יום רביעי, 19 בפברואר 2014

19/2/1987 הוקרנה לראשונה פרסומת הקוראת למניעת עישון

הטבק, שהיה נפוץ בקרב האינדיאנים ביבשת אמריקה, הובא לאירופה ע"י הספרדים. בסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 הופיעו לראשונה מחקרים שהצביעו על קשר בין העישון למחלת הסרטן ומחלות אחרות, אך היו ראשוניים ולא מבוססים ויש להניח שלא השפיעו כמעט על היחס לעישון. ברבע הראשון של המאה ה-20 רווחו פרסומות לסיגריות ללא אזהרות, לדוגמה פרסומת משנות העשרים של המאה ה-20, להלן (תיק פ-4187/20 ארכיון המדינה):


מחקרים בארה"ב בשנת 1950 העלו את החשד לקשר בין סרטן הריאות לבין עישון לדרגה מדעית גבוהה יותר, ובשנת 1958 פורסם לראשונה סקר מקיף, אשר הוכיח תמותה גבוהה בהרבה בקרב אוכלוסיית המעשנים לעומת אנשים שאינם מעשנים. בשנים 1964 ו-1968 פורסמו דו"חות של וועדה מיוחדת שמונתה על ידי המדען הראשי של משרד הבריאות האמריקאי, אשר קבעו שאכן קיים קשר משמעותי בין עישון סיגריות לבין נזקי בריאות. גם בישראל פעלו אירגונים למען הגבלת העישון (כגון האגודה למלחמה בסרטן, שפעלה משנת 1952). בשנת 1962 הגיש "ארגון מתנגדי העישון" תזכיר לסגן שר הבריאות שכולל בקשה לרסן את "מגיפת העישון". בתזכיר מבקשת האגודה לאסור על עישון בבתי חולים ומרפאות, אולמות ציבוריים. בנוסף, מבקשת האגודה לרסן את פרסומות הסיגריות באמצעי התקשורת הנפוצים ביותר שהיו העיתונים, בתי הקולנוע ושידורי "קול ישראל" להלן התזכיר (תיק גל-3452/15, ארכיון המדינה):

     

בשנת 1963, על פי התכתבות של משרד הבריאות, ניתן להיווכח שבמקומות ציבוריים ובכללם באוטובוסים, העישון נפוץ, ולמרות שיש שילוט האוסר על העישון, אין מאפרות מתוך כוונה לא לעודד את העישון. בפועל, הנוסעים הלא-מעשנים חסרי אונים, שכן האוטובוס הינו כלי התחבורה העיקרי לרוב אזרחי ישראל בשנים הנ"ל. להלן מכתב מאת אזרח הסובל מן העישון באוטובוס (תיק גל-3452/15, ארכיון המדינה):


באפריל 1970, בוועידה ה-23 של ארגון הבריאות העולמי, הומלץ לכל המדינות החברות להגביר את מלחמתם נגד העישון ע"י אמצעים חינוכיים חברתיים וחוקתיים. מסקנות המומחים העוסקים במניעת עישון הסיגריות היו מאוחדים בדעה שאחד הגורמים החשובים בתחום עידוד העישון  הוא הפרסומת. הסכומים הגבוהים שהושקעו בפרסומות הסיגריות העידו כי הפסומות כנראה מגבירות את השימוש בטבק. בסוף חודש מרץ 1973 – הוגשה לכנסת הצעת חוק הגבלת הפרסום של חומרי העישון. בהצעה מתוארים, בין השאר, נזקי העישון לצד הוראות להגבלת פרסומות בתקשורת הממלכתית: ברדיו ובטלויזיה נאסרו הפרסומות, ובעיתונות הכתובה הוטלו הגבלות. החוק עבר בכנסת בתאריך 1.7.1973.

תיקי משרד הבריאות עשירים בהתכתבות עם מומחים על סכנות העישון, אזרחים וארגונים מתנגדי לעישון, התכתבות בין גורמים במשרד החינוך במטרת הוראות והסברה למורים על נזקי וסכנות העישון, תכנון תעמולה ועוד. חוקים והגבלות נוספים הוטלו בשנים הבאות. בשנת 1983, ביזמת האגודה למלחמה בסרטן, נחקק לראשונה "החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג". להלן הודעה לציבור הכוללת את נוסח החוק (תיק גל- 48429/1 ארכיון המדינה):


החוק הישראלי יצר תקדים עולמי, שכן ישראל הייתה המדינה הראשונה בעולם שחוקקה חוק להגבלת עישון. העישון נאסר בכל מקום ציבורי, כמו בתי קולנוע, אוטובוסים ועוד. בשנים הבאות יצא משרד הבריאות בקמפיין הסברה למניעת עישון הכולל הסבר רפואי, פסיכולוגי, מדעי, ואפילו חוברת הסבר המיועדת להורים המעשנים, כפי שמופיע להלן (תיק גל-48429/1 ארכיון המדינה):

במקביל פרסם משרד הבריאות בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת, חומר הסברתי-מדעי נגד העישון, כגון הדוגמאות להלן: "מדוע גורמת לך הסיגריה הראשונה לסחרחורת?" וכן "ממה אתה נהנה בעישון סיגריה?" (תיק גל-48429/1 ארכיון המדינה)



בשנת 1987 הורחב החוק לאיסור העישון במקומות ציבוריים נוספים כגון רכבות, מרכולים, מעליות, טיסות פנים וטיסות לחו"ל, אולמות קולנוע ותיאטרון, וכן הגבלות בבתי חולים ומרפאות, מוסדות חינוך ובתי אוכל. בנוסף הוקרנו תשדירי שירות למניעת העישון בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. במהלך השנים גדלה המודעות הציבורית לסכנות הכרוכות בעישון ובהתאם לכך התרחבו ההגבלות בחוק. בשנת 1991 הועלה המס על הסיגריות כך שמחירן עלה; בשנת 1994 יצא החוק להגבלת עישון במקומות עבודה - הגורמים הנ"ל לאורך טווח השנים - הביאו לירידה במספר המעשנים. 

בשנת 2001 הורחבו התקנות להגבלת העישון ומעתה בכל המקומות הציבוריים כגון בבתי קפה, מקומות עבודה ובתי ספר, נאסר לעשן מלבד במקצים ששטחם קטן המיועדים לכך. ב-1 לדצמבר 2004, בסיוע האגודה למלחמה בסרטן, נכנסו לתוקף תיקוני חקיקה נוספים לחוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק ובוטל השימוש במונח "לייט" על גבי כל חפיסות הסיגריות וכן נאסר שימוש בכל מונח או סימון מטעה אחר העלול ליצור רושם שהמוצר מזיק פחות ממוצר טבק אחר. בנובמבר 2007 הורחב ותוקן החוק שוב: האחריות למניעת העישון הוטלה מעתה על בעל המקום הציבורי, ולא רק על המעשן עצמו. בעל המקום הציבורי הוא הנושא באחריות פלילית, עליו חל איסור הצבת מאפרות וחובת הצבת שלטים המורים על איסור העישון. בשנת 2009 קידמה האגודה למלחמה בסרטן העלאת מיסוי על סיגריות. בחודש מאי 2012 נכנסו לתוקף תקנות חדשות בחוק להגבלת העישון במקומות ציבוריים כגון תחנות אוטובוס מקורות, ברציפי רכבת, גני אירועים, מקלטים ציבוריים, ובריכות שחיה למעט אזורים שיוקצו לכך.


כיום ידועות לכל תוצאות העישון לטווח ארוך. המגמה בעולם המערבי היא לאסור בחוק את העישון במקומות ציבוריים, ובכך להגן על הלא-מעשנים מפני נזקי עישון פסיבי, להגביל את הפרסומות לעישון, ולחייב את חברות ייצור הסיגריות לציין על החפיסות כי העישון מזיק לבריאות. במקביל יש נסיון ליצור אווירה חברתית המגנה את העישון, לדוגמה ע"י פרסומות. הרשת גדושה בפרסומות שאינן מביישות סרטי אימה על תוצאות העישון וגם ע"י כך לגרום לפחות מעשניםבישראל קיימים מספר גופים הפעילים בדרכים שונות למניעת עישון – האגודה הישראלית למניעת עישון, האגודה למלחמה בסרטן בישראל, והפורום הישראלי למניעת עישון.

אין תגובות: