יום חמישי, 7 בפברואר 2013

עם פטירת השופט בדימוס, פרופ' מנחם אלון (1923 – 2013) - כמה תעודות מתקופת כהונתו כשופט בבית המשפט העליון


השופט פרופ' מנחם אלון, 2010,  מתוך ויקיפדיה (דרורי 11)
שלשום הלך לעולמו השופט בדימוס, פרופ' מנחם אלון, שכיהן 16 שנים כשופט בית המשפט העליון (1977 – 1993), מתוכם חמש שנים כמשנה לנשיא בית-המשפט העליון (1988 – 1993). השופט אלון נודע בעיקר כמומחה מובהק בתחום המשפט העברי ומומחיות זו באה לידי ביטוי בספרו "המשפט העברי – תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו", שהפך לספר יסוד בתחום זה, בספרים ומחקרים רבים נוספים וכן ברבים מפסקי הדין שכתב.
לזכרו, אנו מביאים כמה מסמכים מהתיק האישי שלו בהנהלת בתי המשפט, כשופט בבית המשפט העליון, המופקד בארכיון המדינה (תיק שסימולו: ב-27456/11). ב-30.11.1977 התמנה פרופ' אלון לתפקיד שופט בבית-המשפט העליון ובמסגרת הליך המינוי חתם על טופס הצהרת אמונים למדינת ישראל ולחוקיה וטופס זה נחתם גם על-ידי נשיא המדינה פרופ' אפרים קציר. לאחר מכן חתמו הנשיא קציר ושר המשפטים שמואל תמיר על כתב המינוי של השופט אלון ושני הטפסים מובאים כאן.
 
















במסגרת טקס מסירת הצהרת האמונים נשא השופט אלון נאום בשמו ובשם השופטים האחרים שהתמנו באותו יום. בנאום זה משתקפת דמותו של השופט אלון כתלמיד חכם, דרך הציטוטים מקורות היהדות המתאימים לאופי המעמד ששזר ביד מיומנת במהלך הנאום. בנוסף לכך משתקפת דמותו כאדם צנוע שללבבו לא גבה בעקבות מינויו לתפקיד הרם. השילוב בין שני היבטים אלה באישיותו בא לידי ביטוי בולט בדברי אלה: "... אך לי, אשר הטלתם עלי משרה זו, מותר גם עתה להביע את החרדה שבלבי: שמא איני יודע די ושמא איני ראוי לכהונה רמה ואחראית זו. ואולי משום חרדה זו  במקננת בלב פנימה הוסיפו חכמים ואמרו, ושוב כמנוסח בדברי הרמב"ם: 'כך היה דרך חכמים ראשונים – בורחין מלהתמנות, ודוחקין עצמם הרבה שלא ישבו בדין... ולא היו יושבין בדין אלא עד שמכבידין עליהם העם והזקנים, ופוצרים (=מפצירים) בהם'. ואם כך היה דרכם של חכמים ראשונים, על אחת כמה וכמה שכך צריכה להיות דרכי, אחרון האחרונים שבהם...".
כמה שנים לאחר מכן בשנת 1988, ימים ספורים לפני מינויו של השופט אלון לתפקיד סגן נשיא בית המשפט העליון, שלח השופט אלון מכתב קצר בכתב ידו למנהל בתי המשפט אריה הגר, כמכתב נלווה לקורות חייו ורשימת מוזמנים לכנסת (כנראה לטקס שנערך בה הקשור למינויו לתפקיד החדש) שהעביר אליו. מכתב זה מובא להלן.
במכתב זה אין שום תוכן ממשי, אך אנו מביאים אותו כאן בכל זאת בשל הסגנון "היהודי" היחודי של השופט אלון הבא לידי ביטוי באופן הפניה שלו להגר בפתיחת המכתב ובמטבע הברכה שבו בחר לחתום את המכתב. הוא פונה אל הגר בכינוי ר' אריה המהווה צורת פניה מקובלת בעולם היהודי המסורתי ליהודי שאינו רב וחותם בברכה "ברכת כל מילי דמיטב" (= כל המילים הטובות) שהיא ברכה ארמית בלשון חכמים. השימוש במטבעות לשון אלה מבטא את היותו של השופט אלון אדם שעולמו הרוחני היה משוקע במסורת היהודית בכלל ובספרות חז"ל בפרט, שלשון חכמים השתלבה באופן טבעי בכתיבתו לא רק בנאומים ובפסקי דין מנוסחים היטב אלא גם בהתכתבות לא פורמלית עם חבריו למערכת בתי המשפט. בנוסף לכך יש לציין שאלון נהג להשתמש בצורת הפניה היהודית "ר' X" גם בפניה בע"פ לחבריו כמו השופט אהרן ברק, שאליו נהג לפנות לפי דברי ברק, בכינוי ר' אהרן. מעבר להקשר היהודי משקף מנהג זה את האישיות החמה והחברותית של השופט אלון, שלא תואמת לסטריוטיפ המקובל ביחס למשפטן ממוצא "ייקי".

2 comments:

דרורי אמר/ה...

תודה רבה על הפוסט
האם ניתן להשתמש בתמונות המסמכים באתר ויקיפדיה (בערך "מנחם אלון" בלבד)?

יאיר אמר/ה...

שלום דרורי
עקרונית זה ניתן, אך יש לדבר קודם עם דוברת הארכיון מאיה רבניאן לגבי תנאי השימוש.
ניתן לפנות אליה דרך האימייל: maya@archives.gov.il או בטלפון:
02-5680624
בברכה
יאיר