יום רביעי, 11 בספטמבר 2013

רשת הקשר - בהאזנה לכוחות ובדאגה לשבויים / פרק 2

לא רק הלוחמים בשדות הקרב נהנו מתמיכתו האישית והמחבקת של הנשיא אפרים קציר. עיון ברישומיו מהימים שלאחר הלחימה, מעלה כי באופן לא שגרתי נגע השבי קרוב מאוד לבית הנשיא. במהלך ביקור שערכה נינה אשתו לפצועי מלחמה בבתי החולים, נחשפה לסיפורו הייחודי של חייל שחזר מן השבי ותיאר כי סבל ייסורים רבים עקב הדמיון בין שם משפחתו לזה של נשיא המדינה. בפנייה נרגשת אל החייל כתב קציר: "מצטער אני על כך צער רב. מי יתן ושוב לא תדע צער וסבל", ואיחל לו ימים טובים יותר.


בחודש יוני 1974, הכין נקודות לפגישה שקיים עם השבויים החוזרים בזכרון יעקב. בפתח דבריו ביקש לברכם בברכת "ברוך מתיר אסורים". כנשיא בתקופה זו הייתה לי תעסוקה מלאה, אמר. בדף הטיוטה הוסיף בכתב ידו: "מעשי הפשע של הסורים - אין לעבור עליהם לסדר היום, ויש לעורר את דעת הקהל להפרה השפלה של אמנת ג'נבה ולחוסר צלם אדם של הסורים". בקבלת פנים שערך בביתו כשנה לאחר המלחמה לנציגי יחידות הלוחמים בחר להדגיש: "אנחנו שמחים מאוד לקבל את פניכם כאן בבית נשיאי ישראל. משך השנה האחרונה היו בבית הזה הרבה פגישות מרגשות, אבל אני מודה ומתוודה שהפגישה אתכם היא גולת הכותרת של הפגישות שהיו לנו".

קציר לא נסתפק במילים חמות למשוחררים והשתדל למלא תפקיד פעיל גם במישור המעשי. מיד לאחר שהושגה הפסקת אש בין הצדדים, מיהר לפנות אל נשיא הקונפדרציה בשוויץ (אנגלית): "אני פונה להוד מעלתך בדאגה עמוקה, ומבקש בשם העם בישראל את עזרת המסורת ההומנית השווייצרית לטובת השפעתך בנוגע ליישום מלא של אמנות ז'נבה, ובפרט בכל הנוגע לחילופים מיידים של שבויי מלחמה בין המדינות ישראל, מצרים וסוריה". הוא מוסיף ומבקש מסירה ללא דיחוי של רשימות מלאות של האסירים הישראלים המצויים בידיהם, בדיוק כפי שישראל עמדה בחלקה וסיפקה ליריביה. לבסוף, אכן נתקיים דיון בממשלה המקומית בשוויץ בסוגיה זו.
הנשיא במפגש עם שלושה טייסים משוחררים מן השבי הסורי
בקבלת פנים בבית הנשיא, יוני 1973 / לע"מ
לצפייה בפרקים נוספים בסדרה ראו הפניות בסיום חלק המבוא.

אין תגובות: