יום רביעי, 10 באפריל 2013

הנאום שלא שודר – פרק אחרון בסדרת יום העצמאות השביעי של ישראל

מעת שעלה הרעיון לפיו ימסור איינשטיין נאום בפני הציבור הרחב בארה"ב, לרגל יום העצמאות השביעי לישראל, ניכר היה כי הוא מתייחס לעניין בכובד ראש. עם סיום המפגש השני שניהל בנושא עם איש משרד החוץ, ליווה את אורחו בצאתו, והוסיף בגרמנית: "אינך חושב שהיה נבון מצדי לא לקבל את הצעתה הנדיבה של הממשלה להיות נשיא ישראל. ככלות הכול, אם הייתי מקבל את ההצעה ההיא, לא היה מתקיים השידור המיועד, שהוא בעל חשיבות רבה עבורכם". הקונסול דפני ענה, כי לדעתו היה עשוי לתרום באופן זה אף יותר, והזמינו לכל הפחות לבקר בארץ. לכך הגיב הפרופסור בהינף יד: "זמן הנסיעות שלי מאחוריי. בריאותי אינה עוד כשהייתה. אם הייתה לי עוד שנת חיים הייתי מופתע", חתם.
שעתיים מאוחר יותר, הובהל המדען לבית החולים לאחר שחש ברע. הוא אושפז ואף החל להתכונן לשחרורו. במהלך שהותו בבית החולים, הוגדר מצבו יציב ולא נשקפה לו סכנה. מספר ימים לאחר מכן, ב-17 באפריל קיבל דפני עדכון, כי איינשטיין שב לאכול ואין צורך בשינויים במועד שנקבע לטובת השידור. עוד נמסר, כי למרות כאביו, הוא משלים את הערותיו לקראת הנאום המדובר.
למחרת, הלך לעולמו הפרופסור אלברט איינשטיין, זמן קצר לפני נאומו המתוכנן לאומה, לקראת יום עצמאותה השביעי של מדינת ישראל. הדף, שהכיל את ההערות האחרונות שרשם בבית החולים, היה ככל הנראה מורכב מצדו השני מתרשימים מתמטיים, ונעלם בדרך מסתורית. להערכת עוזרתו, ציידי מזכרות הם אלו שאולי שמו ידם על כתב היד הנדיר והייחודי, שיתכן והכיל את הנאום בשלמותו.
מתוך עיתוני התקופה / ויקיפדיה
כיוון שלא היה בידם עותק מוגמר של דברי הפרופסור, החליטו אנשי משרד החוץ שלא להעביר את הרשימות שהחזיקו לשידור תחנות הטלוויזיה. רצונם היה להימנע מאי דיוק בדבריו, או מפרשנות מוטעה של חוגים מסוימים שישראל אינה האינטרס המרכזי שלהם, כמו גם מחששם מטשטוש הקשר שהיה לו לישראל ומידת אהדתו אליה. כדי להוקירו בכל זאת על נכונותו לשאת נאום תמיכה בישראל, הועבר הסיפור לפרסום הניו יורק טיימס באותם הימים.

תגובה 1:

ביתיה אמר/ה...

סיפור דרמטי שגם מסופר כך. אפשר רק להצטער שכך הסתיים.