יום רביעי, 11 בספטמבר 2013

'....דרוש לנו בייחוד במקום הזה, מי שיראה את האופקים הרחבים יותר... מי ששום דבר יהודי אינו זר לו ומי ששום דבר שיוצא מלב אנוש אינו לזרא לו...'


64 שנים לחוק לימוד חובה

שר החינוך והתרבות, זלמן שזר נכנס לתפקידו מתוך כוונה כנה להפוך את החינוך לגורם חשוב בעיצוב החברה בישראל. הוא האמין כי הגשמת הציונות מבוססת על שלושה תחומים עיקריים: מדינית-ביטחונית, כלכלית התיישבותית ותרבותית-רוחנית. כאשר החינוך והתרבות הוא הוא שיעצב את דמותה ואת אופייה התרבותי והמוסרי של המדינה הצעירה.
עד כניסתו לתפקיד, היתה נהוגה במדינת ישראל 'שיטת הזרמים בחינוך'. שזר תמך בשיטה זו וטען כי האפשרות הניתנת לכל הורה לחנך את ילדיו עפ"י השקפת עולמו, היא ביטוי לעקרון חופש הבחירה, מונעת מתחים רעיוניים ומביאה לאחדות בעם, אך עם זאת גרס כי כמה ערכי יסוד חייבים להיות משותפים לכל הזרמים, וזמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד הציג בפני ועדת החינוך של הכנסת את התכנים אשר בכוונתו להחיל בתוך מערכת החינוך. תכנים אלו כללו בין היתר, את הנחלת השפה העברית כיסוד של כל בתי הספר בארץ, הנאמנות למסורת ישראל כיסוד מוצק של כלל בתי הספר בארץ ועוד.
כיתה בבית הספר היסודי בגבעת עדה / ויקיפדיה

חוק לימוד חובה  תש"ט – 1949 התקבל בקריאה שלישית בכנסת ב-12 בספטמבר 1949.
עיקרי החוק קבעו:
  • תשע שנות לימוד חובה שיינתנו חינם, ויחולו על כל הילדים בישראל בני 5-13, וכן על נערים בני 14-17, שלא סיימו בית ספר יסודי.
  • החוק הכיר רשמית בארבעת זרמי החינוך וחייב את ההורים לרשום את ילדיהם בגיל המתאים לבתי הספר של אחד הזרמים ולא – ייענשו עפ"י חוק.
לטענת התומכים בחוק, חוק זה נחקק על מנת לתת הזדמנות שווה לכל ילדי המדינה, ללא אפלייה על פי רקע כלכלי או עדתי. כמו כן הוא בא לחייב את כלל ילדי ישראל לקבל השכלה מינימלית. המתנגדים טענו שהחוק מיותר ומאפשר כפייה פסולה ללא צורך, שכן ההורים דואגים לחינוך ילדיהם ואין צורך בחוק שיכפה עליהם לעשות זאת.

אין תגובות: