יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

"למה לי לקחת ללב": אריק איינשטיין בסרט "שבלול"– פרידה מסמל של ישראליות


"אריק הינו זמר פופולרי. הוא יוצא עם צלמת לערוך סידרת צילומים אשר ישרתו אותו במערכת יחסי הציבור שלו. תוך כדי צילום מספר אריק פרקים מחייו. הוא מספר על עבודתו בשדה המוסיקה עם חברו שלום חנוך. הוא מספר בשירה על הקלטותיו וחזרותיו עם להקת הצ'רצ'ילים. הצלמת בולעת את סיפוריו בצמא ומדרבנת את אריק להמשיך. אריק ממשיך ומספר על חבריו, על אמרגנו, על מנהלה של חברת התקליטים וכן שופך אור על חייו הפרטיים כגירושין ואהבתו לנערה חדשה": כך בתסריט של הסרט "שבלול" כפי שהוגש ב- 1970 למחלקה לעידוד הסרט הישראלי בבקשה לאשר את הצגתו בבתי הקולנוע בישראל.

את אריק איינשטיין אנחנו מזהים בעיקר כזמר ולרשת עלו היום לזכרו הקלטות נפלאות של שיריו אך איינשטיין היה איש רב תחומי. הוא עסק גם בספורט והיה מעורב ביצירתם של מספר סרטים בראשית דרכו של הקולנוע הישראלי. אחד מן הסרטים הללו הוא הסרט "שבלול".
עם מותו של אריק איינשטיין אנו מביאים כאן מבחר של תעודות מתוך תיקי המחלקה לעידוד הסרט הישראלי במשרד המסחר והתעשייה, השמורים בארכיון המדינה. המסמכים מתארים את תהליך ההפקה של הסרט ואישורו בידי המחלקה לעידוד הסרט וממחישים במידה רבה את קשיי התהליך ואת השמרנות של חברי הוועדה בסוף שנות ה- 60 של המאה ה-20 בישראל. בדצמבר 1969 התקבלה במחלקה לעידוד הסרט הישראלי בקשה חתומה על ידי הבמאי בועז דוידזון, צבי שיסל ואריק איינשטיין לאשר את התסריט לסרט המיועד:
בתחתית הפנייה חתימתו של אריק איינשטיין


על דף התקציר שהוגש לממונה על עידוד הסרט הישראלי רשמו חברי הוועדה את נימוקיהם להגבלת הצפייה בסרט: "גירושין (בעיות אישיות), רמזים להומוסקסואליזם, התעלסות במשולש ועירום":

 איש המחלקה ד"ר נרדי כתב: "אנחנו ארץ דמוקרטית. אם יש מישהו שרוצה להשקיע בסרט מסוג זה להאדרת הבוהמה ורחוב דיזינגוף – יבושם להם. מבחינת הוועדה ממלכתית – ציבורית דומני שהשלילה עולה על החיוב".  א.קיסרי, גם הוא עובד המחלקה, כתב: "במסגרת עבודתנו המקובלת אין סיבה שלא לאשר את הסרט, אך איני יכול להבליג על הצורך לומר כי זהו תסריט אומלל". בסופו של דבר הצביעו רוב חברי המחלקה לעידוד הסרט הישראלי בעד אישור תכנית ההפקה. 

הסרט  "שבלול" שעלה לבסוף לאקרנים במאי 1970 בכיכובה של חבורת לול  בנוי כסיפור מסגרת שבו אריק איינשטיין מספר לאשתו אלונה על תהליך הפקת האלבום תוך כדי קליעה לסל במגרש נטוש. בסרט מערכונים ושירים שהפכו לנכסי צאן וברזל של התרבות הישראלית. את הסרט ביים בועז דוידזון על בסיס אלבום בעל שם זהה מאת איינשטיין ושלום חנוך. בסרט מופיעים אריק איינשטיין, צבי שיסל, שלום חנוך, אורי זוהר, ג'וזי כץ, זאב רווח, פופיק ארנון ועוד.
במתכונתו המקורית כונה הסרט "איש שר" ובקיצור: "אישר" אך לבסוף נבחר השם "שבלול" - כינויו של אריק איינשטיין בפי שלום חנוך, כינוי שביטא את החשש שלו להיחשף. הסרט נטול קו עלילתי מוגדר. הוא מורכב ממערכונים ומבוסס במידה רבה על אילתור. בתקציר שהגישו יוצרי הסרט לוועדה הם הצהירו שזו כוונתם: "מאחר ואנו מקפיאים על גבי הצלולויד פרק זמן שלם נתלווה אל גיבורנו בחיי היום יום שלו...אין כל אפשרות לכתוב לסרט מסוג זה תסריט במובן המקובל של המילה. לכל היותר נשים לפנינו עיוני דרך או נקודות אחיזה אליהן ודרכן נלך בסרט...מה בדיוק יקרה באותו פרק זמן? באיזו מידה נצליח במלאכת החשיפה והאמת? ...מאחר והולכים אנו לשים עצמנו בתוך מבחנות ובמידה רבה נהייה כשפני ניסיון ביד המקרה, אין לדעת מה תהיינה התוצאות". בתיק של המחלקה לעידוד הסרט הישראלי שמור התסריט המקורי של הסרט 

.
הסרט לא זכה להצלחה מסחרית וגרף ביקורות פושרות בלבד אולם מיכאל אוהד כתב עליו: "תרגיל מהנה בהשתוללות צברית לפני המצלמה...שופע כישרונות...ומהנה דווקא בחוסר הליטוש...הסרט אינו מדבר עברית אלא צברית...".






אין תגובות: