יום רביעי, 26 במרץ 2014

"בלב כואב, אך בראש מורם" - עושים שלום – סיפורו של הסכם השלום בין ישראל למצרים, יולי 1978– מארס 1979

פרסום מיוחד של ארכיון המדינה לרגל יום השנה ה-35 לחתימה על הסכם השלום עם מצרים

ב-26 במרס 1979 חתמו ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא מצרים אנוואר סאדאת על הסכם שלום בין שתי המדינות ואחר כך שילבו ידיים עם נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. תמונת הידיים השלובות הייתה מאז לסמל לאירוע ששינה את פני המזרח התיכון. המעמד החגיגי ההיסטורי על מדשאות הבית הלבן מול קהל אחוז התרגשות ובשידור ישיר למיליוני צופים משתאים ברחבי העולם לא רמז במאום על הדרמה הגדולה שהתחוללה בחודשים שקדמו לו. בחודשים אלו ניהלו המעורבים בתהליך משא ומתן רצוף מהמורות ומכשולים בעניינים רוויי מחלוקות כגון פינוי היישובים ובסיסי חיל האוויר הישראליים מסיני; אוטונומיה לפלסטינים ושאלת גורלם של שטחי יהודה ושומרון ועזה; הקפאת ההתנחלויות הישראליות במהלך המשא ומתן; שאלת עתידה של ירושלים; שלבי הנסיגה של ישראל מסיני; אספקת נפט מחצי האי סיני לישראל ועוד. מחלוקות אלו השרו לעתים את התחושה שהתהליך עומד לקרוס ועמו כל תקוות השלום, והאזור ישוב לשפיכות הדמים המוכרת כל כך לתושביו. כל זה הביא את הנשיא קרטר לשחרר אנחת רווחה עמוקה בסופו המוצלח של התהליך ולומר: 'מה שהשגנו עד כה איננו פחות מנס.... יד אלוהים הייתה במה שהושג עד כה'.


לרגל יום השנה ה-35 לחתימת הסכם השלום מציג ארכיון המדינה פרסום מיוחד בפורמט חדשני ובו 67 מסמכים שמתעדים את השלבים המכריעים בתהליך: המגעים המדיניים שקדמו לוועידת קמפ דייוויד, הוועידה עצמה והחודשים שבאו בעקבותיה עד לחתימת הסכם השלום בוושינגטון. בפעם הראשונה מוצגים מסמכים מחדרי החדרים של הדיונים הסודיים, בלווי מקבץ נדיר של תצלומים, סרטי וידאו, קריקטורות, פתקים ושלל איורים, וכל אלה מביאים בדרך שלא הוצגה עד כה את המילים, את הקולות ואת המראות של הדרמה האדירה הזו. בין השאר נחשפים בפעם הראשונה לעין הציבור רישומי שיחות של חברי המשלחת הישראלית עם האמריקנים, שפוענחו בעזרתו האדיבה של פרופ' אהרן ברק, שרשם אותם בכתב ידו.

כל אלה מתארים את התהליכים ואת המהפכים הדרמטיים שעברו על המשתתפים בתהליך: כיצד הצליח הנשיא קרטר להביא את בגין ואת סאדאת מהטחת האשמות זה בזה במילים קשות ליחסים של ידידות ואמון הדדי, וכיצד קרה שסאדאת, ששאל תחילה: 'איך אעשה הסכם עם אנשים שאינני בוטח בהם?', קבע בסופו של התהליך ש'הוא מרגיש עכשיו כי יוכל בעתיד לפנות ישירות לראש הממשלה בעת משבר ולמצוא הסדר נאות'; מה הביא את בגין, שקבע בתחילה בהתרגשות רבה שאין להעלות על הדעת את פינוי היישובים הישראלים בסיני ואת הריסתם, להסכים לפינוי עד אחרון המתיישבים ולומר: 'הכול יהיה על ראשי. אבקש שעזר יגן עליי מפני גאולה כהן'; איך פתרו את הסוגיה של עתיד יהודה ושומרון ועזה, וכיצד התחמקו מדינאי ישראל מהדרישה להקפאת ההתנחלויות במהלך המשא ומתן; מדוע התקשה שר החוץ דיין, יוצא מפלגת העבודה, להסכים לפינוי היישובים מסיני בעוד עמיתו עזר ויצמן, איש הליכוד, מצהיר: 'אם אני יכול להגיע היום להסכם שלום ...אני מוכן לבוא לפתחת רפיח ולומר להם לעזוב'; מה היה חלקו של 'אבי ההתנחלויות' אריאל שרון, שאמר 'שלמען השלום הוא בעד הורדתם של היישובים', בהסכמתה של הנהגת ישראל לוותר על היישובים בסיני; כיצד החלו המשלחות ב'אריזת מזוודות' כדי לשוב הביתה בידיים ריקות באחד מימי ועידת קמפ דייויד, והגיעו להסכמות ביום המחרת; איזו נוסחה מצאו הצדדים כדי להתחמק מהכרעה בשאלת מעמדה של ירושלים; איך תרמו דווקא האייתוללה חומייני והמהפכה האסלאמית באיראן להמרצתם של הצדדים להתגבר על חילוקי הדעות ולהגיע להסכם שלום; מדוע טען קרטר שאינו מאמין לישראלים, ושאל את בגין אם הוא באמת מעוניין בשלום; כיצד הצליחו דווקא כמה שרי ממשלה, ובהם מדרג שני, למצוא מוצא מהמבוי הסתום רגע לפני שהנשיא קרטר עמד לעלות על מטוסו בדרכו חזרה לוושינגטון ולנטוש את מאמצי התיווך שעשה בין ישראל למצרים, ולבסוף - מה הביא את משה דיין להפוך על פניה את אמירתו המפורסמת לגבי שארם א-שייח' ולהצהיר מעל בימת הכנסת: 'עדיף שלום בלי שארם א-שיך מאשר שארם א-שיך בלי שלום'.

לראשונה מגיש ארכיון המדינה את הפרסום לציבור בשלושה פורמטי הצגה שונים – אפליקציה חווייתית וידידותית למשתמש להורדה לטאבלטים ולצפייה באינטרנט, ופרסום מלא באתר של ארכיון המדינה. 
  




תגובה 1:

אילן אמר/ה...

מסמך מרתק