יום שני, 19 במאי 2014

"מסירותכם ותרומתכם למאבק להצלת חייו היו לנו מקור עידוד ומעט נחמה..." – מתוך דברי התודה שכתבה נדיה כהן, אלמנתו של המרגל הישראלי אלי כהן, לאנשי משרד החוץ – פרסום במלאת 49 שנים להוצאתו להורג


אלי כהן - תצלום פרוטרט, תצלומי לשכת העיתונות הממשלתית
 
ב-18.5.1965 הוצא להורג בתליה המרגל הישראלי אלי כהן ז"ל (1924 – 1965), שנחשף על-ידי השלטונות הסוריים כמה חודשים קודם לכן. כהן זכור כאחד מגדולי המרגלים שהיו לישראל. לוי אשכול, ראש-ממשלת ישראל בעת מלחמת ששת הימים אמר כי: "מעשיו של אלי כהן חסכו למדינת ישראל חטיבות רבות של חיילים, והמידע שהביא לפני מלחמת ששת הימים היה מידע שלא יסולא מפז, והביא לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים". במלאת 49 למותו הטראגי של כהן אנו מפרסמים מקבץ תעודות של משרד החוץ המתעדות את הפעילות הדיפלומטית וההסברתית של המשרד שנעשתה למען הצלת חייו של כהן, מאז תפיסתו ועד להוצאתו להורג וכן את תודת האלמנה נדיה כהן על פעילות זו, שהועברה למשרד החוץ לאחר מותו של בעלה.
כהן נולד במצרים למשפחה יהודית ממוצא סורי ועלה לארץ ב-1954. הוא גויס ב-1960 ליחידה 188 של אמ"ן בצה"ל והוכשר כמרגל. ב-1961 נשלח לארגנטינה, שם נבנתה לו דמות כיסוי של סוחר סורי גולה בשם כאמל אמין ת'אבת. ב-1962 עבר לדמשק ובזכות השם שבנה  לעצמו שם כאיש עסקים נדיב ופטריוט לאומני, הצליח להתיידד עם אנשי צבא ועם אישים בכירים מהצמרת הסורית. באמצעות קשרים אלה אסף כהן מידע רב, על-פי הנחיות מפעיליו במודיעין הישראלי אודות הצבא הסורי וההנהגה הסורית והקשרים של סוריה לארגוני החבלה הפלסטינים. בשנת 1964הועבר הפיקוח על פעילותו של אלי כהן מאגף המודיעין ל"מוסד" כחלק מארגון מחדש בזרועות המודיעין. בתקופה זו גילה את תכניותיה של סוריה לפגוע בישראל על-ידי חבלה במוביל הארצי והעביר לשירותי הביטחון את המידע על המקומות המתוכננים לחבלה. העובדה שאמצעי החבלה של הסורים נהרסו בידי ישראל זמן קצר אחרי שליחתם, הובילו אותם לחשוד בקיומו של מרגל שהעביר לישראל מידע בנושא.
בראשית ינואר 1965 הגיע לנמל לטקיה מטען של מכשירי קשר סובייטיים חדישים, אשר נועדו להחליף את הציוד הישן של צבא סוריה ולשם בדיקת יעילותו של הציוד החדיש, הוחלט להטיל דממת אלחוט במערכות הקשר של הצבא הסורי לעשרים וארבע שעות. אלי כהן, שלא ידע על דממת האלחוט, המשיך לשדר כהרגלו ומקלטי הצבא הסורי ננעלו על אות השידור ופענחו אותו ובעקבות זאת נעצר כהן, כאשר ההודעה הרשמית על המעצר פורסמה ב-24.1.1965. לאחר חקירה ממושכת המלווה בעינויים קשים נפתח משפטו של כהן ב-22.2.1965 בבניין של המטה הכללי הסורי ונערך בדלתיים סגורות.
מדינת ישראל עשתה מאמצים דיפלומטיים והסברתיים גדולים על-מנת להציל את חייו ולשחררו כאשר רובם בוצעו על-ידי אנשי משרד החוץ. פעילות דיפלומטית זו מתועדת במסמכי משרד החוץ המופקדים בארכיון המדינה. להלן מובאים שלושה מברקים ששלח מנכ"ל משרד החוץ אריה לבבי לשגרירי ישראל באו"ם ובמדינות צפון-אמריקה ומערב אירופה, כאשר שני המברקים הראשונים נשלחו כחלק מהמערכה הדיפלומטית למען הצלתו של אלי כהן (המברקים נמצאים בתיק שסימולו חצ-2652/1). את המברק הראשון (תעודה מס' 1) שלח לבבי לשגריר ישראל באו"ם מיכאל קומיי (במקביל לשליחת מברקים דומים לשגרירים אחרים) יום אחרי תחילת משפטו של כהן ב-1.3.1965. במברק הוא הביע את חששו מ"פסק דין קטלני" וביקש מקומיי "לפנות בכל ההקדם למזכ"ל האו"ם ולהניעו להפעיל השפעתו" במסגרת מאמץ דיפלומטי כולל לגיוס אישים ומוסדות שיבקשו משליטי סוריה לנהוג בכהן במידת הרחמים. בסיום המברק ציין לבבי כטיעונים הסברתיים לזכותו של כהן "כי הוא איננו אזרח סורי ועל כן לא מדובר בבגידה... וכי אצלנו מעולם לא דנו במקרים דומים למוות". מדברים אלה ניתן להסיק שלבבי הבין שאין למעשה סיכוי להשיג את שחרורו של כהן וכל מה שניתן לעשות הוא לנסות למנוע הטלת גזר דין מוות.
המברק השני (תעודה מס' 2) נשלח לקבוצה גדולה של שגרירים ב-8.5.1965, היום שבו נגזר דינו של אלי כהן למוות. במברק קצר זה ציין לבבי כי ביצוע גזר הדין תלוי באישורו של נשיא סוריה אמין אל-חאפז וביקש מהשגרירים "להפעיל עתה את מירב האישים והארגונים שיפנו במלוא הדחיפות לחאפז בבקשה לחון את אלי כהן". השגרירים מילאו את הנדרש מהם וניהלו מערך נרחב של פעילות דיפלומטית והסברתית כדי להביא לביטול גזר הדין. עדות לכך יש במכתב ששלח שגריר ישראל בצרפת, יוחנן מרוז, אל אריה לבבי (תעודה מס' 3) ב-17.5.1965 (נמצא באותו תיק), יום לפני ביצוע גזר הדין. במכתב זה דיווח מרוז על כך שלהערכתו הפעיל את "כל צינורות ההשפעה האפשריים בצרפת להצלת חיי אלי כהן" וסיכם במילים: "בשעת כתיבת שורות אלה אין אנו יודעים אם הושגה המטרה, ועלינו לסמוך על תפילה...". למרבה הצער, המטרה לא הושגה ואלי כהן הוצא להורג בתליה למחרת ב-18.5.1965.
באותו יום לאחר התליה, נשלח מברק נוסף (תעודה מס' 4) מאריה לבבי לתפוצת השגרירים שעסק בפעולות ההסברה הנדרשות בעקבות הוצאת אלי כהן להורג . המברק פתח בציון המאמצים ההסברתיים והדיפלומטיים שנעשו בנסיון להצלת כהן, אך כשלו בשל "קשיחותם של שליטי סוריה". לאחר מכן הגדיר לבבי עקרונות להדרכת עיתונאים ומעצבי דעת קהל לגבי הגינוי של שליטי סוריה. בסיום המברק הובאה התגובה הרשמית של משרד החוץ: "משרד החוץ מביע הזדעזעות וסלידה מהעובדה שאזרח ישראלי הוצא להורג בסוריה אחרי תהליך משפטי מעוות ללא כל אפשרות של הגנה משפטית בניגוד לכללי הצדק אלמנטריים...".
הוצאתו להורג של אלי כהן בוצעה בכיכר אל-מרג'ה בלב דמשק בנוכחות קצינים רבים, עיתונאים וצלמים. זמן קצר קודם לכן כתב כהן לאשתו נדיה: "נדיה יקירתי, משפחתי היקרה! אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים אני מבקש מאשתי שתיסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו... יום יבוא וילדי יהיו גאים בי. ולך נאדיה יקירתי, את רשאית להינשא לגבר אחר למען יהיה אב לילדינו. בנושא זה את חופשיה לגמרי. אני מבקש ממך לא להתאבל על מה שקרה, אלא להסתכל על העתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי".
כמה ימים אחרי התליה שלחה האלמנה נדיה כהן מכתב/מברק תודה למשרד החוץ על המאמצים הדיפלומטיים שנעשו למען הצלת בעלה. דברי התודה מתועדים בארכיון המדינה במברק שנשלח מהנהלת משרד החוץ לשגרירות ישראל בארצות-הברית ב-25.5.1965 המובא להלן, שבו מצוטטים דבריה של נדיה (המברק נמצא בתיק שסימולו: חצ-6546/13).
 
 
דברי התודה של נדיה מעידים על אצילות נפש לאור כשלון המאמצים הדיפלומטיים והסוף הטראגי של בעלה המנוח. בשל הכתיב הלא ברור של המברק נצטט את דבריה בכתיב תקני: "ברצוני להודות בשמי ובשם ילדי לכל האישים והמוסדות אשר פעלו למען בעלי המנוח במשך החודשים הארוכים שחלפו מאז נעצר. מסירותכם ותרומתכם למאבק להצלת חייו היו לנו מקור עידוד ומעט נחמה..."

תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

הכתיב ברור לחלוטין. המברק כתוב בטלפרינטר בו אין אותיות סופיות. אין שום בעיה לקרוא אותו.