יום שלישי, 16 בספטמבר 2014

"... אני מכריז שבית המשפט עליון זה וכל בתי המשפט התחתונים שבמדינה יהיו וישארו פתוחים לכל דורש משפט וצדק כגר כאזרח, ללא הבדל דת, לאום, מין וגזע.." - דברי שר המשפטים פליכס רוזנבליט (פנחס רוזן) בטקס הפתיחה של בית-המשפט - במלאת 66 שנה להקמת בית-המשפט העליון - חלק ב'

פוסט זה מהווה את חלקו השני של פרסום במלאת 66 שנים להקמת בית המשפט העליון. חלק א' של הפרסום התמקד בנושא תהליך הבחירה והמינוי של השופטים בהרכב הראשון של בית המשפט וחלק זה יתמקד בסוגיית בחירת מקום משכנו של בית המשפט.
לאחר שהסתיימה בחירת הרכב השופטים בראשות נשיא בית המשפט, ד"ר משה זמורה, עלתה הסוגיה של קביעת המקום שבו ישכון בית-המשפט. בתקופה הסמוכה להקמת המדינה רווחה הדעה שבית המשפט העליון צריך להתמקם בתל-אביב בשל העובדה שירושלים לא הוכרה באו"ם כחלק ממדינת ישראל. תזכיר של אחד מהשופטים הנבחרים, ד"ר מנחם דונקלבלום הציע למקם את בית המשפט העליון בתל אביב או בחיפה. אחד המקומות שהוצאו כמשכן לבית-המשפט העליון בתל-אביב היה בית ספר ללימוד אנגלית (המכון הבריטי) בשדרות רוטשילד בתל-אביב. הצעה זו נפלה אחרי שהוחלט למסור את הבניין לצירות הסובייטית כמתואר במכתב מד"ר דונקלבלום לד"ר זמורה מ-23.8.1948 (תעודה מס' 9), שנמצא באחד מתיקי הארכיון האישי של זמורה (תיק שסימולו פ-688/15). דנקלבלום כתב לזמורה:"...נודע לי שהבניין של המכון הבריטי עומד להימסר לצירות הסוביטית וכי לעת-עתה אין שום סיכויים להשגת בניין מתאים אחר..." והציע לערוך פגישה משולשת של שניהם עם יצחק אולשן (שופט נוסף) כדי לקבוע עמדה משותפת בעניין מיקום בית-המשפט.

בית המשפט העליון (המשכן החדש), 20.12.1996, צילום - עינת אנקר, אוסף התצלומים של לשכת העיתונות הממשלתית
בעקבות בעיות במציאת מבנה הולם ודיור לשופטים בתל אביב, הוצע במשרד המשפטים לשכן את בית המשפט העליון בנתניה, אולם בסופו של דבר גברה הדרישה לקבוע את משכנו בירושלים והממשלה הזמנית החליטה שבית המשפט העליון ישכון בירושלים. החלטה זו הוצגה בהודעה של מזכיר הממשלה בדבר מקום מושבו של בית המשפט העליון מ-6.9.1948 (תעודה מס' 10), בתיק המכיל תעודות מיוחדות (תיק שסימולו א-7526/20). נוסח ההחלטה היה מסוייג והשאיר מקום לניוד עתידי של ישיבות בית-המשפט לתל-אביב ולחיפה התאם לצרכים משתנים: "...מקום מושבו של בית-המשפט העליון יהיה בשעה זו בירושלים וכאשר שר המשפטים יראה צורך בכך, הוא יוכל להורות, מזמן לזמן, כי בית המשפט העליון ישב גם בתל-אביב ובחיפה, ולקבוע זמנים לכך". יש לציין שבנוסח המקורי המודפס של ההחלטה, שהיה מסוייג עוד יותר, נכתב שמקום המושב בירושלים יהיה "לעת עתה" ומילים אלה תקנו בכתב-יד לנוסח מעט החלטי יותר – "בשעה זו". בסופו של דבר, למרת הנוסח המסוייג, הרי שבפועל התמקם בית-המשפט העליון באחד מהמבנים במגרש הרוסים בירושלים כמקום משכנו הבלעדי והיה אחד מהמוסדות הרשמיים ראשונים במדינת ישראל שקבעו את מושבם לירושלים (לשם השוואה: מועצת המדינה הזמנית ישבה בתל-אביב והכנסת שהחליפה אותה עברה סופית מתל-אביב לירושלים רק בדצמבר 1949,כפי שמתואר בפוסט שפורסם כאן בנושא זה).
ב-14.9.1948 נפתחה ישיבתו הראשונה של בית-המשפט העליון בטקס חגיגי שהפרוטוקול שלו (תעודה מס' 11) נמצא  באחד מתיקי לשכת נשיא בית-המשפט העליון (תיק שסימולו גל-3298/4), שנפתח בנאום של שר המשפטים, פליכס רוזנבליט (פנחס רוזן), שהשביע לאחר מכן את השופטים ולאחר ההשבעה נאמו היועץ המשפטי לממשלה יעקב שמשון שפירא ונשיא בית-המשפט העליון משה זמורה. הנאומים של שלושת האישים היו נאומים חגיגיים ומלאי פאתוס בהתאם לחשיבותו של המעמד. השופט זמורה פתח את נאומו בדברים נרגשים שביטאו את יחסו לתפקיד שהוטל עליו: "נתגלגלה עלי הזכות הגדולה לפתוח את בית המשפט העליון הראשון למדינת ישראל. זכות זו גדולה עד מאוד והאחריות הכרוכה בה עוד גדולה ממנה. כל פתיחת בית דין עליון הוא מאורע חשוב בכל הארץ ובכל עם. על אחת כמה וכמה פתיחת בית המשפט העליון הראשון למדינת ישראל אחרי תקומתה. על אחת כמה וכמה פתיחתו בירושלים. מורגש היום צורך בתפילה דומה לתפילת שליח הציבור בימים הנוראים, כשהוא פותח במילים: 'הנני העני ממעש נרעש ונפחד מפחד', אינו יודע אם הוא כדאי והגון להיות שליח הציבור, ומפיו בוקעת הקריאה 'היה נא מצליח דרכי אשר אנכי הולך'. רגשות כאלה הומים בקרבי, ובוודאי גם בקרב חברי השופטים היום".
נשיא בית המשפט העליון, ד"ר משה זמורה, 1948 - 1954 (טווח השנים משוער), מתוך "ויקיפדיה"
בנוסף לדברים אלה שנאמרו ברוח תקופת הימים הנוראים שבה נערך טקס הפתיחה (התאריך העברי של האירוע היה י' באלול), הביא זמורה בהמשך נאומו מגוון ציטוטים מספרות חז"ל ודברי הרמב"ם העוסקים בדיינים ובמשפט כמקורות המציגים עקרונות מנחים הצריכים להוביל אותו ואת חבריו בשאיפתם להשגת משפט צדק. נאום זה ביטא היטב את גודל המעמד ואת רוח התקופה של ראשית ימי המדינה. מאז אותם ימים עברו שינויים רבים על בית-המשפט העליון (כולל מעבר מהבניין במגרש הרוסים למשכנו החדש בקריית הממשלה), אך ברור שלדרך שבה הוקם המוסד הייתה השפעה ארוכת טווח על התפתחות המערכת המשפטית של מדינת ישראל.






אין תגובות: