יום שלישי, 11 ביוני 2013

"אותה הגברת בשינוי האדרת" - פרסום שני על אברהם שלונסקי

עוֹטְפָה אַרְצִי אוֹר כְּטַלִּית / בָּתִּים נִצְּבוּ כְּטוֹטָפוֹת / וְכִרְצוּעוֹת-תְּפִלִּין גּוֹלְשִׁים כְּבִישִׁים, סָלְלוּ כַּפַּיִם. 

בחלקו הראשון של הפרסום הזכרנו את שלונסקי החלוץ, ה"שובב", המשחיז לשונו, הכותב פרסומות אבל ישנו גם שלונסקי אחר. שלונסקי, שבתחילת דרכו גרס שיש להפריד את הספרות מהפוליטיקה, היה אחר כך מחובר למציאות הטראגית של זמנו. בפואמה "דווי" הוא ביכה את גורל הקורבנות במלחמת העולם הראשונה ואת גורל היהודים בפוגרומים באוקראינה בימי המהפכה הבולשביקית, וביטא תפישה פסימית ביחס למצב האנושי בכללו. בתקופת השואה הוציא קובץ שירים בשם "ממחשכּים", בו ביכה את גורל יהדות אירופה וכך כתב בשירו "נדר":
עַל דַעַת עֵינַי שֶׁרָאוּ אֶת הַשְׁכוֹל / וְעָמְסוּ זְעָקוֹת עַל לִבִּי הַשָׁחוּחַ/ עַל דַעַת רַחֲמַי שֶׁהוֹרוּנִי לִמְחֹל. / עַד בָּאוּ יָמִים שֶׁאִיְמוּ מִלִסְלֹחַ / נָדַרְתִי הַנֶדֶר: לִזְכֹּר אֶת הַכֹּל / לִזְכֹּר - וְדָבָר לֹא לִשְׁכֹּחַ.

 על השילוב הזה שבאופיו של שלונסקי בין "קונדסאיות" וליריות דיבר נשיא המדינה, זלמן שזר בעת קבלת פנים שנערכה בבית הנשיא לכבודו של שלונסקי ב- 12 באפריל 1970:   "הוא הכניס...את השעשועים בעברית, את שעשועי הלשון, את ההשתעשעות בתוך הלשון. על כן הפך הוא להיות בן שעשועים לעברית... גדולי כשרונות קמו לעברית לפני כן, טשרניחובסקי היה לפני כן וביאליק היה לפני כן. אבל הייתה לה עדנה, הייתה לעברית בבת אחת איזו השתחררות מחרצובות...". ועם זאת לא רק את הקלות ואת השעשוע הביא לעברית: "בתרגומיו המרובים הביא נכסים גדולים ...כבדי משקל ביצירה השירית ובדרמה ובכל העולם המחשבתי שישנו בקרבנו, מובא אלינו בידו הקלה המבורכת, רבת השעשועים...".
שזר הוסיף ואמר: " אני מוכן לפתוח כל שיר בספרות ישראל ולהגיד, הוא נכתב לפני שלונסקי או אחרי שלונסקי...מעט מאוד אנו מכירים כמשוררים שהם עומדים כאבנים לבנות בדרך הארוכה של התפתחות השירה...כתמרור עומדים שירי שלונסקי ואפשר לדעת להכיר, אפשר את זאת על פי הקלות, עפ"י ההזדהות, עפ"י היסוד הפזמונאי שישנו בשיר, עפ"י ההליכה הקלה שיחד עם זה היא נושאת בקרבה משקל רב מאוד של חוויה ושל הגות. המשקל הקב הזה של ההגות ושל החוויה שהיא נתונה בקלות משעשעת כזאת, רבים הלכו אחר כך בדרך זו, רבים וגדולים. אבל זה התחיל איתו, החותמת שלו ישנה על ההתפתחות הזאת".
שלונסקי כתב גם לילדים. מכתביו:"עלילות מיקי מהו", "אני וטלי בארץ הלמה". המחזה "עוץ לי גוץ לי", שמקורו באגדה גרמנית, הפך לקלסיקה במחזאות לילדים. שלונסקי עסק רבות גם בתרגום ממיטב הקלסיקה העולמית: שייקספיר, צ'כוב, פושקין, גוגול, רומן רולן ועוד. בעבודות התרגום שלו הצליח להתמודד עם אתגר העברה לשפה העברית  של עולמות רחוקים ממנה בדיוק מקסימלי. את שייקספיר תירגם שלונסקי מרוסית וצרפתית, שכן לא שלט בשפה האנגלית. על תרגומו ל "יבגני אוניגין" כתבה לאה גולדברג:
בעיני היה תמיד תרגום 'יבגני אוניגין' כמין נס. דייקנותו במסירת תוכן הדברים, במסירת הריתמוס עד לכל הפסקות הנשימה שבו, ללא כל אונס לגבי הלשון העברית, ההזדהות של היכולת הטכנית עם היכולת למסור את רוח הדברים כמו שהם ללא ויתור, הוא כמעט מעשה שלא יעשה. ואף על פי כן הנה הוא שריר וקיים לפנינו.
אברהם שלונסקי, 1952

היסודיות הרבה וההבנה העמוקה של מהות עבודת התרגום עולה ממכתב שכתב שלונסקי לשר החינוך, זלמן ארן ב-1966 בו הוא ביקש שמשרד החינוך יזמין עבורו ספר אשר נמצא בספרייה הלאומית בוינה שיסייע לו בתרגום מדוייק וניתוח מעמיק של אחת מיצירותיו של פושקין:


ארן עצמו הביע את הערכתו לפועלו וכשרונו של שלונסקי במכתב אליו כמה חודשים קודם לכן:

שלונסקי היה עורך ראשי בהוצאת "ספרית פועלים" ויחד עם לולה לוקסמבורג ייסד את המועדון "צוותא" בתל אביב. הוא היה גם חבר באקדמיה ללשון העברית עוד מגלגולה כוועד הלשון העברית. בזכות חידושי הלשון שלו ואמרותיו (שאחת המוכרות שביניהן מופיעה בכותרת הפרסום) דבק בו הכינוי: "לשונסקי". חידושיו כונסו ב"מילון לחידושי שלונסקי" בהוצאת יעקב כנעני. דן בן אמוץ סיפר עליהם פעם בתכנית טלויזיה: http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=MfrftjzSioQ

בשנת 1967 זכה בפרס ישראל לספרות. בערב שנערך לזכרו ב- 8 במאי 1974 סיפר נשיא המדינה דאז, פרופסור אפרים קציר על שיחה שקיים עם שלונסקי בערב ראש השנה תש"ל, זמן קצר לאחר נחיתת האדם על הירח. שלונסקי דיבר אז על הדמיון שבין המשורר לאיש המדע וקציר ציטט מדבריו: "להט ההתמודדות המדעית עם חידות היקום דומה הרבה ללהט ההתמודדות של השירה עם רזי האדם והעולם...השירה והמתמטיקה קיימים בכוח הצירופים, המבנים, הצורות, הפורמולות, שמעלים ודאויות מופשטות, ואולי גם מדומות". בדיון שניהל עם קציר, איש המדע, רצה שלונסקי להדגיש את חשיבותה של השירה: "בת כמה היא השולמית משיר השירים? לפי לוח המדע היא בת שלושת אלפים שנה, אך לפי הלוח השירי היא בת 16. כאז כן היום ולנצח לא יעזור לכם, אנשי המדע. אתם תנצחו ותנצחו, אבל בסוף ננצח אנחנו. יכולים אתם להגיע לכל הכוכבים, לנחות על כל המזלות. את מפלטם הנצחי, את השארת הנפש שלהם ימצאו בני האדם בסופו של דבר לא במדע אלא בשיר, לחיות בשיר את פדותם לעדי עד".

אין תגובות: