יום שני, 24 בפברואר 2014

הטבעתה של ספינת המעפילים "סטרומה" – פברואר 1942

ב 24 בפברואר 1942, הוטבעה בים השחור ספינת המעפילים "סטרומה" ועליה כמעט 800 מעפילים. רק אחד מן המעפילים, דויד סטוליאר, שרד. היה זה סיומו המר של ניסיון להציל יהודים מתוך אירופה הבוערת ומידי הגרמנים, שהיו בעיצומו של רצח והשמדת היהודים - "הפתרון הסופי".
צילום ספינה המזוהה כסטרומה ב1942 (וויקיפדיה)


סטרומה היה שמה של ספינת נהר רומנית שנבנתה במקור ב 1867 כספינת טיולים והוסבה לספינה נושאת בקר במאה ה 20. זו הייתה ספינה רעועה שמצבה הטכני היה לא טוב, ואף הפך גרוע יותר לאחר שהותקן בה מנוע דיזל מפוקפק. התנועה הרביזיוניסטית ברומניה רכשה את הספינה וארגנה קבוצה לעלייה (למרות שכנראה לא דאגה לסרטיפיקטים עבור העולים). הקבוצה הראשונית מנתה כ 300 עולים, אך התגברות הפגיעה היהודים ברומניה הגדילה את מספרם (על כל הפרשיה ראו כאן – דוח המחלקה המדינית של הסוכנות שנמסר לרב הראשי הספרדי הרב בן ציון עוזיאל).

הספינה יצאה מנמל קונסטנצה ברומניה ב 11 בדצמבר 1942 בסיועה של גוררת – המנוע היה פגום והספינה לא יכלה לעזוב את הנמל בכוח מנועה בלבד. לאחר מסע בן שלושה ימים בים (למרות שזמן השייט הרגיל בין קונסטנצה לאיסטנבול כחצי יום בלבד) הגיעה הספינה לאיסטנבול. השלטונות הטורקיים סירבו להניח לנוסעי הספינה לרדת ממנה, על אף שהמצב בספינה היה גרוע מאוד והיה מחסור במזון ובשתייה. יהודי איסטנבול העבירו לספינה מזון וסיוע נוסף, אך סיוע זה אזל במהרה והנוסעים סבלו קשות מקור, זוהמה ורעב. בכל אותה העת התנהל מו"מ קדחתני בין הג'וינט והסוכנות היהודית לבין ממשלות טורקיה ובריטניה להתיר לנוסעים להיכנס לארץ ישראל או לפחות לרדת לחוף למחנה פליטים שיוכן עבורם. הטורקים סירבו להתיר לנוסעים לרדת והבריטים לא היו מוכנים אפילו לקזז את מספר העולים מהספינה ממספר העולים המותר לפי חוקי ה"ספר הלבן" של 1939. מו"מ מסוג אחר התנהל בין בריטניה לטורקיה ובו בריטניה לחצה להשיב את הספינה חזרה לרומניה במטרה לחסום ניסיונות עלייה מהבלקן. הנציב העליון של בריטניה בארץ ישראל, הרולד מק-מייקל היה נמרץ במיוחד בכוונה זו וסירב להתפשר למרות הצעות הסוכנות היהודית.

לבסוף, ב 23 בפברואר 1942, לאחר כ 10 חודשים בנמל איסטנבול, גררו הטורקים את הסטרומה מחוץ לנמל איסטנבול ואל הים השחור. כמה שעות אחר כך, צוללת סובייטית (שזוהתה אח"כ כצוללת ShCh-213 שטובעה לאחר חצי שנה) ירתה טורפדו על הספינה והטביעה אותה. כאמור כל הנוסעים על סיפון הספינה וכן אנשי הצוות טבעו, למעט ניצול אחד שנאסף ע"י ספינת דייגים טורקית בבוקר.
מפה של אזור מיצרי הבוספרוס. המספר 2 מציין את מקום הטבעתה של הסטרומה (וויקיפדיה)


הטבעת הסטרומה גרמה לסערת רגשות עצומה בארץ ישראל. במכתב למזכיר הראשי של ממשלת ארץ ישראל, ג'ון מקפירסון, האשים ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, משה שרתוק (שרת) את הממשלה באפליה כלפי היהודים בכנסה לארץ וכי היא מאפשרת לפליטים שאינם יהודים להיכנס ללא בעיה וכי על ממשלת ארץ ישראל וממשלת בריטניה להתיר כניסתם של יהודים לארץ ישראל ללא הגבלה, שכן הם נמלטים מרצח והשמדה (הנה תרגום של המכתב מאנגלית, שפורסם בספר ההנצחה למשה שרת – תעודות מפרקי חייו, שהוצא לאור ע"י ארכיון המדינה) . ארגון האצ"ל הוציא כרוז מיוחד המציג את הנציב העליון מק-מייכל במבוקש על רצח היהודים בספינה סטרומה. ההסתדרות פרסמה כרוז ובו פנייה לציבור העובדים שלא לחגוג את חג הפורים (שחל שבוע לאחר האסון) כהזדהות עם הקרבנות.
מודעת "מבוקש על רצח" לנציב העליון מקמייקל (וויקיפדיה)


במשפט אייכמן ב 1961, התברר חלק אחר של הסיפור – כיצד יצאו היהודים מרומניה. מתברר על פי מסמך שהוכן בחקירה המשטרתית לקראת משפט אייכמן, כי הגרמנים התלוננו כי הותר ל 700 יהודים לעזוב את רומניה לכיוון טורקיה וארץ ישראל. התלונה הוגשה לסגן הנשיא ושר החוץ מיחאי אנטונסקו וזה הטיל את האשמה על ראש המשטרה החשאית הרומנית (הסיגורנטה) שהתיר ליהודים לצאת. מפקד המשטרה החשאית הודח מתפקידו בעקבות הפרשה. בדוח נאמר כי התורכים מסרבים להכניסם לארצם וכי הם יושבו לרומניה. (העתק הדוח בגרמנית, תרגום המסמך ע"י לשכה 06 של משטרת ישראל)

סטרומה הייתה פרק נוסף ונורא בניסיונות הבריחה של היהודים מאירופה, נדבך נוסף לחוסר האונים ולמלכוד בו היו שרויים בזמן השואה – אינם מצליחים להימלט מרוצחיהם ואינם מוגנים ע"י אויבי הגרמנים, שלהלכה היו צריכים לסייע להם ובמקום זאת היו מעוניינים לשלח אותם חזרה למוות בטוח.


אין תגובות: