יום שני, 24 במרץ 2014

"הממשלה מצטרפת ליד רוטשילד בתקווה כי הטלוויזיה הלימודית תהיה מכשיר חינוכי חשוב בישראל ותתרום תרומה נכבדה למיזוג הגלויות בחברה הישראלית" – מתוך מכתבו של שר החינוך אבא אבן ללורד ויקטור רוטשילד כתגובה על יוזמת קרן 'יד הנדיב' להקמת הטלוויזיה הלימודית – פרסום במלאת 48 שנה לשידור הראשון


היום לפני 48 שנה ב-24.3.1966 נפתח שידור הטלוויזיה הראשון של הטלוויזיה הלימודית שהפכה מאחר יותר לטלוויזיה החינוכית בשמה המוכר לנו. זה היה השידור הטלוויזיוני הראשון שנעשה על-ידי גורם ישראלי (הטלוויזיה הישראלית הכללית הוקמה רק ב-1968) ולכן מדובר בציון דרך משמעותי בהתפתחות אמצעי התקשורת בישראל. לרגל תאריך היסטורי זה אנו מעלים פרסום הכולל כמה מסמכים מימי הבראשית של הטלוויזיה הלימודית.


צילום מישדר באנגלית באולפני הטלווזיה הלימודית, 1966, באדיבות הטלוויזיה החינוכית (מתוך תיק גל-11638/7)
שורש הקמת הטלוויזיה הלימודית היה רצון של גורמים שונים בציבוריות הישראלית להפעיל טלוויזיה בישראל, תוך צורך להתגבר על ההתנגדות של גורמים שונים למדיום הטלוויזיוני, שנחשב על-ידם לשלילי ומזיק. המתנגד הבולט ביותר להקמת טלוויזיה בישראל היה ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון. לאור זאת יש סמליות בכך שהטלוויזיה הלימודית הוקמה בפועל כשנה אחרי פרישתו הסופית של בן-גוריון מראשות הממשלה ב-1963. יחד עם זאת, הצעד הממשלתי הראשון לקראת הקמת הטלוויזיה הלימודית נעשה עוד בשלהי כהונתה של הממשלה האחרונה בראשות בן-גוריון. עדות לכך ניתן למצוא בסקירה שפורסמה על-ידי "נאמנות הטלוויזיה הלימודית" ב-20.6.1966  - תעודה מס' 1 (מתוך התיק שסימולו גל-11638/8 בתיקי הטלוויזיה הלימודית המופקדים בארכיון המדינה).

בפתיחת הסקירה מתואר התהליך שהוביל להקמת הטלוויזיה הלימודית, שראשיתו במכתב משר החינוך והתרבות אבא אבן ללורד ויקטור רוטשילד מקרן "יד הנדיב" (המכונה גם "יד רוטשילד"): "יסודה הרשמי של הטלוויזיה הלימודית היה ב-7.3.1963. אותו יום כתב שר החינוך והתרבות, מר אבא אבן, מכתב ללורד רוטשילד בו הביע את אישור הממשלה להצעת "הנדיב" (יד רוטשילד) להקים מפעל ניסויי של טלוויזיה לימודית בישראל... 'הממשלה מצטרפת ליד רוטשילד בתקווה כי הטלוויזיה הלימודית תהיה מכשיר חינוכי חשוב בישראל ותתרום תרומה נכבדה למיזוג הגלויות בחברה הישראלית' – כך כתב השר אבא אבן במכתבו...". בראיון שנערך עם אבא אבן יותר מ-20 שנה מאוחר יותר בערוץ 2 הנסיוני סיפר אבן שהצליח לשכנע את בן-גוריון להסיר את התנגדותו להקמת הטלוויזיה הלימודית באמצעות הטיעון ש"מה שמכניסים לשידורים זה מה שיוצא:" ולכן אין מקום לחששו של בן-גוריון מהשפעות שליליות של השידורים על הנוער.
תוך כמה חודשים רקמה היוזמה עור וגידים והטלוויזיה הלימודית הוקמה בשנת 1964 על-ידי "יד הנדיב" תחת השם "נאמנות הטלוויזיה הלימודית" (להלן נ.ט.ל) במטרה להשתמש בשידורי הטלוויזיה ככלי עזר להוראה וכדי לתרום מערך הלימודים בבית-הספר. היא הוקמה בשיתוף עם משרד החינוך והתרבות כדי להוות בשלב ראשון פרויקט נסיוני בכשלושים בתי ספר במטרה לסייע בפיתוח והפצה של תכניות לימודיות חדשות במקצועות האנגלית, הביולוגיה והחשבון, שבהם התקשו תלמידים רבים.
בינואר 1965 נפתח בתל-אביב קורס להכשרת מורי סטודיו. במקביל לכך נבנו במהלך שנת 1965 אולפני הטלוויזיה הלימודית ברמת-אביב. בשלב הראשון נקבע שהפעלת הטלוויזיה נעשה תוך תיאום בין נ.ט.ל למשרד החינוך והתרבות כגוף האחראי על התכנית החינוכית של השידורים. חלוקת העבודה בין שני הגופים באה לידי ביטוי בהודעה לעיתונות שכותרתה "תחנת הטלוויזיה הלימודית תופעל באביב" - תעודה מס' 2 (תיק גל 11638/9) שפירסמה נ.ט.ל ב-30.12.1965 לקראת פתיחת השידורים שבה נכתב: "משרד החינוך והתרבות יהיה אחראי לתוכן החינוכי של השיעורים ושיטת ההוראה ואילו נאמנות הטלוויזיה הלימודית תהיה אחראית להפקתם.". בפרסום זה דווח על סיור לעיתונאים שנערך באותו יום באולפני הטלוויזיה ברמת-אביב ותוארו האמצעים הטכנולוגיים של האולפנים שהיו חדשניים מאוד במושגם הטכנולוגיים התקופה.
שידורי הטלוויזיה הלימודית נפתחו כאמור ב-24.3.1966. טקס הפתיחה של השידורים תואר בסקירה מטעם נ.ט.ל שהובאה קודם (תעודה מס' 1): "טקס הפתיחה החגיגי התקיים באולפני הטלוויזיה הלימודית ביום ה', ג' ניסן תשכ"ו (24.3.1966), במעמד ממלא מקום נשיא המדינה ולורד רוטשילד, ועם לחיצת כפתור על-ידי ראש הממשלה מר לוי אשכול הוחל בשיעור הטלוויזיה הראשון בארץ – שיעור מתמטיקה לכיתות ט'. יש לציין את הייחוד שבמעמד זה: ישראל הינה המדינה היחידה בעולם בה החלה הטלוויזיה על-ידי שיעורי טלוויזיה לימודית...". תיאור זה מבטא את התחושה החגיגית שליוותה את פתיחת שידורי הטלוויזיה הלימודית והפעולה הסמלית של לחיצת הכפתור של תחילת השידורים על-ידי ראש הממשלה המחישה את ההתייחסות לפתיחת השידורים כרגע היסטורי.יש לציין שעל-פי עדותה של דניה אביאל שהייתה נתבת התמונה הראשונה של הטלוויזיה, היה הכפתור שעליו לחץ אשכול למעשה רק כפתור דמה שנועד לשם הוספת אופי חגיגי לטקס (בידיעתו של אשכול). בפועל הלחיצה על הכפתור שהפעיל את השידור נעשתה מחדר הבקרה של אולפני הטלווזיה על-ידי אביאל עצמה, שתיארה מאוחר יותר את האירוע במילים: "ואז יצא לאוויר השידור הטלוויזיוני הראשון במדינת ישראל.".

להלן מובאים תמליל ותרגום של נאומי טקס הפתיחה שהובאו בשידור הראשון - תעודה מס' 3 , שנעשו על-ידי רחלי חיים מהטלוויזיה החינוכית (לאחר פתיחת הקישור יש ללחוץ על open כדי לקרוא את המסמך בשלמותו), וכן סרט הכולל תיעוד של חלק מטקס הפתיחה + שידור הטלוויזיה הראשון לאחריו. הטקס נפתח בנאום של הלורד ויקטור רוטשילד ולאחריו נאמו שר החוץ (ושר החינוך לשעבר) אבא אבן ושר החינוך באותה עת זלמן ארן. הסרט המובא כאן מתחיל בנאומו של השר אבן ובהמשכו  ניתן לראות את חדר הבקרה של אולפני הטלוויזיה הלימודית ואת נתבת התמונה דניה אביאל שהוזכרה קודם.

 
 
בשלב זה מומנה הטלוויזיה על-ידי קרן רוטשילד ונ.ט.ל סיפקה את מקלטי טלוויזיה שהוצבו בכיתות בית-הספר שבהן הונהגו השידורים (בתחילת דרכה של הטלוויזיה הלימודית לא היה ניתן לקלוט את השידורים במכשירי טלוויזיה מחוץ לבתי-הספר). תכני השידורים עצמם נקבעו כבר בראשיתם על-ידי ועדת הטלוויזיה של משרד החינוך שדנה בשאלות הקשורות בהפעלת הטלוויזיה בבתי-הספר: היקף הניסוי של הפעלת השידורים, סוגי המוסדות והכיתות שבהם יופעלו השידורים ותכנית השיעורים שיועברו בשידורים.


צילום מישדר באולפני הטלוויזיה הלימודית של שיעור בהנדסת המישור עם המורה שלומית דקל,  1966, באדיבות הטלוויזיה החינוכית  (מתוך תיק גל-11638/7)
ההתרגשות הציבורית שליוותה את תחילת שידורי הטלוויזיה הלימודית באה לידי ביטוי גם בביקורים של קבוצות תלמידי בתי-ספר באולפני הטלוויזיה. במסגרת ביקורים אלה יכלו התלמידים ומוריהם להיכנס אל מאחורי הקלעים של שידורי הטלוויזיה ולראות את האמצעים הטכנולוגיים המאפשרים את קיומו של "הפלא" הטלוויזיוני החדש, שרובם נחשפו אליו לראשונה עם פתיחת שידורי הטלוויזיה הלימודית. לביקורים אלה קדמו בדרך-כל מכתבי בקשה לבקר באולפנים שכתבו מורים להנהלת נ.ט.ל. כחודשיים אחרי תחילת השידורים ב-23.5.1966 נשלח מכתב כזה על-ידי המורה שולמית זיו מבית הספר התיכון "אוהל-שם" מרמת-גן –תעודה מס' 4 (נמצא בתיק שסימולו גל-11638/10). במכתב כתבה זיו על הכיתה שבה היא מלמדת: "במסגרת שעות החינוך בכתה זו, נזדמן לנו לא אחת לשוחח על ערכה, מגמותיה ואפשרויותיה של הטלוויזיה החינוכית והתלמידים גילו התעניינות רבה בנושא זה. לא רק משום החידוש בסדרי השיעורים בבתי-הספר משכה הטלוויזיה את ליבם, אלא גם מבחינה טכנית ומדעית..."  וביקשה לאפשר לה ולתלמידה לבקר באולפני הטלוויזיה ולהכיר ממקור ראשון את המכשור הטלוויזיוני. מכתב זה מבטא את הרוח התמימה של תקופה שבה התרגשו משידורי טלוויזיה לימודיים בשחור-לבן ומראה עד כמה השתנתה המציאות הטכנולוגית, התקשורתית והחברתית מאז ועד העידן האינטרנטי של ימינו.
אחת הכיתות שהשתתפה בשידורי הניסוי של הטלוויזיה הלימודית צופה במשדר לימודי, 1966, באדיבות הטלוויזיה החינוכית  (מתוך תיק גל-11638/7)
במהלך השנים שעברו מאז עברה הטלוויזיה הלימודית שינויים רבים. החל משנת הלימודים תשכ"ט (1969-1968) נפתחו שידורי הטלוויזיה באופן עקרוני לכל בתי-הספר בארץ. במהלך שנה זו הסתיימה תקופת הניסוי של השידורים שנמשכה שלוש שנים ובממשלה התקבלה החלטה להפוך את הטלוויזיה לחלק אינטגרלי ממשרד החינוך על-ידי הקמת "המרכז לטלוויזיה לימודית" באפריל 1969 במעמד של יחידת סמך של המשרד.

במהלך השנים נוספו לטלוויזיה הלימודית גם תוכניות אקטואליה, משדרי בידור וסדרות טלוויזיה שגרתיות. בשנות השמונים השתנתה מגמת התוכניות לבידור, אקטואליה רכה וחינוך, ובשנים אלו שונה שמה, על פי החלטת שר החינוך יצחק נבון ל"טלוויזיה החינוכית". במשך יותר מעשרים שנה, במה שמכונה בתקשורת הישראלית "עידן הערוץ היחיד", שידרה הטלוויזיה החינוכית את תוכניותיה בשעות הבוקר והצהריים, ואלה היו מכוונות לתלמידי ישראל. בשנות ה-90 כשהשתנתה מפת ערוצי הטלוויזיה בישראל, עם כניסתם לשוק התקשורת של ערוץ 2 והטלוויזיה בכבלים, הורחבו שידורי הטלוויזיה החינוכית אל ערוצים אלה.

תגובה 1:

מודי אמר/ה...

מרתק. עדיין זוכר את השידורים בשחור לבן, כמו שיעור בחשבון עם מורה שלומית והבובה דודו.