יום ראשון, 13 בינואר 2013

ששים שנים לפתיחת משפט הרופאים בברית המועצות: "רק" אנטישמיות או אות לניתוק היחסים עם ישראל?


בסוף שנת 1952 נערכו בפראג בירת צ'כוסלובקיה, שהייתה גרורה של ברית המועצות, משפטי ראווה של קבוצה מאנשי השלטון ובראשם היהודי רודולף סלנסקי באשמת היותם "סוכני האימפריאליזם האמריקאי ". במשפטים, שכונו משפטי פראג, הודגשה יהדותו של סלנסקי. המשפטים נסתיימו בהרשעה וסלנסקי נדון למוות.

זמן קצר אחר כך, ב-13 בינואר ,1953 הודיעה ברית המועצות על העמדתם לדין של תשעה רופאים, שישה מהם יהודים, בראשם פרופסור וופסי, רופאו האישי של סטאלין. הרופאים הואשמו בחברות בארגון יהודי הקשור עם הג'וינט, שקשר קשר להמתת מנהיגי ברית המועצות באמצעים רפואיים ועל ידי הרעלה. נטען כי רופאה רוסיה בשם ד"ר לידיה טימשוק חשפה את הקשר וכי נתברר שבעבר גרמו הרופאים למותם של שני מנהיגים סוביטיים ועתה התכוונו לגרום למותם של חמישה מפקדי צבא בכירים. הרופאים כונו על ידי אמצעי התקשורת הסובייטיים "הצבוֹ‏עים בחלוקים לבנים".

צו סובייטי המודיע על הענקת עיטור לנין לד"ר לידיה טימשוק, כאות הוקרה על חשיפת הקשר נגד סטלין

דבר המשפט גרם לזעזוע בישראל וגרם להתפלגותה ממפ"ם של סיעת שמאל בראשות משה סנה, שהצהירה על אמונתה באשמתם של נאשמי פראג ושל הרופאים בברית המועצות. אירוע זה היה עוד אחד מיני רבים מאז שנות ה- 30 של המאה ה- 20 ששיקפו את שיטתו של סטאלין לביסוס השלטון, שבמרכזה חיסול בכוח של כל התנגדות אפשרית לשלטון, בין אם אמיתית או מדומה. טרור ממשלתי זה הופנה בעיקרו כלפי ראשי השלטון והצבא, סופרים, אמנים ומדענים אך גם אזרחים פשוטים שעלה נגדם חשד קל לפקפוק בשלטונו של סטאלין. לשם כך נעזר סטאלין במנגנון טרור גדול ומסועף של משטרה חשאית. טיהורים אלו כללו עינויים, עבודות כפייה בגולאג, הגליה, הוצאות להורג, כליאת אנשים, ועריכת משפטי ראווה, והיקפם כלל מיליוני בני אדם. בעקבות הטיהורים הגדולים השיג סטאלין כוח כמעט אבסולוטי כנגד מתנגדיו במפלגה הקומוניסטית ויריביו האידאולוגיים. אחד האירועים הבולטים שקדמו למשפט הרופאים היה הוצאתם להורג באוגוסט 1952 של שלושה עשר מן האישים הבולטים בקהילה היהודית בברית המועצות, שכונו "הרוגי המלכות" ושנקשרו עם "הוועד היהודי האנטי-פשיסטי" - הארגון היהודי-סובייטי אשר הוקם באמצע מלחמת העולם השנייה במטרה לסייע לברית המועצות במלחמה נגד גרמניה הנאצית אך פוזר ב- 1948, עם תחילת הרדיפות נגד אנשי התרבות היהודית, בטענה שהפך למרכז "תעמולה אנטי-סובייטית . שלמה מיכאלס, יושב ראש הוועד, נרצח על ידי אנשי המשטרה החשאית הסובייטית בתאונת דרכים מבוימת בשנת 1948, ארבע שנים לפני ההוצאה-להורג ההמונית. בשנת 1949 נעצרו חלק מחברי הוועד והואשמו באי נאמנות לשלטון, בניהול תעמולה אנטי-קומוניסטית ובקשירת קשר ליצירת רפובליקה יהודית בחצי האי קרים. לאחר מות סטאלין בשנת 1953שוחררו חברי הוועד שנותרו בחיים ואשר היו אסורים בבתי הכלא. שמם של חברי הוועד שנשפטו בשנים 1949–1952 טוהר בשנת 1956.

ובחזרה למשפט הרופאים: תשעה ימים אחרי העמדתם של הרופאים למשפט, ב- 22 בינואר כתב שגריר ישראל במוסקבה, שמואל אלישיב דו"ח אל משרד החוץ בירושלים על הפרשה. על פי הניתוח שלו פעולה זו "מופנית נגד יהודי ברית המועצות ואחד מתפקידיה הוא - לנתק לגמרי כל קשר ביניהם לבין יהדות העולם. מבחינה זו עניין הרופאים הוא המשך לעניין פראג". עם זאת קובע אלישיב שמסע ההשמצה בברית המועצות מכוון, לפחות לפי שעה, נגד הציונות, ולא נגד מדינת ישראל. הוא מצטט מאמר שהופיע בברית המועצות ומתייחס לאירועים בפראג שטוען שההסתדרות הציונית (ולא נציגות ישראל) היא שניצלה את הציונים שחדרו לתוך הצירות. עם זאת אלישיב מעריך שהפעולה האנטי יהודית היא רק אחד מן הגורמים לאירוע אך לא היחיד. מן העיתונות הוא למד על דיון ברשלנות המוסדות הממונים על מערכת הביטחון הפנימי ומכאן הוא מסיק שהעיקר הוא: "מלחמת איתנים בין כוחות שונים בצמרת השלטון... ועוד מטרה...להגביר את הפיקוח המשטרתי על האוכלוסייה, להטיל פחד עליה, להשליט משטר שיעשה לבלתי אפשרית כל פעולה שהיא, העלולה להזיק לשלטון...". המסקנה המעשית של אלישיב היא ש"כל עוד לא נגעו במדינת ישראל במפורש, עלינו, בתור מדינה...להימנע מכל תגובות. יתכן שיחול כאן משהו שיחייב אותנו לתגובה נמרצת. יתכן גם, שכתוצאה מכך יבוא ניתוק קשרים, או צמצום הצירויות אהדדי עד למינימום, אך אין אנו צריכים לדחוק את הקץ, ואנו צריכים להיזהר מעשיית דברים, שיעוררו כאן פגיעה ישירה במדינת ישראל".

היחסים בין ישראל וברית המועצות אכן נותקו זמן קצר אחר כך, כפי שניבא אלישיב, ב- 11 בפברואר, לאחר שאנשי מחתרת צריפין הטמינו פצצה בשטח הצירות הסובייטית בתל-אביב, על כך כתבנו בפוסט קודם בבלוג זה. מעניין לציין שבדו"ח נוסף שמופיע בתיקים, יום אחד בלבד לפני הפיצוץ בצירות הסובייטית בתל-אביב וניתוק היחסים, עדין מתעקש אלישיב שהיעדים העיקריים להתקפה הם - התנועה הציונית והג'וינט ויש גם מגמה אנטי יהודית מובהקת בהתקפות שמוסבות בעיקר כלפי אינטלקטואלים יהודיים, אך מדינת ישראל "אינה משמשת עדיין מטרה לחצים. עוד לא נאמר עליה שהיא מתערבת בעניינים פנימיים של ברית המועצות, כפי שזה נאמר בצ'כיה ובפולין". השימוש במונח "עדיין" מלמד שבעיניו אין זה סוף הפרשה וצפוי שגם מדינת ישראל תותקף לבסוף. דו"ח זה נכתב בתשובה לשאלותיו של ש. בנצור ממחלקת מזרח אירופה במשרד החוץ באשר למגמות האנטי ציוניות המתגברות בברית המועצות וגרורותיה, הפגיעה האפשרית בעלייה מארצות אלה ובקשה להעריך את הסיכויים לניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל.

ב-4 באפריל 1953, כחודש לאחר מותו של סטאלין, שוחררו הרופאים בטענה שנמצא כי הם חפים מפשע והודאותיהם נתקבלו באמצעי לחץ. בהמשך נאמר כי האחראים לעלילה נאסרו ונענשו. שחרור הרופאים היה הסנונית הראשונה של תקופת ההפשרה שלאחר מות סטאלין וזמן לא רב לאחר מכן, ב-20 ביולי 1953, נמסרה הודעה על חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ברית המועצות למדינת ישראל.



אין תגובות: