יום שלישי, 15 בינואר 2013

לקראת הבחירות: פריימריס נוסח 1977 – התקדים המעניין לשימוש בשיטה זו על-ידי תנועת ד"ש


שיחה בין ראש הממשלה מנחם בגין לסגנו השר יגאל ידין בעת הדיון על חוק ירושלים, במליאת הכנסת בירושלים.
Photo: HERMAN CHANANIA, 29/07/1980
אנו נמצאים כמה ימים לפני הבחירות לכנסת ה-19 בסופה של מערכת בחירות מליאת תהפוכות. בפרסום זה אנו רוצים לתת קצת פרספקטיבה היסטורית לאירועים האקטואליים ולשם כך אנו חוזרים  עשר כנסות אחורה לבחירות לכנסת התשיעית שהתקיימו ב-17.5.1977. בבחירות הנוכחיות מתמודדות כמה רשימות של מפלגות חדשות שהוקמו לקראת הבחירות האלה, שחלקן עוצבו סופית רק ברגע האחרון לפני הגשת הרשימות אחרי שורה של פילוגים, איחודים, הצטרפויות ומעברים של מועמדים ממפלגה למפלגה. הרכבי הרשימות החדשות וחלק מהמפלגות הוותיקות נקבעו על-ידי מנהיגיהן בשונה משלוש מפלגות ותיקות מרכזיות ("הליכוד", "מפלגת העבודה" ו"הבית היהודי") שבהן נערכו בחירות מקדימות לרשימות המועמדים לכנסת בשיטת  המכונה כיום "פריימריס" (בחירה על-ידי כל חברי המפלגה), הרווחת במערכת הפוליטית הישראלית מאז שנות ה-90.
לא רבים יודעים שהמפלגה הראשונה בישראל שערכה בחירות מקדימות לרשימת מועמדיה לכנסת בשיטת הפריימריס  הייתה "התנועה הדמוקרטית לשינוי" (שכונתה בקיצור ד"ש) שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת התשיעית. הגרעין המייסד של של ד"ש הייתה קבוצת אנשי ציבור שהתארגנו במהלך 1976 תחת הנהגת הארכיאולוג ורמטכ"ל לשעבר, הפרופ' רא"ל (מיל') יגאל ידין במטרה ליצור אלטרנטיבה פוליטית מרכזית הן לסיעת "המערך" (גוש פוליטי משותף שאיחד את מפלגת העבודה ומפ"ם) שהחזיקה בשלטון והן לסיעת "הליכוד" שהייתה הסיעה הגדולה באופוזיציה והיריב המרכזי של "המערך". הקבוצה של ידין שכונתה בתחילה "התנועה הדמוקרטית" התאחדה לקראת הבחירות עם תנועה פוליטית ליברלית בשם "שינוי" בראשות המשפטן פרופ' אמנון רובינשטיין (שנוסדה עוד לפניה בשנת 1974) והשם ד"ש שניתן למפלגה המאוחדת שילב את שמות שני הגופים המייסדים. בשלב מאוחר יותר חברו אליהם קבוצות נוספות: מפלגת "המרכז חופשי" בראשות שמואל תמיר שעזבה את הליכוד, קבוצה בראשות אלוף (מיל') מאיר עמית שעזבה את מפלגת העבודה וחלק מאנשי התנועה החברתית "עודד" שכולן התמזגו במפלגה החדשה.
בשונה מהמפלגות החדשות שהוקמו בישראל בשנים האחרונות לא הורכבה רשימת המועמדים של ד"ש על-ידי המנהיג יגאל ידין או על-ידי ועדה מסדרת של מנהיגי הקבוצות שהקימו אותה אלא בבחירות מקדימות בהשתתפות כלל מתפקדי. הפניה לשיטה זו הייתה חריגה בתקופה זו במערכת הפוליטית הישראלית  גם ביחס למפלגות הוותיקות שכמעט כולן הרכיבו את רשימות המועמדים על-ידי ועדה מסדרת (מלבד תנועת "החירות", המפלגה הראשית בסיעת "הליכוד", שמועמדיה לכנסת נבחרו ב-1977 לראשונה על-ידי מרכז המפלגה). מקימי ד"ש רצו ליצור מפלגה מסוג חדש בעלת אופי דמוקרטי החליטו לבחור את כל רשימת המועמדים כולל מס' 1 ברשימה בבחירות בסיבוב אחד על פי העיקרון "הכל בוחרים את הכל". למעשה הם לקחו מנהיגי המפלגה סיכון מסוים שידין לא יבחר לראש הרשימה ויאבד את הנהגת המפלגה לטובת מועמד אחר,  אך הנחת העבודה שלהם הייתה שרמת הפופולריות שלו בציבור הרחב ובקרב ציבור המתפקדים תבטיח את בחירתו למקום הראשון ברשימה. שיטת הבחירות שנשאה את השם "הקול הנייד" כללה אלמנט של דירוג המועמדים על-ידי הבוחרים באופן שמיקומו הסופי של כל מועמד ברשימה יקבע לא על-יד מספר הקולות האבסולוטיים שהוא קיבל אלא על-ידי שקלול של מספר הקולות והדירוגים שנתנו המצביעים לאותו מועמד (בדומה ל"שיטת הארוויזיון" שהונהגה בפריימריס שנערכו לאחרונה במפלגת "הבית היהודי"). בסופו של דבר, למרות כמה אנומליות שנוצרו בהרכב הרשימה, נבחר ידין לראש הרשימה ולמקומות הראשונים אחריו הגיעו מנהיגי הקבוצות המרכזיות שהקימו את ד"ש: רובינשטיין, עמית ותמיר.
הפריימריס שבהם השתתפו כ-25,000 מתפקדים עוררו התרגשות רבה בין חברי המפלגה ובמיוחד תהליך ספירת הקולות לקראת פרסום התוצאות. התרגשות זו באה לידי ביטוי במקאמה הומריסטית מאת אחת הפעילות בד"ש בשם רותי צחי, שאנו מביאים כאן. עותק של המקאמה הוענק ע"י הכותבת עם הקדשה אישית לפרופ' רובינשטיין, שמילא את תפקיד יו"ר מערכת הבחירות שלה והוא כלול בארכיון האישי של פרופ' רובינשטיין שהופקד בארכיון המדינה (בתיק שסימולו פ-4095/8). המקאמה הוקראה במסיבה שערכו ראשי המפלגה ופעיליה בערב לפני יום הבחירות (16.5.1977). מקום מיוחד ניתן במקאמה לתיאור של ליל ספירת הקולות עם תום הבחירות פנימיות במפלגה ותיאור זה מעביר היטב את ההתרגשות והרוח החלוצית שליוותה את התהליך: 
לילה משגע – ליל הספירה
מאות מתנדבים ממתינים בשורה
מכל מין, גיל וצבע הם באים שוקקים
ברחוב מורם נוצרים כבר פקקים. 
למתנדבי "הדר" יד בכל עבודה
הם נפלאים, רבותי, ממש אגדה
קשיש, סטודנט וגברת עם פרווה
מן פאתוס כזה וברצון וחדווה. 
פחי קלפיות על כל שולחן
ופתאום מתברר שאין אף פותחן.
אז פותחים בשיניים וקצת נפצעים
ולמרות זאת שרים "מה טוב, מה נעים". 
וסופרים וסופרים וסופרים וסופרים
סכנין וסביון, עוספיה ונירים
ובשעות הקטנות הסופרים כבר יודעים
ש"נאמבר ואן" שלנו הוא יגאל ידין 
והשחר עולה ומתים כבר לישון
מתנדב ישיש מכריז בגאון:
"חברה, זאת הרי בכלל כבר לא תיאוריה
אנחנו עושים כאן היסטוריה". 
יש לשים לב לכך שכותבת המקאמה מתייחסת לבחירה של יגאל ידין ל"נאמבר ואן" (מספר 1) ברשימת ד"ש לכנסת כעובדה שהתבררה רק במהלך ספירת הקולות, כלומר כתוצאה שלא הייתה מובנת מאליה. מעבר לכך יש במשפטה "אנחנו עושים כאן היסטוריה" ביטוי למודעות של הכותבת להיותם של הפריימריס במפלגתה תקדים היסטורי במערכת הפוליטית הישראלית. בנוסף לתיאור של הפריימריס כוללת המקאמה תיאורים של אנקדוטות מהפוליטיקה הפנימית של ד"ש והיערכותה לבחירות שחלקם מובנים היום רק למי שהיה פעיל בד"ש. מה שבולט בעיקר הוא רוח ההתלהבות של פעילי המפלגה ומועמדיה המשתקפת דרך המקאמה. המקאמה מסתיימת בתיאור הציפיה הדרוכה ליום הבחירות שהתרחש למחרת המסיבה שבה הוקראה המקאמה (ולאחריו דברי פרידה של כותבת המקאמה שתכננה לחזור לעבודתה באל-על למחרת הבחירות): 
ומחר נלך לבחירות רבותי
שייגמר כבר המתח – מספיק ודי
בטוטו-מנדטים משתתף כל אמיץ,
הבניין כולו מתוח כקפיץ... 
יש לציין שמעבר לשיטת הבחירות הפנימיות החדשנית שהונהגה בד"ש היוותה מפלגה זו התארגנות פוליטית חסרת תקדים במערכת הפוליטית הישראלית מבחינת הגיוון הפוליטי והחברתי של הקבוצות שהתמזגו לתוכה ומבחינת המעמד שהיא הצליחה לתפוס בתקשורת ובציבוריות הישראלית כמפלגה בעלת פוטנציאל לניצחון בבחירות, או לפחות להפיכתה ל"לשון מאזניים" שתוכל לקבוע מי משתי המפלגות הגדולות תרכיב את הממשלה הבאה. בסופו של דבר לא הצליחה ד"ש להפוך ל"לשון מאזניים" והמהפך הפוליטי שבו עלה "הליכוד" לשלטון התבצע בזכות קואליציה שלו עם המפלגות הדתיות, שסיפקה עבורו רוב פרלמנטרי גם לא ד"ש. יחד עם זאת הישג של 15 מנדטים שקבלה ד"ש כשלעצמו היה הישג חסר תקדים בגודלו יחסית למפלגות חדשות שהתמודדו במערכות הבחירות לפני 1977. בשלב מאוחר יותר נכנסה ד"ש לממשלה ויגאל ידין התמנה לתפקיד סגן ראש-הממשלה. הצלחתה האלקטורלית של ד"ש לא מנעה בסופו של דבר את ההתפוררותה והיעלמותה מהנוף הפוליטי בשלב מאוחר יותר, אך נכון לזמן שבו נכתבה המקאמה שררה בין פעילי המפלגה רוח אופטימית של ציפיה דרוכה להצלחה בבחירות.

אין תגובות: