יום חמישי, 5 בדצמבר 2013

ה"ביטלמניה" והממסד הישראלי בשנות הששים


הביטלס / ויקיפדיה

רבות נכתב על היוזמה שלא יצאה אל הפועל, להזמין את הביטלס להופיע בישראל באמצע שנות הששים, והגורמים השונים שהביאו לכך. בתיקי משרד החינוך של הוועדה הבינמשרדית לאישור הבאת אמנים מחו"ל, המצויים בארכיון המדינה, ניתן למצוא עדות לפרשה זו.
ביום השנה ה-33 למותו של ג'ון לנון (8 בדצמבר 1980) מובאות בהקשר זה מספר תעודות מן ההתכתבות שנערכה בין איגוד האמרגנים לוועדה זו בנושא הופעת הביטלס.
באמצע שנות החמישים מונתה ע"י מנכ"ל משרד החינוך הוועדה הבינמשרדית לאישור הבאת אמנים מחו"ל. מטרת הוועדה הייתה לתאם הבאת אמנים לארץ, לדאוג לרמתם המקצועית ולמנוע תקלות בהופעת אמנים מחו"ל בארץ. הוועדה הורכבה מנציגי משרד החינוך, האוצר, החוץ, הפנים, רשות השידור ואחרים. בראש הוועדה עמד מר אבנר ישראלי, סגן מנכ"ל משרד החינוך. עיקר עבודתה של הוועדה היה מול האמרגנים (ה"אימפרסרים").
בינואר 1964 בקשו האמרגנים אברהם בוגטיר ויעקב אורי אישור מהוועדה להזמנת חברי להקת הביטלס להופיע בישראל. הוועדה החליטה שלא לאשר את הבקשה מחשש שלהופעות הביטלס תהיה השפעה שלילית על הנוער (תעודה 1 סעיף 691). בפברואר ערערו האמרגנים על החלטת הוועדה.
במרץ 1964 לאחר שבחנו חברי הוועדה את טיבה האמנותי של הלהקה נאמר בסיכום ישיבתם (תעודה 2 סעיף 709) כי הוועדה החליטה שלא להתיר את הבאתם של הביטלס לישראל משני טעמים:
א.      ללהקה אין כל ערך אמנותי
ב.      הופעות הלהקה גרמו להיסטריה המונית בקרב בני הנוער במקומות בהן נערכו.
מסקנות הוועדה נסמכו על מאמרים שהופיעו בעיתונות המקומית ובעיתונות חו"ל ועסקו בלהקה, וכן על התרשמות המחלקה לקשרי תרבות של משרד החוץ (באמצעות נציגי השגרירויות במדינות בהן הופיעו הביטלס).
בעקבות החלטת הוועדה כתב ברוך גילאון, יו"ר ארגון האמרגנים בישראל, מכתב מחאה ליו"ר הוועדה, אבנר ישראלי. טענתו המרכזית היתה כי בהחלטתה זו חרגה הוועדה מסמכותה כיוון שלא הוסמכה לקבוע את ערכה האמנותי של להקה זו או אחרת. הוא בקש מיו"ר הוועדה, בשם ארגון האמרגנים, שהוועדה תחזור בה מהחלטתה ותאפשר לביטלס להופיע בישראל. לדבריו סמכויות הוועדה מוגבלות לענייני מוסר וביטחון בלבד (תעודה 3).
לטענה זו ענתה היועצת המשפטית של משרד החינוך, כי הוועדה הוקמה מלכתחילה,כפי שמצויין במכתב המקורי המגדיר את תפקידיה, במטרה "לדאוג לרמתם המקצועית" של האמנים המופיעים בישראל.
באוגוסט 1964 כתב יו"ר הוועדה ישראלי לאמרגנים בוגטיר ואורי כי אף מפקח המרכזים להדרכת הנוער בוושינגטון קרא לאסור את ההופעות של הביטלס. זאת בעקבות התופעות השליליות שליוו את הופעות הלהקה: התפרעויות, היסטריה המונית (צרחות, התעלפויות והתקהלות המונית במקומות אליהם הגיעו, בעיקר של בנות עשרה), פצועים והתערבות משטרתית. ישראלי הוסיף כי אל לו לאמרגן רציני לקחת על עצמו את הסיכון הכרוך בהופעתם.
גילויי ההערצה כלפי קליף ריצ'ארד שהופיע בארץ שנה קודם לכן תרמו גם לחשש מהפרעת הסדר הציבורי.
המוני מעריצים משולהבים באו לקבל את פניו בשדה התעופה, חלקם פרצו לשדה והתקהלו על מסלול הנחיתה. הם קבלוהו בצרחות ושריקות והמשטרה לא הצליחה לשמור על הסדר (עיתון "דבר", 27.9.63).
בתשובה למכתב מחאה (תעודה 4) שהתקבל מנערה מתבגרת, שהביעה אכזבתה מהחלטת הוועדה שהביטלס לא יופיעו בישראל, ענה לה דובר משרד החינוך בנימה אישית, כי לא מדובר בהחלטה הנובעת מפער גילאים בין המבוגרים ה"שמרניים" לבני הנוער, שכן "אין גופו של אדם מזדקן בקצב אחד עם רוחו" ומרצון לגרוע הנאה מבני הנוער, אלא מתוך חשש אמיתי מן התופעות השליליות שנלוו להופעות הלהקה בפני בני נוער אחרים בעולם: "רצינו לחסוך מהם אותם מקרים של השתוללות עד אובדן החושים החורגים הרבה מעבר לגבול הבידור, ומשאירים טעם טפל מאד לאחר ההתפכחות". הוא מציין כי ההדים השליליים לא נתקבלו רק ממבוגרים אלא גם מבני הנוער עצמם והרי אין חכם כבעל הניסיון. הוא מציין כי ההתרשמות הכוללת היא כי אין ערך אמנותי בהופעותיהם: " הכל סבורים כי אין ערך אמנותי בהופעותיהם וגם לא שמחת נעורים, אלא היסטריה המונית מידבקת".
הדיונים בשאלה העקרונית בדבר סמכויותיה של הוועדה הגיעו עד לבית המשפט הגבוה לצדק. באפריל 1965 קבע בג"צ כי בסמכות הוועדה הבינמשרדית להבאת אמנים מחו"ל לאסור על הופעת אמנים ולהקות מחו"ל.
בפברואר 1966 עלתה פרשת הביטלס גם בדיון שנערך בכנסת.  ח"כ אורי אבנרי פנה בשאילתא לסגן שר החינוך אהרון ידלין בדבר נימוקי הוועדה לאי מתן אישור להבאת הלהקה להופעות בארץ (תעודה 5). הוא ציין בדבריו את העובדה שחברי הלהקה, שזכו לאהדת הממסד הבריטי, אף קבלו תארים ממלכתיים מאת מלכת בריטניה. ידלין, כמו חברי הוועדה, ציין בתשובתו את הרמה האמנותית הנמוכה של הלהקה "מבחינה אמנותית אין לקבוצת זמרים זו ערך ראוי לשמו" ואת ההיסטריה שהיא גורמת בקרב הנוער, דבר שמצריך גיוס כוחות משטרה רבים. הוא הוסיף כי הופעותיהם במקומות שונים הסתיימו בקטטות ובפצועים שפונו לבתי החולים.
השיח בין מתנגדי ההחלטה למצדדיה משקף כיצד נתפסה באותה תקופה תופעת הביטלס בעיני הממסד הישראלי. הוועדה כגוף המייצג את הממסד ביטאה בהחלטתה את החשש מפני חדירת השפעה זרה וקלוקלת על ערכי הנוער הישראלי, ובנוסף הפגינה חוסר הערכה כלפי ערכה האמנותי של הלהקה.

 מקורות:
1. ארכיון המדינה, תיקי משרד החינוך , גל-1426/7, גל-1426/7,8
דברי הכנסת, כרך 44, ישיבה 32 של הכנסת השישית, 8.2.66
2. נחמיאס, י., הכניסה לחיפשיות אסורה, 2.8.2007 , YNET  
3. גן, א., אנטומיה של החמצה היסטורית, אתר "הארץ", 18.9.2008
4. להרחבה בנושא תרבות הביטלס ראה: היילברונר,ע., אנגליה חולמת - הביטלס, אנגליה
ושנות הששים, י-ם, 2008.

תגובה 1:

IsraelP אמר/ה...

הבולשביקים שלנו חששו שהנוער שלנו יאמצו עניבות.