יום חמישי, 2 במאי 2013

פתיחת מוזיאון יהדות פולין בוורשה, בסימן 50 שנה לפרשת הביתן הישראלי באושוויץ

במהלך חודש אפריל, נתבשרנו על פתיחת המוזיאון לתולדות יהדות פולין, שהוקם בוורשה. כתב 'הארץ' עופר אדרת, שביקר במקום, סקר בהרחבה את אירוע פתיחת המוזיאון, שעל התערוכה בו המתארת אלף שנות חיים יהודיים, עמלו 120 היסטוריונים ובהם גם אישים מישראל. שלושה מיליון יהודים חיו בפולין לפני מלחמת העולם השנייה, ובוורשה הם היוו שליש מהאוכלוסייה הכללית. המלחמה קטעה את ההיסטוריה היהודית של פולין, כשיותר מ-90% מבני הקהילה נספו.
בשנת 2009, כחלק מפרסום ספרי התעודות למדיניות החוץ של ישראל, ראה אור כרך נוסף, שנערך בשיתוף פעולה בין המינהל הראשי של הארכיונים הממלכתיים בפולין וארכיון המדינה (בעריכת מרקוס זילבר ושמעון רודניצקי). מטרת הסקירה, הייתה הצגת מכלול היחסים ההדדיים בין הרפובליקה הפולנית העממית ומדינת ישראל, בין השנים 1967 - 1945. בין הצדדים נוצר קשר עוד לפני הקמת המדינה, בעניינים הנוגעים לסדר היום של הסוכנות היהודית ולגופים קומוניסטיים פולניים שפעלו בברית המועצות. תאריך הסיום של התעודות בכרך, מציין את מועד ניתוק היחסים על ידי פולין עקב מלחמת ששת הימים.
 
יחסי המדינות היו מורכבים, וחלו בהם עליות וירידות תכופות. הפולנים הביעו מחויבות באו"ם להקמת מדינה יהודית, ואף הגבילו את היחסים עם מדינות ערב נוכח האינטרס הישראלי. ישראל מצידה, ראתה חשיבות בקשר איכותי עם הפולנים, על מנת לאפשר את עליית שארית הפליטה. עם הדרדרות היחסים עם ברית המועצות, ישראל אף ביקשה את תיווך פולין לטובת שיקומם.
כאמור, היו גם מגעים פחות חיוביים. בהתאם למדיניות ההגירה של ישראל, פעלו הדיפלומטים הישראלים בפולין על מנת לשמר קשר עם יהודי פולין, דבר שגרר לעיתים מתח ביחסים בין המדינות. גם סוגיית מחנה ההשמדה אושוויץ כסמל לשואה, עוררה מתח. לאחרונה, סקרה עובדת הארכיון, את עליית יהודי גומולקה לישראל בבלוג האנגלי שלנו. עם פתיחת המוזיאון בוורשה, אנו מבקשים להעלות בקצרה פרק נוסף מתוך ספר התעודות, הנוגע בנקודת דריכות אחת בין המדינות.
נושא ההנצחה על אדמת פולין עורר הדים נרחבים בדיוק לפני 50 שנה, במה שזכה לכינוי 'פרשת הביתן הישראלי באושוויץ'. באותם הימים, קבע הוועד הבין-לאומי להנצחת קורבנות המחנה, כי מדינות המעוניינות בכך יוכלו להקדיש תערוכה לאזרחיהם. העניין נדון בפולין בכל הדרגים, ונתבקשה חוות הדעת של ידידי פולין בישראל. במאי 1962, הודיעה ממשלת ישראל על הסכמתה להקים את הביתן. בחודש דצמבר, החליט הוועד הבין-לאומי פה אחד, בעד הקמת ביתן ישראלי באתר. בקרב הממשל הפולני הדעות בעניין היו חלוקות, עקב החשש שתוכן התצוגה בביתן יהיה חד צדדי ובעל אופי ציוני, ראקציוני. עוד נטען, כי ישראל אינה מייצגת את העם היהודי, מה גם שכלל לא הייתה קיימת בתקופת השואה. כחלופה, הוצעה הקמת ביתן יהודי במסגרת הביתן הפולני.
בחודש מאי 1963, נפגש שגריר ישראל בפולין אביגדור דגן עם מנכ"ל משרד החוץ הפולני יאז'י מיכאלובסקי בוורשה. הפגישה תוקצרה לאחר מכן על ידי שני האישים בנפרד. להלן רשמיה מהזווית הפולנית: "קיבלתי את מר דגן לשיחה על פי בקשתו. הוא ביקש את תשובתנו בעניין הביתן הישראלי. השבתי, שאנחנו לא רואים אפשרות לממש הצעתם. שואת יהודי פולין תמצא את ביטויה המלא במוזיאון אושוויץ, שיציג את הטרגדיה של כל אזרחי פולין שנכלאו ונרצחו שם על ידי הנאצים".
דגן, תיאר את חילופי הדברים במכתבו אל מנהל מחלקת מזרח אירופה במשרד החוץ, באופן הבא: מיכאלובסקי הודיע לי, שהוחלט סופית לא לאשר את הקמת הביתן. יתכן והייתי צריך לעבור על הודעה זו בשתיקה, אך בכל זאת עניתי. עניתי שאיש בארץ לא יבין את ההחלטה. אין יהודי בעולם שיבין, כי ממדינת ישראל אשר עליה חלמו אלפי הקורבנות של אושווינצ'ים, ואשר בה חיים היום המספר הגדול ביותר של אלה שנשארו בחיים, איש לא יבין שמישראל נמנע לעשות לזכר הקורבנות היהודים אפילו מה שאושר לעשות לגרמנים - ביתן מזרח גרמני".
האם הוקם לבסוף ביתן ישראלי או יהודי? על כך ראו פרסום נוסף.
בתחילת חודש מאי, יתקיים באוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם בית התפוצות והמוזיאון לתולדות יהודי פולין דיון בעניין המוזיאון החדש בוורשה והקשר הישראלי.

להרחבה נוספת על כרך התעודות, ניתן לצפות בתוכנית יומן קריאה:

אין תגובות: