יום ראשון, 19 בינואר 2014

"כשאני מדבר/ת על שלום של קבע בינינו, אני מתכוונ/ת לכך" - ארבעים שנה להסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים - חילופי שדרים בין גולדה מאיר לסאדאת


"כשהצגתי את יזמתי [המדינית] ב-1971  התכוונתי לכך; כשאיימתי במלחמה, התכוונתי לכך; כשאני מדבר עתה על שלום של קבע בינינו, אני מתכוון לכך", כך אמר נשיא מצרים אנוואר סאדאת בשדר בעל פה פייסני ומלא רצון טוב שהעביר הנרי קיסינג'ר לראש ממשלת ישראל גולדה מאיר לקראת החתימה על הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים ב-18 בינואר 1974. למחרת ענתה גולדה לסאדאת בשדר בעל פה מפויס לא פחות. היא הביעה תקווה שהקשר שנוצר באמצעותו של קיסינג'ר יהווה נקודת מפנה ביחסים ביניהם, וקבעה שמגיע לשני העמים לחיות בשלום ולכן יש לעשות כל מאמץ להשיג אותו. היא אף חזרה מילה במילה על דבריו של סאדאת: "כשאני מדברת עתה על שלום של קבע בינינו, אני מתכוונת לכך". לצפייה בחילופי השדרים בין גולדה לסאדאת.
חילופי השדרים ההיסטוריים האלו בין מי שעד לאותו הרגע היו יריבים מרים, הפגינו חוסר אמון מוחלט בצד שמנגד ואך זמן קצר קודם לכן הנהיגו את מדינותיהם במלחמה עקובה מדם ורווית קורבנות, עומדים במרכזו של פרסום קצר ובו 6 תעודות שהעלה ארכיון המדינה באתר האינטרנט שלו לרגל מלאת 40 שנה לחתימה על ההסכם בין ישראל למצרים.

שיחות בין נציגי ישראל למצרים על יישום הסכם הפרדת הכוחות בק"מ ה- 101
על כביש סואץ-קהיר, 20 בינואר 1974. יושב שלישי משמאל הרמטכ"ל דוד אלעזר,
 מולו (עם גבו למצלמה) מפקד צבא מצרים הגנרל גמאסי. צלם:יוטאקה נגאטה ארכיון האו"ם

הסכם ההפרדה וחילופי השדרים בין סאדאת לגולדה פתחו פרק חדש ושונה בטיב היחסים ביניהם. כעשרה ימים לאחר מכן החליפו השניים שוב שדרים בעל פה בעניין הצורך לקדם הסכם הפרדה גם עם סוריה, ואף הם מובאים בפרסום. חילופי השדרים בין גולדה מאיר לסאדאת וסגנונן הפייסני היו ביטוי נאמן לשינוי שחל לאחר מלחמת יום הכיפורים ביחסי ישראל ומצרים, ועוד יותר ביחסי מנהיגיהן. היה זה צעד ראשון בתהליך שבירת המחיצות בין הנהגות ישראל ומצרים בדרך להסכמי הביניים הנוספים בין שתי המדינות ב-1975, ולהסכמי השלום ב-1979 בסופה של הדרך.

בפרסום מובאים גם הסכם הפרדת הכוחות החתום והנספחים הסודיים שצורפו לו, והסכם 6 הנקודות שנחתם קודם לכן בין ישראל למצרים והסדיר את עניין חילופי השבויים, האספקה לארמיה השלישית ועוד.


כיצד נולד רעיון הפרדת הכוחות

תחילתו של רעיון הפרדת הכוחות ב-27 באוקטובר 1973 בשעות הבוקר, עת התכנסה ממשלת ישראל לעוד אחת מן הישיבות הרבות שקיימה באותם הימים של שלהי מלחמת יום הכיפורים. בחלל חדר הישיבות שררה אווירה כבדה. עשן הקרבות עדיין היתמר מעל זירות הלחימה וישראל המדממת והכואבת מתוצאות המלחמה שיוועה להפסקת הלחימה, להחזרת השבויים, למידע על הנעדרים ולהחזרת המגויסים לביתם. בהנהגה המדינית ובפיקוד של צה"ל שבה והובעה דאגה מישיבתו של צה"ל בקווים ארוכים וקשים להגנה ממזרח וממערב לתעלת סואץ, בשעה שהאיום בחידוש המלחמה מרחף באוויר. בנוסף הפעיל הממשל האמריקני, ובעיקר מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר, לחץ רב על הנהגת ישראל להסיג את צה"ל לקווי ה-22 באוקטובר, מועד קבלת ההחלטה הראשונה במועצת הביטחון על הפסקת אש (החלטה 338), ולאפשר העברת אספקה לא צבאית לארמיה השלישית המצרית הנצורה. אם לא די בכול אלו היו חברי הממשלה מודעים לתסיסה שהחלה בציבור על רקע הידיעות שהתפרסמו על אפשרות של העברת אספקה לארמיה השלישית בשעה שהמצרים אינם מעבירים רשימות של שבויים ישראלים שמצויים בידיהם, ואינם מאפשרים את חזרתם של הפצועים.  

על רקע כל אלו חיפשה הנהגת ישראל הסדר מדיני שיביא לסיום הקרבות ולהחזרת השבויים, ויאפשר לכוחות ישראל לסגת מהעמדות ממערב לתעלת סואץ מבלי שהמצרים יישארו בעמדות שכבשו ממזרח לה. שר הביטחון משה דיין העלה אפוא לראשונה בישיבת הממשלה הצעה להביא להפרדת כוחות בין ישראל למצרים – כוחות ישראל יתייצבו ממזרח לתעלה והמצרים ממערב לה כשאזור הפרדה מפורז שווה בגודלו משני צדי התעלה חוצץ ביניהם. בחודשים הבאים לבשה הצעתו של דיין ופשטה צורה במגעים מדיניים שונים, ובעיקר בתיווכו של מזכיר המדינה האמריקני קיסינג'ר. לבסוף הצליח קיסינג'ר להביא לנוסח מוסכם על שני הצדדים - הסכם הפרדת כוחות היסטורי שבו הסכימה ישראל בפעם הראשונה לסגת משטח שכבשה במלחמת ששת הימים.      
חיילים של צה"ל חוצים את תעלת סואץ עם עזיבתם את אדמת מצרים
בעקבות הסכם הפרדת הכוחות, 24 בפברואר 1974, צלם: משה מילנר לע"מ 

אין תגובות: