יום ראשון, 14 בספטמבר 2014

ממשלת המנדט מתכוננת למלחמת העולם השנייה

במלאת 75 שנה לפלישה הגרמנית לפולין (1 בספטמבר 1939) ותחילתה של מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה, אנו מביאים פן נוסף להשתתפותה של ארץ ישראל במלחמת העולם השנייה.

ועידת מינכן (29-30 בספטמבר 1938) נחשב תמיד לשיאה של הפייסנות כלפי גרמניה הנאצית. בפגישה מרובעת, בה השתתפו אדולף היטלר, שליטה של גרמניה, בניטו מוסליני – הדיקטטור של איטליה, נוויל צ'מברליין  - ראש ממשלת בריטניה ואדואר דלאדייה – ראש ממשלת צרפת, הוסכם להעביר לידיה של גרמניה את חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה על מנת למנוע מלחמה באירופה. ההסכם היה למשל ולשנינה כדוגמא לפחדנות ולרפיסות אל מול עריצות אכזרית ולאשליות השלום של שנות ה 30'.
הסכם מינכן, ספטמבר 1938 (Wikicommons/Bundesarchiv Bild 183-R69173)

אולם מתברר כי בממשל הבריטי (לפחות זה בארץ ישראל) משבר מינכן שימש כאות וסימן לתחילת ההכנה למלחמה. מיד לאחר משבר מינכן, פנה אדוארד קית'-רואץ' (Keith–Roach), מושל מחוז ירושלים (פקיד קולוניאלי ותיק ומנוסה בארץ ישראל, הידוע יותר בשל תקרית הכותל בספטמבר 1928, בה מנע בכוח הצבה של מחיצה ברחבת הכותל הצרה ועורר את זעמו של היישוב היהודי בארץ ישראל. נחשב כאנטי ציוני) למזכיר הראשי של ממשלת ארץ ישראל (ראש המנהל הבריטי בארץ ישראל למעשה) והסביר כי ערך סיור במחסני מחוזו במהלך משבר מינכן והגיע למסקנה כי במקרה של מלחמה לא יהיה המחוז מוכן מבחינה של מאגרי מזון וציוד חיוני.
אדוארד קית'-רואץ' (וויקימדיה)

ממשלת המנדט פעלה במהירות. הנציב העליון (הרולד מקמייקלMacMichael נציב עליון ממרס 1938 עד אוגוסט 1944) פנה לשר המושבות בבריטניה בנושא מאגרי המזון (בעיקר של דגנים) המצומצמים ברשות ממשלת ארץ ישראל וכי היא מעוניינת בעזרתה הכספית של בריטניה בשל מצבה הכלכלי הלא טוב והערכה כי העלאה של מיסים ומכסים תרע את המצב הכלכלי הרעוע בארץ ישראל. הימים היו ימי המרד הערבי בארץ ישראל (מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט) ומצבה הכלכלי של ארץ ישראל, שהיה בין המשופרים בזמן המשבר הכלכלי של שנות ה 30', התדרדר בשל המצב הביטחוני הגרוע.
הנציב העליון החמישי, הרולד מקמייקל (וויקימדיה)

בשלב הבא הוחלט להקים פיקוח על האספקה לארץ ישראל. סגנו של המזכיר הראשי, ג'ון שאו (מאוחר יותר הפך למזכיר הראשי בעצמו) פנה ליועץ הכלכלי של ממשלת ארץ ישראל, ג'פרי וולש וביקש ממנו לערוך סקר של מצב האספקה של מוצרי מזון לארץ ישראל. (וולש נהרג אח"כ בפיצוץ מלון המלך דויד ביולי 1946, שכתבנו עליו בעבר) מנהל מחלקת הבריאות, הקולונל ג'ורג' הרון (Heron) מונה לראש הפיקוח על האספקה ווולש מונה כסגנו. שניהם היו חלק מוועדה שהוקמה לפקח על האספקה שכללה אותם, את קית'-רואץ', פרנק מייסון (Mason) - סגן מנהל מחלקת החקלאות, דונלד פיינלסון (Finlayson) - סגן מנהל מחלקת המכס והבלו, דונלד גומבלי (Gumbly) - מנהל מחלקת התעופה האזרחית, נסיב מישל אבקריוס (Abcarious) – עוזר בכיר למנהל מחלקת האוצר וייצג את הערבים בוועדה, דב יוסף - ייצג את היישוב היהודי, א.ר. ספיני (Spinney) - ייצג את הסוחרים והסיטונאים ונציג צבא שייצג את הכוחות המזוינים הבריטים.
ג'פרי וולש, הממונה על המזון (זולטן קלוגר/ארכיון המדינה)

הוועדה בחנה מספר את בעיות האספקה של מוצרי מזון שונים לארץ ישראל ופנתה ישירות לממשלות שונות (באימפריה הבריטית – אוסטרליה, בורמה, הודו ואחרות) בנוגע לסיוע באספקה לארץ ישראל, בחנה אספקה של חומרי דלק שונים (דב יוסף שלח לוולש מכתב בו התריע כי אספקת דלק חייבת להיות בעדיפות עליונה – לא רק מבחינת ההובלה אלא גם להפעלת הציוד החקלאי), בחנה רעיונות של קיצוב מזון ומוצרים שונים והחלה להקים מנהל מיוחד לצורך הפיקוח. מתוך הדוחות השונים מתברר כי ממשלת ארץ ישראל לא הייתה היחידה בין ממשלות המושבות הבריטיות (ארץ ישראל לא הייתה מושבה כי אם מנדט מחבר הלאומים) שהחלה להתכונן למלחמה – מוזכרות גם ממשלות ציילון (סרי לנקה) ומלאיה (מלזיה-סינגפור) שהחלו לאגור מזון לקראת מלחמה. 
מפת המזרח התיכון במלחמת העולם השנייה, 1942 (וויקיפדיה)

הוועדה בחנה את המצב עפ"י כמה הנחות יסוד:
1)     הים התיכון במלחמה יהיה סגור לתנועת ספינות.
2)     נפח הספונה לפורט סעיד יהיה מצומצם בשל סגירת הים התיכון.
3)     תנועת הספינות בין ארץ ישראל לקפריסין לא תופרע.
4)     תנועת הספינות בין מצרים לארץ ישראל וממנה תתקיים, אך הממדים שלה יקטנו.
5)     תנועת רכבות וכלי רכב למצרים וממנה ללא שינוי.
6)     הקשר עם סוריה יישאר פתוח, אך צפויה הגבלה (אם לא אמברגו) על יצוא מסוריה, למעט עודפים מסוריה.
7)     הדרך לעיראק תישאר פתוחה.
8)     הנתיבים להודו, סין ואוסטרליה יישארו פתוחים.
הנחות היסוד הללו למעשה חזו את השתתפותה של איטליה במלחמה כאויבתה של בריטניה (ולכן הים התיכון יהיה סגור לתנועה ימית וכן גם הכניסה מן הים התיכון לתעלת סואץ) אך לא חזו את כניסתה של יפן למלחמה (גם יפן לא תכננה לפתוח במלחמה באוקיינוס השקט אלא תכננה מלחמה מול בריה"מ. רק תבוסתה המוחלטת בקרבות הגבול בחלקין גול במונגוליה באוגוסט 1939, גרמו לשינוי האסטרטגיה שלה). באופן מוזר, לא נראה ששליטתה של איטליה באתיופיה נתפסה כאיום או שהתעלמו ממנה. המתכננים גם לא יכלו לצפות את נפילתה של צרפת (והפיכתן של לבנון וסוריה לשטח אויב) או את המרד בעיראק בקיץ 1941.

באפריל 1939, הבהיר שר המושבות מלקולם מקדונלד לנציב העליון מקמייקל,  בהתייחסות למכתבו מאוקטובר 1938 כי מצפים גם לקשיי אספקה וחסימת השייט גם בים האדום ולא רק בים התיכון – ככל הנראה התייחסות לאפשרות שאיטליה תנסה לחסום את נתיבי הים בקרן אפריקה. ממשלת ארץ ישראל תצטרך למצוא מקורות לאספקה ואפשרויות לאגירת מזון, כתב מקדונלד, ולא בטוח אם ממשלת בריטניה תוכל לסייע כספית לממשלת ארץ ישראל להכין מאגרים כאלו או לרכוש ממדינות אחרות. בעוד שבאוקטובר-נובמבר 1939 הייתה המוכנות למלחמה תאורטית אך אפשרית, באפריל 1939 המלחמה כבר נראתה באופק לאחר סיפוחה של צ'כוסלובקיה (מה שנותר ממנה אחרי ועידת מינכן) ע"י גרמניה במרס 1939.

עדות נוספת להתקדרות ענני המלחמה הקרבה הייתה הקמתו של ארגון חדש – Air Raid Precautions (ARP) – אמצעים נגד תקיפות אוויר או הגנה אזרחית ׁ. הגוף החדש החל בתקינת תקנות למוכנות להפצצות אוויר – התקנה של צופר אזהרה, הכנה של מקלטים ועוד. הנה הוראות להכנת נמל חיפה להפצצות אוויר – מה שהפך למציאות יותר משנה אחר כך, כאשר נמל חיפה הותקף מהאוויר ע"י מטוסים גרמנים ואיטלקים (וגם ע"י מפציצים צרפתים של צרפת-וישי).

עם פלישת גרמניה לפולין ב1 בספטמבר 1939, הוציאה מחלקת הדואר והטלגרף של ממשלת ארץ ישראל סדרה של הנחיות ובהן הגבלה על יצוא תקליטים, סרטים הגבלות על שליחת מברקים ומכתבים מעבר לים וקבלת מברקים ממדינות מעבר לים. למרות שבריטניה הכריזה מלחמה רק ב 3 בספטמבר, ההנחיות הן לזמן מלחמה כנראה בידיעה והבנה כי המלחמה פרצה זה עתה.

בהמשך המלחמה הפכה הוועדה לאספקה ל"מועצה לאספקה מלחמתית" (War Supply Board) והועמד בראשה סר דגלס האריס, פקיד ותיק ומוערך ממשרד המושבות. הוועדה התרחבה לסדרה שלמה של משרדי פיקוח על כל ענפי המשק השונים – תעשייה, מזון, אספקה רפואית ועוד. הוקמה "מועצת הפיקוח על פרי ההדר" (אח"כ נקראה "המועצה לשיווק פרי הדר") לסייע לשיווק אחד ממוצרי הייצוא העיקריים של ארץ ישראל, פרי ההדר, שנפגע מאוד מאוד מפרוץ המלחמה. גוף מעניין אחר היה הפיקוח על הניצולת (Controller of Salvage) – גוף שעסק במחזור ושיפוץ של ציוד פגום ומשומש. המועצה לאספקה מלחמתית שתפה פעולה עם מספר גופים דומים שהוקמו באימפריה הבריטית – במזרח אפריקה, בהודו, עם "משלחת ספירס" - גוף שצורף לממשלת צרפת החופשית (ששלטה בסוריה ולבנון לאחר כיבושן מידי ממשלת וישי בקיץ 1941, תחת פיקודו של הגנרל הבריטי אדוארד ספירס) ועם המרכז הבריטי במצרים – גוף האספקה הבריטי הראשי מחוץ לבריטניה.

בארכיון המדינה מצוי אוסף נרחב של מסמכי המועצה תחת השם "הפיקוח הכלכלי לשעת חירום" (חטיבה ארכיונית 18). החטיבה מספקת לנו מבט מרתק על הפעילות הכלכלית בארץ ישראל ובמדינות השכנות במהלך מלחמת העולם השנייה.



אין תגובות: