יום ראשון, 11 באוגוסט 2013

"השותפות בין הליברלים ל'חרות' קמה רק ב-1965 ואני טוען שהשדכנית היתה גולדה מאיר. היא בעצם שהקימה, לדעתי, את 'הליכוד' שלא במתכוון" - קטעים מראיון עם יצחק ברמן, יו"ר הכנסת לשעבר, במלאת שבעה למותו

יציק ברמן, מתוך אתר הכנסת


לפני שבוע נפטר יצחק ברמן שכיהן בעבר כיו"ר הכנסת (1980 - 1981) וכשר האנרגיה והתשתית (1981 – 1982). במלאת שבעה למותו אנו מפרסמים קטעים מראיון שנערך עימו על-ידי איריס ברלצקי במרכז מורשת בגין ב-4.12.2000 (מתוך תמליל של הראיון המופקד בארכיון המדינה בתיק גל-4733/1) העוסק בתולדות חייו בהקשר של פעילותו הציבורית והפוליטית.

ברמן שנולד לפני מאה שנה בדיוק (1913) היה אחד השרידים האחרונים מדור של אנשי ציבור שהתחילו את חייהם הציבוריים עוד בתקופת המנדט הבריטי. במקרה שלו כללה הפעילות הציבורית והפוליטית שלו כמה תפניות לא שגרתיות, הן בתקופת המנדט והן אחרי קום המדינה. להלן מובאת סקירה קצרה של תולדות חייו הציבוריים של ברמן ושל השינויים במסגרות הפוליטיות אליהן השתייך בשילוב עם ציטוטים מהראיון שיכולים לתרום הן להבנת הביוגרפיה הפוליטית הייחודית של ברמן והן לתובנות מעניינות על התפתחות המערכת המפלגתית הישראלית.

ברמן התחיל את חייו הציבוריים בסוף שנות ה-30 במחתרת האצ"ל שבה היה פעיל בשנים 1937 – 1941 בתפקידי מודיעין. במסגרת שיתוף הפעולה שנוצר בין האצ"ל לשלטון הבריטי בתחילת מלחמת העולם השניה הצטרף ברמן למודיעין של הצבא הבריטי ושרת בו במהלך השנים 1941 – 1945, שבהן הקים והפעיל עבורו רשת ריגול בארצות הבלקן. אחרי הקמת המדינה לא הצטרף למפלגת "חרות" שהייתה ארגון ההמשך של האצ"ל במישור הפוליטי הלגלי, בשונה מרוב יוצאי האצ"ל שראו בה את ביתם הפוליטי.  ב-1951 הצטרף ברמן דווקא למפלגת "הציונים הכלליים", שהייתה מפלגת ימין-מרכז בורגנית השונה בתפיסותיה וסגנונה ממפלגת "חרות" בעלת האופי הלאומי "הלוחם".

בחירתו הפוליטית החריגה של ברמן להצטרף ל"ציונים הכלליים" ולא ל"חירות" מקבלת הסבר בדברים שאמר במסגרת הראיון כבר בתחילתו:

"(אני) איש אצ"ל לשעבר... הייתי בליברלים אחר כך והסיבה היא: כשהופיעו תכניות החלוקה תמכתי בתכנית החלוקה וחשבתי שראוי לתמוך, בעוד שהאצ"ל התנגד בשנת 47, ולכן גם לא הצטרפתי ל"חרות" שהוקמה על-ידי האצ"ל, אלא ל"ציונים הכלליים, בגלל תכנית החלוקה...".

בדברים אלו מצביע ברמן על פער אידיאולוגי ברור שנוצר בינו לבין אנשי האצ"ל שהתנגדו לתכנית החלוקה של האו"ם מתוך אמונה אידיאולוגית בשלמות הארץ. ברמן לעומתם תמך בתכנית החלוקה מתוך גישה פרגמטית ולכן הצטרף ל"ציונים הכלליים" שהייתה מפלגה פרגמטית מבחינה מדינית. מעבר לסיפורו האישי של ברמן יכול המקרה שלו ללמד על כך שהאצ"ל לא היה ארגון מונוליטי מבחינה אידיאולוגית כפי שמקובל לחשוב, לאור העובדה שהשתלב בו  אדם פרגמטי כמו ברמן שלא היה מחוייב לאידיאולוגיה של "שתי גדות לירדן".

בהמשך הראיון הוסיף ברמן דברים שמהם ניתן ללמוד שהכרעה פוליטית זו הייתה קשורה גם לכך שתקופת שירותו במודיעין הבריטי בחו"ל הרחיקה אותו מאנשי האצ"ל בארץ. הוא מספר שכאשר ביקר בארץ בתחילת 1944 לחופשה במהלך שירותו במודיעין הבריטי הוא נפגש עם כמה אנשי אצ"ל אך מוסיף שבשלב מאוחר יותר הסתייג מפקד האצל מנחם בגין מעבודתו עבור הבריטים. למעשה, ניתן לדבר על מתח מובנה שנוצר בתקופה שאחרי הכרזת "המרד" של האצ"ל  נגד המנדט הבריטי ב-1.2.1944 בין שירותו ברמן במודיעין הבריטי לבין פעילות של אנשי האצ"ל בארץ כנגד הבריטים. מתח זה הוביל כנראה לנתק שנוצר בין ברמן לבין אנשי האצ"ל אחרי חזרתו לארץ ב-1945 כפי שסיפר בהמשך הראיון:

"אני אני חוזר (ארצה) ב-45 בעצם. הקשר שלי אז עם אצ"ל לא היה הדוק כבר, כיוון שהם כבר היו מאורגנים, היה כבר ארגון, ההרכב האישי כבר שונה בפיקוד. ב-47, כשהתחילו הפעילויות השונות וההכרזות השונות על תכניות של חלוקה, אני הייתי סבור שעלינו לתמוך בתכניות הללו. מכיוון שהאצ"ל התנגד לתכניות החלוקה נוצר נתק ביני לבין האצ"ל...".

למרות הנתק המתואר לעיל הצטלבה דרכו הפוליטית של ברמן עם מפלגת "חרות" בשלב מאוחר יותר. ב-1960 התאחדו "הציונים הכלליים" עם המפלגה הפרוגרסיבית במסגרת המפלגה הליברלית וברמן התמנה ב-1964 ליו"ר מזכירות סניף המפלגה בתל-אביב. ב-1965 הוקם גח"ל (גוש חירות ליברלים) כגוש פוליטי משותף בין "חרות" למפלגה הליברלית (או ליתר דיוק הפלג של יוצאי "הציונים הכלליים" בתוך המפלגה הליברלית אחרי שיוצאי המפלגה הפרוגרסיבית התפלגו ממנה) וברמן שהמשיך להיות פעיל במפלגה הליברלית במתכונתה החדשה במסגרת גח"ל וח"כ במסגרת "הליכוד" התמנה ב-1974 ליו"ר המזכירות הארצית שלה. במסגרת הראיון הציג ברמן את פרשנותו האישית לתהליכים שהובילו לפילוג המפלגה הליברלית ולהקמת גח"ל:

 "... השותפות בין הליברלים ל"חרות" קמה רק ב-1965 ואני טוען שהשדכנית היתה גולדה מאיר. היא בעצם שהקימה, לדעתי, את "הליכוד" שלא במתכוון, מפני שכאשר הפרוגרסיבים ו"הציונים הכלליים" התאחדו והקימו את המפלגה הליברלית ב-1960 בערך ונערכו אז בחירות לכנסת והליברלים קיבלו 17 מנדטים ומפלגות השמאל יחד עם הליברלים היוו רוב של 70 – 77 חברי כנסת, הליברלים הניחו שתקום קואליציה של "המערך"... של השמאל והליברלים, ואז אמרה גולדה מאיר למשה קול, שהיה נציג החלק הפרוגרסיבי במפלגה המאוחדת, שהיא לא תסכים שאנשים שהיו קודם מנהיגי "הציונים הכלליים" יצורפו לממשלה. היא לא רצתה שיתוף פעולה עם "הבורגנים הללו", כך היא אמרה. ואז התחילה אי שביעות רצון של "הציונים הכלליים" לשעבר בתוך הליברלים מעצם האיחוד הזה  וגם הפרוגרסיבים לא נכנסו לממשלה והתחילו המגעים בין "חירות" לבין "הציונים הכלליים" לשעבר במפלגה הליברלית, שהוביל להקמת גח"ל ב-1965. לכן אני אומר שבעצם גולדה מאיר אחראית למהפך של 1977".

ברמן טוען כאן למעשה שגולדה מאיר, שהייתה אחת ממנהיגי מפא"י (ברמן טועה בהתייחסותו ל"מערך" בהקשר של בחירות 1961 מכיוון שהוא הוקם רק לקראת בחירות 1965) דחפה את יוצאי "הציונים הכלליים" במפלגה הליברלית  לזרועותיה של "חרות" בכך שמנעה את כניסתם לממשלה ב-1961 וסכסכה בין יוצאי הפרוגרסיבים במפלגה החדשה לבינם. מדובר בפרשנות של "הפוך על הפוך" שבה העוינות מצד שמאל ליוצאי "הציונים הכלליים" גרמה להם לפנות ימינה ולחבור ל"חרות" וליצור גוש פוליטי רחב שהיווה את הבסיס האלקטורלי הראשוני לניצחון "הליכוד" בבחירות 1977. ניתן לערער על חלק מפרשנות זו ולטעון שהליברלים לא היו נכנסים לממשלה מסיבות שונות, גם ללא הסתייגותה של גולדה מאיר מיוצאי "הציונים הכלליים" בתוך המפלגה (למעשה ב-1960 היא לא הייתה במעמד לטרפד מבנה של קואליציות, אם כי בוודאי שהייתה לה השפעה. האיש החזק בעניינים האלו היה אשכול שהרכיב בפועל את הממשלה באותה עת ואי כניסתם של הליברלים לממשלה נבעה כנראה בעיקר מההסתייגות שלו מהם. על כך ראה: "קואליציות", דני קורן ובועז שפירא, זמורה-ביתן, ירושלים, ע' 262), אך קשה לערער על ההערכה של ברמן שעצם הישארותם של המפלגה הליברלית באופוזיציה תרמה לפילוג בתוך המפלגה ולהקמת הגוש המאוחד בין הפלג של יוצאי "הציונים הכלליים"  לבין "חרות". מעבר לכך ההסבר של ברמן יכול אולי לרמוז לכך שהוא עצמו לא היה נלהב מהקמת גח"ל והיה שמח אם המפלגה הליברלית הייתה משתלבת בממשלה בראשות מפא"י כמפלגה עצמאית ולא מתחברת ל"חרות". דיון מורחב בנושא תהליך המו"מ הקואליציוני לקראת הקמת הממשלה אחרי בחירות 1961, מופיע בפרסום שהופיע באתר של ארכיון המדינה בנושא "מועדון הארבע".

 
ב-1977 נבחר ברמן לכנסת במסגרת רשימת "הליכוד" (שהיווה המשך לגח"ל) ובשנים 1980 – 1981 כיהן מטעמה כיו"ר הכנסת. ב-1981 התמנה ברמן לשר האנרגיה והתשתית בממשלתו של מנחם בגין, אך בספטמבר 1982 התפטר ממנה בשל הסתייגותו ממדיניותה בעניין הקמת ועדת החקירה לאירועי סברה ושתילה. הסתייגות זו נתנה ביטוי לעמדות היוניות יחסית שבהן החזיק ברמן לאורך השנים למרות השתייכותו ל"ליכוד". בשל עמדות אלו השתתף ברמן  ב-1986 בייסוד מפלגת "המרכז הליברלי" ששאפה להמשיך את המורשת הפוליטית המרכזית של המפלגה הליברלית, שנבלעה בתקופה זו לחלוטין בתוך "חרות" במסגרת הפיכת "הליכוד" מגוש מפלגות למפלגה מאוחדת. "המרכז הליברלי" זו לא הצליחה להיכנס לכנסת ונעלמה ובכך הסתיימה דרכו הפוליטית של ברמן .
.

אין תגובות: