יום חמישי, 22 במאי 2014

"לא במגידו" - 50 שנה לביקור הראשון של אפיפיור בישראל - היכן ייפגש נשיא המדינה פרס עם האפיפיור פרנסיסקוס?

איש השנה לשנת 2013 של המגזין 'טיים' - האפיפיור פרנסיסקוס, מגיע לארץ. הוא צפוי לנחות ביום ראשון אל קבלת פנים רשמית שתערך בנמל התעופה בן גוריון. במהלך שהייתו בישראל ייפגש האפיפיור עם הנשיא שמעון פרס בביתו בירושלים וכן נקבע עבורו מפגש עם הרבנים הראשיים ליד בית הכנסת הגדול בבירה. ברקע יעמוד הביקור הקודם שהתקיים לפני 50 שנה, והתנהל באווירה אחרת לחלוטין. הרב הראשי סרב ליטול חלק בקבלת הפנים דאז, והנשיא שזר, ספג על מהלכיו ביקורת רבה בקרב הציבור הרחב. 50 שנה לאחר הביקור ההיסטורי הראשון בחרנו להעלות מאוספי הארכיון את רשמי הביקור ההוא (כפי שהובאו בספר ההנצחה לנשיא שזר, בעריכת ימימה רוזנטל וד"ר חגי צורף) - שראשיתו בהודעה דרמטית מועידת הווטיקן השנייה שהתכנסה בשנת 1963, במסגרתה הודיע האפיפיור כי הוא מתכוון לבקר בארץ הקודש. 2000 הבישופים הנוכחים באירוע הגיבו במחיאות כפיים.

בעמדו רשמית בראש המדינה, היו לנשיא שזר גם תפקידים טקסיים בתחום יחסי החוץ של ישראל. הוא קיבל את פניהם של ראשי מדינה בבואם לארץ ואירח מדינאים בבית הנשיא, החליף איגרות ברכה עם ראשי מדינות לרגל אירועים חגיגיים וייצג את ישראל בביקורים רשמיים, באירועים ממלכתיים חגיגיים או להבדיל בלוויות של ראשי מדינה. אמנם מגעיו עם ראשי מדינה לא תפסו מקום מרכזי בסדר היום, אך דווקא ביקורו של האפיפיור פאולוס השישי היה לאירוע החשוב ביותר בראשית תקופת נשיאותו. תחילת המגעים ביניהם היו ביוני 1963, כשהשניים החליפו איגרות ברכה לרגל בחירתו של פאולוס השישי לעמוד בראש העולם הקתולי. אף שהיו אלו אגרות שנשאו חותם טקסי היו לכל חילופי איגרות עם האפיפיור משמעות מיוחדת. היחסים בין מדינת ישראל למדינת הווטיקן היו מורכבים ומסובכים, מוטבעים בחותמם של גורמים היסטוריים ומדיניים, ויותר מכול בהתנגדותו של 'הכס הקדוש' לריבונות ישראלית בירושלים והמחלוקת בדבר האחריות למקומות הקדושים לנצרות. מדינת הווטיקן לא הכירה בישראל ולא כוננה עמה יחסים דיפלומטיים ובמשך שנות החמישים שררו בין שתי המדינות יחסים מתוחים. לאחר בחירתו של יוחנן העשרים ושלושה לכס האפיפיורות באוקטובר 1958 חל אמנם שינוי מסוים לטובה ביחסו של הווטיקן ליהדות ולמדינת ישראל, אך לא נקשרו יחסים דיפלומטיים עמה.

בראשית דצמבר הודיע יורשו האפיפיור פאולוס השישי שיש בכוונתו לערוך ביקור במקומות הקדושים לנצרות במזרח התיכון ובתוך כך בישראל. הודעתו התקבלה בהפתעה בעולם בכלל ובישראל בפרט. האפיפיור אמנם טרח להדגיש שהוא מגיע לביקור פרטי כצליין ולא כראש מדינה, אך בעיתונים חשובים באירופה התפרסמו פרשנויות שייחסו לביקור גם משמעויות מדיניות בכל הקשור ליחסי ישראל והווטיקן. מדינאי ישראל קיוו אפוא שהביקור יתרום להצלחת המאמצים שעשתה ישראל לזכות בהכרת 'הכס הקדוש' ולקשור יחסים דיפלומטים עם הווטיקן, וזאת בהנחה שיש ביכולתו של האפיפיור להשפיע על עמדותיהן של מדינות רבות שאוכלוסייתן קתולית ברובה.
האפיפיור פאולוס השישי בעת ביקורו בהר תבור
5 בינואר 1964
צילום: אלדן דוד / לע"מ
במגעים שקיים משרד החוץ הישראלי עם הווטיקן נמסר שהאפיפיור יגיע תחילה לממלכת ירדן ויבקר באתרים הקדושים לנצרות בירושלים המזרחית ובבית לחם, ומשם ימשיך לישראל לביקור באתרים הקדושים בצפונה של הארץ ובירושלים המערבית לפני שיחזור ללון בירושלים המזרחית. בישראל ביקשו שנשיא המדינה יקבל את פניו של האפיפיור בירושלים וידיעות ברוח זו התפרסמו בעיתונות. אלא שאנשי הווטיקן סירבו מכיוון שחששו שהדבר יתפרש כהכרה מצדם בריבונות ישראל בירושלים. ב-13 בדצמבר נפגש שגריר ישראל ברומא מוריס פישר, שניהל את המגעים עם הווטיקן, עם שזר ומסר לו שמשרד החוץ מציע ששזר יקבל את פני האפיפיור כשיבוא למגידו בדרכו מג'נין לנצרת ולמקומות הקדושים בצפון הארץ. 'אינני מקבל זאת', כתב שזר בפנקסו, 'עצתי: להיפגש אתו מיד בדרוך רגלו על אדמת ישראל'.[1] הוא הבהיר שבדעתו לקבל את פני האפיפיור מיד כשיחצה את גבול ישראל ולא בכל מקום אחר. למרות עמדתו של שזר התפרסמו ב-18 בדצמבר 1963 ידיעות בעיתונים בישראל שנשיא המדינה יקבל את פני האפיפיור במעבר הגבול במגידו ולא בירושלים, ונמסר שהתכנית שונתה בגלל התנגדות הווטיקן לפגישה בירושלים. יחסו של הציבור הישראלי לנצרות ולראשיה הושפע במידה רבה מן ה'חשבון ההיסטורי' בין שתי הדתות. באותם הימים הועלתה בתאטרון 'הבימה' ההצגה 'ממלא מקום' של רולף הוכהוט, ובה מוקעת שתיקתו של האפיפיור פיוס השנים עשר בזמן שואת יהודי אירופה. ההצגה עוררה הדים רבים ותרמה את חלקה לגל התגובות הנרגזות של רוב הזרמים הפוליטיים ושל הציבור בכלל לידיעה בדבר קבלת הפנים במגידו. משלחות שהגיעו אל שזר ומכתבים מאזרחים שנשלחו אליו קבעו שיש בכך משום כניעה לכנסייה הקתולית והתרפסות בפניה ודרשו או ביקשו ממנו להימנע מלקבל את פניו של האפיפיור אלא אם כן הדבר ייעשה בירושלים. גם בעיתונות התפרסמו מאמרים ברוח זו ובהם דברים קצרים שכתב המשורר והעיתונאי חיים גורי בעיתון 'למרחב' ב-20 בדצמבר הנושאים את הכותרת 'לא במגידו'. גורי הביא שורה של נימוקים לעמדתו שנגזרו מהיחסים הטעונים של היהודים עם הכנסייה הנוצרית ומזיכרונות העבר וסיים בקריאה: 'בשם כל אלה אל ייסע נשיא ישראל למגידו משום שלא נוח לפאולוס השישי להיפגש עמו בירושלים'.[2] 
אולם לשזר כבר נמסר מפי אנשי משרד החוץ שבין מוריס פישר לבין נציגי הווטיקן הושגה פשרה שמקובלת על ממשלת ישראל: ייערכו שני טקסים רשמיים עם אותם משתתפים. בראשון יקבל שזר את פני האפיפיור במגידו בשעות הבוקר, ובשני ייפרד ממנו במעבר מנדלבאום בירושלים, לפני חזרתו של האפיפיור אל ממלכת ירדן. שזר ענה לגורי והסביר ש'ביום שנכתבה רשימתך-אזעקתך כשנדמה היה כי הנסיעה למגידו תבוא במקום פגישה בירושלים, הייתה דעתי כדעתך' (תעודה137). אולם בהמשך הסביר שהושג הסדר מניח את הדעת והביע ביטחון ותקווה שהוא יהיה מקובל גם על המתנגדים.
טקס קבלת הפנים הממלכתי במגידו
5 בינואר 1964
צילום: חן פריץ / לע"מ
בבוקר ה-5 בינואר 1964 קיבל שזר את פניו של האפיפיור פאולוס השישי במגידו בנוכחות כל ראשי המדינה והסגל הדיפלומטי ונשא דברי ברכה בעברית. באותו הערב נשא בפניו דברי פרדה בירושלים לפני שהלה חצה את מעבר מנדלבאום. בדרך כלל לא נהג שזר לכתוב את נאומיו מראש והרגיש שקריאה מן הכתב מגבילה את כושר הביטוי שלו. אולם הפעם נוסחו הנאומים שנשא בפני האפיפיור מבעוד מועד ותואמו במלואם עם משרד החוץ ועם משרד ראש הממשלה. מאחר שעיני העולם הנוצרי היו נשואות אל הביקור והוא זכה לסיקור נרחב באמצעי התקשורת בעולם, נועדו הנאומים להשמיע באזני האורח והעולם הנוצרי את עמדתה של ישראל בעניינים השנויים במחלוקת בינה לבין הווטיקן, וזאת בלי לפגוע באפיפיור. שזר הדגיש אפוא את היות ירושלים בירת ישראל, רמז על התוקף המוסרי מימי נביאי ישראל שעליו מבוססת זכותו של העם היהודי לחיות בארצו וציין שמדינת ישראל נבנתה על היסודות שאותם נוהג להדגיש האפיפיור עצמו בדבריו והם: צדק, חרות והחתירה לשלום (תעודה 138). שזר קיבל אמנם שבחים רבים על הופעתו הגאה ועל דבריו המכוונים היטב בפני האורח רם המעלה, אולם ככלל גרמו ביקורו של האפיפיור ותוצאותיו לאכזבה לקובעי המדיניות בישראל. במשך 12 השעות ששהה במדינה לא הזכיר פאולוס השישי ולו פעם אחת את שמה של מדינת ישראל במפורש ושב והדגיש שהוא בא כצליין בלבד. מברק התודה ששלח האפיפיור כוון אמנם אל 'הוד מעלתו נשיא ישראל מר זלמן שזר', אך המען שצוין היה תל אביב.[3]
תיעוד מסעו של האפיפיור בארץ הקודש
------------------------------------

[1] רישום בפנקסו של נשיא המדינה, 13 בדצמבר 1963, ג"מ, נ-213 פנקס ד.
[2] חגור (חיים גורי), 'לא במגידו', למרחב, 20 בדצמבר 1963.
[3] האפיפיור פאולוס השישי אל הנשיא זלמן שזר, 6 בינואר 1964, ג"מ, נ-157/6393

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

מרתק

אמיר אמר/ה...

תודה על תגובתך.
שמחנו לדעת שמצאת עניין.