יום שני, 12 במאי 2014

השבוע לפני 105 שנה – החלה בנית "אחוזת בית", לימים העיר תל-אביב

מצוקת הקהילה היהודית ביפו
לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, הקהילה היהודית ביפו (יהודים שעלו מארצות צפון אפריקה, תימן, ומיעוט מרוסיה) סבלה ממצוקת דירות, תנאי הגיינה קשים (מגיפת החולירע בשנת 1902) והתנכלויות מצד שכניהם הערבים). היהודים שביקשו לצאת מיפו נתקלו במכשולים בירוקרטים: צו ע'ותומאני אסר על רכישת קרקעות ע"י יהודים, והשלטון העו'תומאני הכריז על הגנים והקרקעות שמחוץ ליפו כעל קרקעות בבעלות המדינה. שיעורי הריבית הגבוהים שקבע הממשל הע'ותומאני בנוגע להלוואות כספים - הרתיעו גם משקיעים זרים. אך מכשולים אלו סולקו בהדרגה: שערי הריבית צנחו מ 10-24 אחוזים ל 4-8 אחוזים, ובשנת 1875 הורשו בעלי נתינות עות'מאנית לרכוש אדמות ולהתיישב, זאת בתנאי שבוסתנים ובתי קברות של מוסלמים לא ייפגעו.

השכונות היהודיות הראשונות מחוץ ליפו העתיקה
שנים 1890-1905 התאפיינו ברוח יציאה מן החומות והקמת שכונות יהודיות חדשות מצפון ליפו העתיקה. נווה צדק, שאבן הפינה שלה הונחה ע"י אגודת הבנייה "עזרת ישראל" בשנת 1887, הייתה הרובע החדש הראשון שתוכנן מראש ביוזמת שמעון רוקח על אדמות אהרון שלוש. לצידה נבנתה שכונת נווה שלום, ואחריהן ניבנו שכונות נוספות: שכונת אהרון, שכונת אחוה (1899 - ע"י יהודים אשכנזים אדוקים עשירים), מחנה יוסף (1904 - השכונה נבנתה על אדמה שרכש דוד מויאל בין העלייה ראשונה לשנייה ורוב המתיישבים היו יהודים יוצאי צפון אפריקה ותימן ומיעוט אשכנזים), אוהל משה (הבנייה החלה בשנת 1906 ע"י התארגנות יהודים מיפו ממוצא מוגרבי, תימני ואשכנזי שקנתה 22 דונם מדוד מויאל מחנה יהודה ומחנה ישראל - כרם התימנים כיום). כל השכונות כיום ממוקמות בשטח הכללי של נווה צדק. רוב השכונות הנ"ל ניבנו על קרקעות שרכש אהרן שלוש. רוב המתיישבים היו יהודים מתימן שעלו בסוף המאה ה-19 ולא פנו לירושלים.
שכונת נווה שלום נוהלה ע"י עירית יפו, ודמתה לעיירה גלותית בעלת "שטיבלים" של אנשי חב"ד, מתנגדים ליטאים וחסידים. השכונה הושפעה מיהודי יפו ומאישיות הרב קוק ובית ספרו "שערי תורה". נווה צדק, לעומת זאת, הייתה כפופה לניהול עצמאי ע"י וועד משלה והתאפיינה במגמת מהפכנות וחדשנות: השכונה הקימה את בתי הספר המודרניים הראשונים בארץ, בתי חרושת, ולמעשה שם לראשונה התפתחה יזמות עסקית.

הקמת "אחוזת בית"
בסוף חודש ניסן תרס"ו, 1906, נוסדה ביפו אגודת "בוני בתים". המייסדים היו קבוצת יהודים ביוזמת עקיבא אריה וייס, מטרת האגודה הייתה אכן לבנות בתים ומרכז עירוני שיהווה אלטרנטיבה לצפיפות והחולי ביפו. וייס ביקש להקים שכונה מרווחת מתוכננת היטב, שיועדה להוות בסיס לעיר חדשה, נפרדת מיפו, בניגוד לשכונות נווה צדק ונווה שלום. וייס היה הוגה רעיון ההשוואה לעיר ניו יורק: כשם שניו יורק היא השער לאמריקה, כך העיר שתקום צפונית ליפו - תהיה השער לארץ ישראל. (ההשוואה עודנה קיימת, מסיבות אחרות).
                                        (בתצלום:עקיבא אריה וייס, מתוך ויקיפדיה, תמר הירדני)

לאחר חודשיים נפגשה הקבוצה שמנתה עשרה אנשים, וייס ביניהם, ובחרה מתוכה וועד, שרשם שלושים איש המעוניינים ברכישה. הוועד היה גם אחראי להשיג הלוואה כספית. שם האגודה השתנה רשמית באסיפה שהתקיימה בתאריך כ"ח אב תרס"ו מ"בוני בתים" ל"אחוזת בית". מספר החברים גדל עד מהרה לששים (בתי אב), כך שהאגודה נאלצה להגביל את מספר הנרשמים. חברי האגודה נאלצו לשלם סכום לקופת החברה בעת ההרשמה, אולם רוב החברים היו זקוקים להלוואה לבניית הבית. האגודה פנתה לקרן הקיימת לישראל לבקשת הלוואה על סכום של 300,000 פרנק. בבקשה פירטה את מצוקת הדיור ביפו, את תוכניתה לבנות לראשונה רחובות רחבים בעלי תשתיות מסודרות של מערכות ביוב, את רצונה לבנות שכונה שתהווה דגם להתיישבות העירונית בארץ ישראל. הקרן הקיימת אכן סיפקה לאגודה את ההלוואה אבל בסכום נמוך יותר, של 250,000 פרנק.

לאחר דיונים על מיקומה העתידי של העיר העברית שתוקם מחוץ ליפו, הוחלט על אדמת כרם ג'באלי - שטח שהיה גדול דיו ורחוק מיפו שיאפשר התרחבות בעתיד. כיון שהשלטון העות'ומאני אסר על היהודים לרכוש אדמות, עשתה זאת האגודה בעזרת תיווך: הבנקאי היהודי-הולנדי, בעל האזרחות ההולנדית, יעקובוס קאן, רכש עבור היהודים כ-60 קרקעות.

ההגרלה הראשונה נערכה ב-כ בניסן תרס"ט, 11 באפריל 1909 עבור 45 החברים שעמדו בהתחייבויות ובהוצאות. החברים הגיעו עם נשים וטף, וקהל נוסף. המגרשים האחרים הוגרלו מאוחר יותר, מעמד הגרלת המגרשים צולם ומסמל את הקמת העיר תל אביב. להלן תמונת הגרלת המגרשים לאחוזת בית, צלם: אברהם סוסקין, מתוך ויקיפדיה:


בתצלום להלן - פועלים עובדים בהכנת תשתיות לבנייה - יישור חולות תל אביב (ברקע שיירת גמלים) מתוך אוסף אילן פלקוב (תיק טס 11487/28, ארכיון המדינה):






  
"אחוזת בית" שנוסדה ביפו, במטרה לבנות עיר עברית חדשה בארץ ישראל, צמחה תוך שנים ספורות למטרופולין עברית - כרך גדול, הראשי במדינה, מתוך עיר הגנים המנדטורית שתכנן סר פטריק גדיס הבריטי.
כשנה לאחר מעמד זה, בתאריך 21/5/1910, נבחר השם שהוצע ע"י מנחם שינקין, תל-אביב: תל-אביב הינו התרגום שקבע נחום סוקולוב לספרו של בנימין זאב הרצל "אלטנוילנד", כאשר "תל" מסמל את הישן ו"אביב" מסמל את החדש (מקור השם בספר יחזקאל ג', ט"ו). שלטון המנדט הבריטי העניק לתל אביב מעמד של עיר בינואר 1934, ומדינת ישראל איחדה רשמית את שתי הערים, תל-אביב ויפו (אוקטובר 1949), מבלי לשנות את שמות הערים ומאז נקראת העיר "תל-אביב-יפו".


אין תגובות: