יום שלישי, 29 באפריל 2014

"בלי פשה לא היה הגשש... הוא המציא אותו, הוא יצר אותו, הוא היה הלב שלו..." – מתוך דבריו של ישראל פוליאקוב (פולי) על אברהם דשא (פשנל) – פרסום במלאת עשור למותו של פשנל (1926 – 2004)



אברהם דשא (פשנל), 1964 (שנה משוערת), באדיבות שירילי דשא
לפני עשר שנים ב-28.4.2004 נפטר המפיק אברהם דשא ז"ל (נולד ב-6.11.1926) שהיה ידוע בעיקר בכינוי "פשנל", שהפך גם לשם משפחה שני שלו בשם חברת ההפקה שהקים, כאשר בפי חבריו כונה בקיצור "פשה". פשנל נחשב לאחד המפיקים הגדולים שהיו בישראל והוא התמחה בגילוי כשרונות של שחקנים וזמרים צעירים שהפכו לאחר מכן לעמודי תווך של התרבות הישראלית. גילוי הכשרונות המפורסם ביותר של פשנל הוא של חברי שלישיית "הגשש החיוור" שאותה הקים פשנל, היה המפיק שלה לאורך כל שנות פעילותה וגם זוהה איתה במידה רבה. כמו כן היה פשנל המפיק של להקת הרוק "כוורת" משלב מוקדם של פעילותה ועד פירוקה הרשמי ב-1976. במלאת עשור למותו של פשנל אנו מפרסמים כמה מסמכים המשקפים את פועלו בתחום ההפקה של שתי להקות אלו.

ב-1963 הגה פשנל את הרעיון של הקמת להקת בידור ישראלית חדשה ומקורית והוא יישם את הרעיון יחד עם שלושה זמרים-שחקנים כמעט אלמונים (אז) יוצאי להקת "התרנגולים" (שגם אותה הפיק) שאותם קיבץ לשלישיית בידור חדשה בשם "הגשש החיוור" שהתחילה להופיע בשנת 1964. השלושה היו: גברי בנאי, שייקה לוי וישראל פוליאקוב (פולי). השלישייה פעלה במשך יותר מ-30 שנה על בימות התיאטרון והקולנוע בהצלחה רבה והפכה ל"נכס צאן ברזל" של התרבות הישראלית. בשונה ממפיקים אחרים היה פשנל מעורב מאוד בתכני המופעים והיה לו חלק משמעותי בכל מערכון ויצירה של "הגששים" ובגיבושם לשלישיה מלוכדת. הזדהותו עם "הגשש החיוור" הייתה כה גדולה, עד כי בחר לקרוא לבנו בשם "גשש".

אברהם דשא (פשנל) ושלישיית "הגשש החיוור" ופשנל , 1969, באדיבות שירילי דשא
תיעוד לפעילתו של פשנל כמפיק של "הגשש החיוור" קיים בתיקי המועצה לביקורת סרטים ומחזות הכוללים טפסי בקשה להעלאת מופעים. באחד התיקים הללו (שסימולו: ג-5236/2) נמצא טופס בקשה להעלאת "תכנית ד" של "הגשש החיוור" מ-28.4.1966 (תעודה מס' 1) מראשית ימיה של השלישיה שבה עדיין לא הייתה מוכרת כל-כך. בטופס הבקשה נכתב שהמופע יוצג על-ידי "התיאטרון העממי" והוא הוגש מטעם "זוהר – דשא" כלומר מטעם פשנל ואורי זוהר שהיה שותף בחברת ההפקות של פשנל בתקופה זו. הגדרתו של המופע כמופע "שירים בשפה העברית" משקף את המגמה הראשונית של פשנל ביחס לשלישיית "הגשש החיוור" שהוקמה על-ידו במתכונת של להקת זמר שבמוקד ההופעות שלה עמדו שירים (חלקם היתוליים) וביניהם שולבו מערכונים קצרים כקטעי אתנחתא. במשך הזמן התהפכה ההיררכיה והמערכונים הפכו לעיקר בזמן שהשירים ירדו למעמד המשני של קטעי האתנחתא.
באותו תיק שבו נמצאת הבקשה של פשנל מופיעים טיוטות של חלק מהשירים של "הגשש החיוור" שתוכננו לאותו מופע ואחד מהם המובא כאן הוא  "שיר הטלפון" (תעודה מס' 2) מאת ירון לונדון, שהפך במשך השנים לאחד השירים המוכרים והאהובים ביותר של השלישיה. שיר היתולי זה שהוא למעשה שילוב בין שיר לבין מערכון המשקף את התקשורת הטלפונית המסורבלת שהתקיימה בישראל באמצע שנות השישים, הרחוקה "שנות אור" מהעולם הסלולרי העכשווי, אך עדיין מעלה חיוך אצל ישראלים רבים. קיימים כמה הבדלים בין נוסח טיוטת השיר המופיעה לנוסח המוכר של השיר המופיע באתר "שירונט". ההבדל הבולט ביותר הוא בסיום השיר בנוסח המקורי שנעדר מהנוסח המוכר: "הכנסתי בעיטה, לטלפון בתא. ז'קלין, ז'קלין, ז'קלין, הכל באשמתה. יושב לי מעתה, לבד על המיטה. מביט על המנעול, במשטרה בתא."

באמצע שנות ה-70 כבר הייתה שלישיית "הגשש החיוור" להקה מפורסמת ופופולרית מאוד וב-27.11.1975 הגיש פשנל להנהלת הטלוויזיה הישראלית טיוטת הצעה להפקת תכנית טלוויזיה בשם "חידון הגשש החיוור" (תעודה מס' 3) הנמצאת באחד מתיקי רשות השידור המופקדים בארכיון (תיק שסימולו: גל-20917/6). בטיוטת ההצעה הכוללת תיקונים בכתב-יד (שאיננו כתב ידו של פשנל) מתוארת התכנית המוצעת במילים "האווירה הכללית הינה שובבית". האווירה השובבית באה לידי ביטוי בכמה מפרטי החידון ובראשם הגדרת הפרסים לזוכים:

"פרס ראשון – כרטיס טיסה ליוון ואנגליה, הלוך ושוב., כולל מיסים וכפוף לתנאי שהזוכה לא יכול לנסוע לבד, עליו לקחת איתו בת לוויה אשר תימסר לידיו ביחד עם הפרס – ברווזה חיה. פרס שני – שבוע ימים במלון "גני שולמית" באילת, כולל כרטיס טיסה הלוך ושוב וכפוף לתנאי שהזוכה אינו יכול לנסוע בלי בן לוויה אשר ימסר לידיו ביחד עם הפרס – עז...".

הפרסים המצחיקים ואלמנטים הומוריסטיים אחרים בתכנית משקפים את חוש ההומור שאפיין את פשנל שלא עסק רק בהיבטים הטכניים של הפקת מופעי "הגשש החיוור" אלא לקח חלק גם בעיצוב התכנים שלהם. המופע היה בעל אופי של פרודיה על חידון התנ"ך, אך יחד עם זאת היה מדובר בחידון אמיתי בהשתתפות של כמה "גששיסטים" מושבעים שזכרו בעל-פה את מערכוני השלישיה. "הגששים" עצמם השתתפו בתכנית והופיעו בכמה מערכונים ושירים כקטעי מעבר בין שלבי החידון (בין השאר הם שרו את השיר "מה הוא עושה לה" יחד עם בנות להקת "שוקולד מנטה מסטיק" שעל-פי התכנית יועדו לשבת במופע על תקן של "מזכירות" לצד השופטים).


שלישית "הגשש החיוור" בהופעה, 23.2.1978, מתוך אוסף לע"ם (הצלם: משה מילנר)
 כעבור שנים רבות, כשהוחלט להעניק את פרס ישראל לשחקני "הגשש החיוור" על "מפעל חיים" בשנת 2000, התגלה כי שמו של פשנל נעדר מרשימת הזוכים. היה זה צעד שקומם את הזוכים עצמם ורבים אחרים והמחאה של "הגששים" על החלטה זו באה לידי ביטוי בסדרה שהוצגה בטלוויזיה על חייו של פשנל שבה אמר ישראל פוליאקוב (פולי)": "בלי פשה לא היה הגשש... הוא המציא אותו, הוא יצר אותו, הוא היה הלב שלו."

הקשר שהיה לפשנל ללהקת  "כוורת" איננו מפורסם כמו הקשר שלו עם "הגשש החיוור", אך גם ביחס להתגבשותה של להקה זו והפיכתה ללהקה מרכזית בתולדות הרוק הישראלי היה לפשנל תפקיד מרכזי. בשונה משלישיית "הגשש החיוור" שהוקמה על-ידי פשנל, נוצר הקשר בינו לבין להקת "כוורת" כחודשיים אחרי תחילת פעילותה במרץ 1973 בהנהגתו של דני סנדרסון. הקשר נוצר אחרי פסטיבל הזמר שנערך ביום העצמאות תשל"ג (7.5.1973) שבו התמודדו בנפרד שניים מחברי הלהקה – גידי גוב ואפרים שמיר. בעקבות הפסטיבל יצר פשנל קשר עם גוב, ואחר כך עם הלהקה כולה‏. חברי הלהקה השמיעו לפשנל את השיר "פה קבור הכלב", והוא הודיע להם כי מבחינתו מדובר בחומר המוזיקלי הטוב ביותר ששמע מאז שעבד עם להקת "התרנגולים". הוא הסכים להחתימם על חוזה הקלטות, בתנאי שיוותרו על המבנה השאפתני של אופרת הרוק  למופע "סיפורי פוגי" שיצר סנדרסון, לטובת מופע קונבנציונלי יותר שיורכב משירים ומערכונים‏. בהשפעת המבנה של תוכניות להקת הנח"ל, שכללו שירים ומערכונים, כתבו סנדרסון וגוב מערכונים קצרים, שיצרו קשר בין השירים‏.

בדומה להפקת המופע של "הגשש החיוור" תועדה גם ההפקה של "סיפורי פוגי בטופס בקשה לאישור המופע ששלח פשנל למועצה לביקורת סרטים ומחזות ב-13.8.1973 (תעודה מס' 4) שנמצא בתיק אחר של המועצה (תיק שסימולו גל-3778/7). בשונה מהבקשה הקודמת הוגשה בקשה זו מטעם פשנל לבדו ללא שותפים ומופיעה עליה חותמת רשמית של החברה שהקים פשנל עם שמו המלא: "א. דשא (פשנל) בע"מ". במקרה של בקשה זו נמצאה בתיק גם חוות דעת של אחד מאנשי המועצה (תעודה מס' 5) שבה הוא ממליץ לאשר את המופע שאותן תאר במילים: "אוסף פזמונים ודיאלוגים קטנים (ואבסורדיים). ציר "העלילה": פוגי מספר לידידיו וקרוביו על ביקורו בחוץ-לארץ".

פשנל המשיך להיות המפיק של להקת "כוורת" עד פירוקה בספטמבר 1976 והפיק עבורה גם את האלבומים "פוגי בפיתה"ו-"צפוף באוזן". יש לציין שמסע ההופעות האחרון של להקת "כוורת" לפני הפירוק היה מסע הופעות משותף עם שלישיית "הגשש החיוור", כאשר הגורם ש"שידך" בין שתי הלהקות היה המפיק המשותף שלהן - פשנל.


חברי להקת "כוורת"  בתקופת מסע ההופעות של "סיפורי פוגי", 1973, באדיבות שירילי דשא
בנוסף לשתי הלהקות בהן עסקנו מילא פשנל תפקיד חשוב כמפיק או שותף בהקמה ובהפקה של כמה להקות בולטות אחרות שפעלו בתקופות שונות: "בצל ירוק" (1961-1957), "התרנגולים" (1963-1960), "שוקולד מנטה מסטיק" (1978-1972) ו"גזוז" (1979-1978). פשנל שימש גם כמפיק עבור זמרים ושחקנים יחידים רבים והפיק כמה מחזות זמר וסרטים. פשנל אמנם לא קיבל את פרס ישראל יחד עם "הגשש החיוור", אך בשנת 2002  קיבל פרס מפעל חיים על תרומתו לתרבות הישראלית מטעם פרס התיאטרון ובשנה שלאחר מכן הוענק לו פרס מפעל חיים על תרומתו לקולנוע מטעם פסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים.

אין תגובות: