יום חמישי, 1 במאי 2014

החיים על-פי אסי – פרידה מהבמאי והשחקן אסי דיין (1945 – 2014)



אסי דיין, 28.9.2007, צילום ועריכה:
 חן שבו ואביעד בובליל (מתוך "ויקיפדיה")
היום הלך לעולמו אסי  דיין שהיה במאי, תסריטאי, שחקו סופר ופזמונאי ישראלי שנחשב מאז סוף שנות השישים לאחד מאנשי הקולנוע הישראלים החשובים ביותר, וכן לאחד מהשחקנים הבולטים בקולנוע ובטלוויזיה בישראל. בצעירותו התבלט כשחקן שנתפס כאחד מסמלי הישראליות, במיוחד בסרט "הוא הלך בשדות" מ-1967 ובסרט "מבצע יהונתן" מ-1977.בין הסרטים הבולטים ביותר שכתב וביים היו: "גבעת חלפון אינה עונה", "שלאגר" ו"החיים על פי אגפא" שבו נתמקד בהמשך. דיין זכה בפרסים רבים על סרטיו, ומחזיק בשיא הזכיות בפרס אופיר – שמונה פרסים (3 לתסריט, 1 לבימוי, 2 לשחקן ראשי, 1 לשחקן משנה ו-1 למפעל חיים).
 הסרט "החיים על פי אגפא" שדיין כתב וביים ב-1992 נחשב לאחד מסרטיו החשובים והמצליחים ביותר שלו ואנו מביאים כאן לזכרו כמה תעודות מתוך התיק הסרט של המועצה לבקורת סרטים ומחזות השמורים בארכיון המדינה (תיק שסימולו גל-40187/7). הסרט נועד לשקף את המציאות הישראלית של תחילת שנות התשעים, דרך ערב יחיד בפאב תל-אביבי טיפוסי בשם "בארבי", באמצעות הצגת הדמויות השונות המייצגות טיפוסים וצדדים בדמותו של הישראלי. בסרט מוצגים הקונפליקטים בחברה הישראלית, ובעיקר השסעים החברתיים, שבראשם הסכסוך הישראלי ערבי כשכל צד מוצג על צדדיו החיוביים והשליליים כאנוש, מצד אחד גס ומצד שני שברירי. סופו האלים והאפוקליפטי הוא מעין נבואה פסימית של דיין לעתידנו כאן, מלחמת אחים בחברה הישראלית. הסרט כולו מצולם בשחור-לבן מלבד סופו, ומלווה בשיריו המפורסמים של לאונרד כהן ושל הזמר דני ליטני המופיע בסרט כזמר הפאב. הסרט נהנה  מהצלחה מסחרית ניכרת של כ-250,000 צופים, זכה ב-9 פרסי "אופיר" והיה מועמד לפרס "דוב הזהב" בפסטיבל ברלין, שם זכה דיין בציון לשבח על הבימוי.

"החיים על פי אגפא" קיבל ב-1.9.1992 רשיון להצגה בבתי הקולנוע (תעודה מס' 1) המובא כאן שאליו צורף עותק של הסינופסיס (התקציר) של הסרט שכתב דיין. בתקציר כתב דיין על על הפאב שבו מתרחש הסרט ועל יושביו: "במיקרוקוסמוס זה, המכיל את כל מרכיביה של ההוויה הישראלית והמשרת כעין מראה מעוותת שבה מוקצנות תכונות האופי שלה, מואץ קצב השתלשלות מאורעות החיים ומצבים יום יומיים מקבלים בו חזות אגדית כמעט, מטפורית. וכך הופך סיפור הסרט להיות תיאורו הסוביקטיבי של המספר את החיים הישראליים.".
אופיו הנוגה והמהורהר של הסרט הבא לידי ביטוי בפסקה זו מודגש ביתר שאת בתוכניה של הסרט שנכתבה על-ידי דיין עצמו. בפתיחת הברושור כתב דיין: "הסרט חוסה, לכל אורכו, תחת כובד האימה שלי, אותה אני מנסה להשליך אליכם, כמין וידוי הנוגע בחרדה הקיומית שלי, היכן שאני מנסה להיות אוטנטי כמפלט אחרון מפני הסתמי, האקראי, וחומרי המוצא שלי מגיעים מן הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית...". פסקת הסיום של הברושור מסמלת במידה רבה את דמותו המורכבת של דיין ואת הדרך הפילוסופית שבה הסתכל על חייו: "האם חיי הם באמת 'שלי'? בידי? ואולי אני כמו 'הזר' של קאמי, יורה בכל מה שמסתיר לי את השמש בדרכה עם האור אלי? אולי המסך אינו אלא הראי שבכניסת ביתי? והחיים על פי? ".


אסי דיין ויורם גאון על הסט בסרט מבצע יהונתן,
17.12.1976, צילום: יעקב סער

אין תגובות: