יום ראשון, 12 במאי 2013

"בקשתי היא שלא תאפשר לדון אדם למיתה" - נלי זק"ש מבקשת מבן גוריון שלא להוציא להורג את אייכמן

במלאת 43 שנים למותה של המשוררת והמחזאית היהודיה, נלי זק"ש  (12/5/1970) אנו מביאים מכתב שכתבה לראש הממשלה דוד בן גוריון מ- 27 במרס 1962, אחרי גזר הדין במשפט אייכמן וזמן קצר לפני ביצועו. מכתב זה שמור בארכיון המדינה בתיקי משרד ראש הממשלה, הגדושים בפניות של אנשים מכל העולם מאותה תקופה, שהביעו את דעתם ביחס לסוגיית עונש המוות אשר הוטל על אייכמן. המכתב פורסם כבר לפני שנתיים בפרסום נרחב על פרשת מעצרו ומשפטו של אייכמן באתר ארכיון המדינה.

נלי זק"ש ביקשה מבן-גוריון לא להוציא את אייכמן להורג: "דווקא מכיוון שאני עדיין רואה את עצמי כאדם נרדף, דומה שיורשה לי להביע את בקשתי זו מבלי שאיחשב מתנשאת". כאברהם שניהל משא ומתן עם האל על גורלה של העיר סדום בשביל מעט הצדיקים שיש בה כך היא מבקשת תקופה של חסד עבור אותם בודדים באירופה שסיכנו את עצמם למען הצלת יהודים:



בבית החולים בֶּקוֹמבֶּרגָה, ברומה 4
27 במרס 1962
כבוד אדוני הנשיא [ראש הממשלה],
 באמצעות מילים שהבשילו בזמנים הרי גורל ברצוני להביע בפניך את שמרגש אותי עד עמקי נשמתי. בעיצומה של המלחמה ניצלתי מברלין ההיטלראית והגעתי לשוודיה עם אמי הזקנה והחולה הודות למאמציהם של המשוררת סלמה לגרלף והנסיך אויגן, שניהם כבר אינם בין החיים. כיוון שכך יודעת אני נכוחה מה פשרם של הליכה בגיא צלמוות ושל אבדן היקירים כתוצאה ממות קדושים מזעזע. ולמרות הכול, ביצירתי ניסיתי להעלות את זכרם של אותם שביבי אהבה קדושים שזכינו להם אף בלילות החשוכים ביותר. שאלמלא כן גם לא הייתי מסוגלת לנסח את מכתבי זה אליך. בקשתי היא שלא תאפשר לדון אדם למיתה. אחד מני רבים שקיבלו פקודות לבצע מעשי זוועה. ישראל בורכה במילותיו של אברהם: 'אולי ימצאון שם [בסדום] עשרה צדיקים?', ואני עצמי מכירה צדיקים שכאלה, שסיכנו את חייהם ולעתים קרובות אף שילמו את המחיר רק על מנת להציל [אחרים]. הצדיקים הללו פעלו גם בתקופתו של היטלר, והחתומה מטה היא אחת מניצולותיהם. אל נא תאפשר גזר דין מוות לאייכמן. הצדיקים פעלו גם בגרמניה ולו רק בעבורם יש לקיים תקופה של חסד. דווקא מכיוון שאני עדיין רואה את עצמי כאדם נרדף, דומה שיורשה לי להביע את בקשתי זו בלי שאיחשב מתנשאת. האפשרות היחידה לסבול את החיים הללו ולהמשיך ליצור קיימת עבורי רק הודות לאהבתם ולטוב לבם של חבריי השוודים ושל אלה שחיים בחו"ל.
בהערכה עמוקה כלפיך אדוני הנשיא, כמגן המולדת, מעבירה אני מילים אלה מלבי אל לבך!
שלך,
נלי זק"ש



במכתב היא מכנה את בן גוריון "מגן המולדת" ומצרפת שיר משלה:


כָּל כָּ‏ךְ בּוֹדֵד הוּא הָאָדָם
תָּר אֶל הַמִּזְרָח
שֶהַתּוּגָה עוֹלָה שָׁם בִּפְנֵי-הַדִמְדּוּמִים
אָדֺם הוּא הַמִזְרָח מִקּוֹל קְרִיאַת שֶׂכְוִי
הוֹ שְמַע קוֹלִי –
בְּבֻלְמוּס-הָאֲרָיוֹת
לְהִסָּפוֹת
בְבָרָק צוֹלְפָנִי שֶל קַו-הַמַשְוֶה
הוֹ שְמַע קוֹלִי –
בְּצָפוֹן כָּחֺל שֶל שׁוֹשַנַת-רוּחוֹת
לָעוּר עִם לַיְלָה
וְצִיץ שֶׁל מָוֶת כְּבָר עַל עַפְעַפַּיִם
וְהָלְאָה, אֶל הָעַיִן –

(תרגם את השיר  שמעון זנדבנק, 1967)

נלי זק"ש

למרות שהייתה מוכרת וידועה ביצירותיה ברחבי העולם  - הציבור הישראלי הכיר אותה פחות והתוודע לה כשחלקה ב- 1966 עם הסופר ש"י עגנון את פרס הנובל לספרות. נלי זק"ש נולדה בברלין ב-1891. בשנת 1940 הייתה מועמדת לעבודות כפייה אצל הנאצים, ורק התערבותה של הסופרת השבדית המפורסמת סלמה לגרלף הצילה את חייה. לגרלף עירבה בהצלתה את משפחת המלוכה השבדית, ונלי זק"ש ואמה הזקנה חולצו מגרמניה והובאו לסטוקהולם.

שירתה של נלי זק"ש השתנתה לחלוטין עם השואה, והיא הפכה לשירת קינה על העם היהודי שהושמד במחנות ההשמדה. בהמשך לעמדה שביטאה במכתבה אל בן גוריון ב- 1962 אמרה נלי זק"ש בטקס פרס המו"לים הגרמני היוקרתי, בו זכתה ב- 1965 דברים בזכות ההתפייסות עם הגרמנים, והצהירה, שחרף הנוראות שעברה היא ועמה, הריהי מאמינה באפשרות של קיום גרמני אחר.

חלק מן המקור בגרמנית (המכתב והשיר):

 


 




תגובה 1:

אנונימי אמר/ה...

אישה הזויה עד כדי טימטום. בקשתה למרות דבריה המתחסדים היא צבועה מתחסדת. מי היא שתדבר בשם מאות אלפים אשר מצאו את מותם בתנאים אכזריים, מבישים, תוך רמיסת אנושיותם, רצח משפחתם. אישה שראויה להיזכר לדראון עולם רק בגלל הדברים שהיא כתבה במכתב הבקשה לנשיא המדינה. היא איננה יהודייה כי אם יהודונית ללא כבוד עצמי, מתחזה לאנושית, כביכול. ממש מקוממת!!!!