעים וחמש שנים לפרוץ מלחמת העולם השנייה – פרסום שני

"ובשעת אותה הסכנה יש צורך לא רק לשבת אחים יחד, אלא גם לפעולת אחים יחד וגם למלחמת אחים יחד...אנחנו ברגע זה אולי היחידים בכל העולם היהודי שיש לנו יכולת של פעולה עצמאית ויש עלינו אחריות של הדורות..."

יצחק בן-צבי סבר אף הוא כחיים ווייצמן, כפי שראינו בפרסום הראשון השבוע שהוקדש לציון 75 שנים לפרוץ מלחמת העולם השנייה, שעל הישוב היהודי בארץ ישראל להתגייס לצבא הבריטי וליטול חלק פעיל במלחמה נגד גרמניה הנאצית. הוא אף הסתייג מן העמדה השלילית של הנהלת הסוכנות היהודית כלפי גיוס פלוגות עבודה שהתכוונו הבריטים לשלוח לחזית בצרפת. אפשרות זו צברה תאוצה בקרב מנהיגי היישוב ככל שהתרבו הידיעות על המלחמה באירופה. הסיבות לכך היו החשש לגורלה של יהדות אירופה, החשש לגורל הישוב היהודי בארץ ישראל אם תתפשט המלחמה לאגן הים התיכון ודאגה מפני משבר כלכלי. בישיבה מיוחדת של מליאת  הועד הלאומי שהתכנסה ב-17 בספטמבר 1939 לאור המצב (שבועיים וחצי לאחר פרוץ המלחמה ופלישת צבא גרמניה לפולין וימים ספורים לפני כניעתה של פולין) וכדי לאשר את מינויו של פנחס רוטנברג כנשיא הוועד הלאומי ציין בן-צבי את הסכנות והדאגות שהולידה המלחמה ואת הצעדים שיש לנקוט כדי להיערך לקראתן – ובראש ובראשונה איחוד כל כוחותיו של הישוב. בן-צבי העריך שהתפשטות המלחמה למזרח התיכון היא עניין של זמן בלבד. באותה ישיבה נבחר בן-צבי כיושב ראש ההנהלה של הוועד הלאומי. והנה קטעים מדבריו של באותה ישיבה:
 
"...חברים! ישיבה זו של הוועד הלאומי שנקראה בזמן בלתי רגיל, בשעה חמורה שלא הייתה עוד כמוה בישראל מזמן חורבן הבית, מזמן אבדן הממלכה בישראל. בשעה שהחרב הונחה על צווארם של מיליונים מאחינו בארצות הגולה, בשעה שמיליוני יהודים בפולין נשללו מבתיהם, ברחו או נשדדו ומהם נפלו בחרב ובאש, בשעה שעתידם של שלושה מיליונים יהודים בפולין מוטל בספק...ואנחנו מנותקים מהם...ואין אנחנו יכולים לדעת מה מתרחש ברגע זה, ואך טלגרמות קצרות מגיעות על דבר הרס ושריפה...הרג יהודים בבתי כנסיות, בשעה שעשרות ואולי מאות קהילות יהודיות נחרבות ונשרפות...באותו זמן קרה לנו נס...שעדיין לא אחזה התבערה העולמית הזאת בפינות הבית שאנחנו יושבים בו. ואין אנחנו יודעים לכמה זמן ניתנה לנו ארכה זו וכבר אנו מרגישים את ערב האסון שיכול לקרות גם אותנו...יהיה זה חטא לא יכופר אם לא נשתמש בארכה הזאת אשר ניתנה לנו על ידי הגורל, ואם אנחנו נישאר שקטים ונחכה עד אשר תבוא הרעה ולא נקדים שעה אחת לחשוב ולטכס עצה איך לקדם את פני האסון האפשרי ואיך להציל את מצבם של יהודים בארץ ישראל ומצבו של היישוב, שהוא לא רק בתור מליצה לב האומה, אלא שהוטל עליו באופן היסטורי להיות גרעין, לא רק גרעין לעתיד, אלא מקלט מה עד כה. בזמן הזה שהחרב אוכלת מבחוץ ומאיימת על הבית, על ביתנו הלאומי, ברגע זה שומה על היישוב...להתאחד...ליצור גוש אחד, לעשות חומה...לעשות מן היישוב הזה, שהוא גם כן מפורר, לעשות ממנו כח מלוכד שיוכל לשמש בסיס, מבצר ומשען לנו לעתיד...ובשעת אותה הסכנה יש צורך לא רק לשבת אחים יחד, אלא גם לפעולת אחים יחד וגם למלחמת אחים יחד...אנחנו נמצאים ברגע זה אולי היחידים בכל העולם היהודי שיש לנו יכולת של פעולה עצמאית ויש עלינו אחריות של הדורות...יותר מאשר ליהודים בכל מקום אחר. ישיבה זו בירושלים, בזמן שהעולם בוער, אין לראותה רק כישיבה של הוועד הלאומי בלבד, אלא אנחנו מרגישים עלינו אחריות פורמלית..אחריות ממשית על הווה ועל העתיד. וכשם שהודענו לממשלה הבריטית שחילוקי הדעות בינינו ובינה בנוגע למדיניותה בארץ ישראל אמנם קיימים, אבל הגיע הרגע כשכל העמים התרבותיים מחוייבים להתאחד במלחמה זו, שתהיה אולי המלחמה האחרונה של שרידי, שיירי הדמוקרטיה בעולם נגד האנטישמיות והפשיזם העומדים לבלוע את העולם ואותנו בתוכו ולהרוס את כל המושגים של התקדמות, של אנושיות, של שלום עמים ודומה לזה. וברגע זה אנחנו יוצאים עם אנגליה בחזית אחת למרות כל חילוקי הדעות שבינינו. על אחת כמה וכמה – ואין להשוות זאת- שעלינו ליצור את החזית המאוחדת בפנים. ואני רואה בפגישה הזאת הערב לא רק דבר סמלי, אלא גם דבר ריאלי, דבר שישמש דןגמה לעם היהודי בעולם כולוץ וידעו אחינו הטבוחים והנשרפים בארצות הגולה, כי לפחות היהדות הארץ-ישראלית היא מאוחדת, ישמעו זאת ויהיה זה איזה נוחם להם, איזו שהיא תקווה, שגם היהדות הגדולה באמריקה וגם היהדות הנפוצה בכל קצות האימפריה הבריטית ובצרפת, אלה שעוד לא עברה עליהם הרעה, שגם הם יתאחדו ויחשבו ויעשו את חובתם כלפי החלק הגדול של עם ישראל שהונפה החרב עליו....".
התעודה בשלמותה נמצאת באחד מתיקי הוועד הלאומי השמורים בארכיון הציוני ופורסמה בספר ההנצחה ליצחק בן-צבי, הנשיא השני של מדינת ישראל (בהוצאת ארכיון המדינה, בעריכתו של חגי צורף).
 
חלוצים עומדים בתור בלשכת גיוס להג"א שהוקמה בהכשרה, גבעת מיכאל, נס-ציונה
10 בספטמבר, 1939, צלם: זולטן קלוגר, ארכיון המדינה
 
הבריטים עמדו על המשמעות המדינית של הדרישה להקים יחידות לוחמות עבריות ודחו אותה על הסף. סירובם זה של הבריטים צינן את התלהבותו של בן-צבי ואת נכונותו של היישוב להתגייס. בחודשים הראשונים למלחמה התנהל הגיוס לצבא בקרב יהודי ארץ ישראל באיטיות. ביוזמת הסוכנות היהודית גויסו בעלי מקצוע ליחידות בריטיות טכניות בארץ, ובו בזמן גייסו הבריטים, על אף התנגדותה של הסוכנות, מתנדבים ליחידות חפרים מעורבות יהודיות וערביות שנשלחו לחזית בצרפת.

אין תגובות: