יום שני, 28 בינואר 2013

שמונים שנה לעליית היטלר לשלטון בגרמניה: "הפסיכולוגיה של הגרמני היא לעולם על החופש האינדיבידואלי שלו...אילו עלה היטלר על ברלין כי אז היה נחרץ גורלו..."

"במינוי היטלר לראש הממשלה, אתה מסרת את ארצנו הקדושה לאחד הדמגוגים הגדולים בכל הזמנים. אני מנבא לך שאיש רע זה, יוביל את הרייך לתהום ויגרום לחורבן אומתנו. הדורות הבאים יקללו אותך בקברך על פעולתך זו" – כך כתב הגנרל לודנדורף, חברו של היטלר משכבר הימים, שהפך לאויבו, לנשיא הינדנבורג לאחר שזה מינה את היטלר לקאנצלר גרמניה ב- 30 בינואר 1933. השבוע ימלאו שמונים שנים בדיוק לעליית היטלר לשלטון – מאורע, שעל אף שעורר חששות בקרב רבים, בגרמניה ומחוצה לה, לא ניתן היה לשער בזמן אמת את היקף השפעתו על עתידה של אירופה ושל העולם כולו וכמובן של העם היהודי. במכתב השמור בארכיון המדינה מאוקטובר 1932, זמן קצר אחרי ניצחונו של היטלר בבחירות ושלושה חודשים בלבד לפני מינויו כקנצלר גרמניה כתב אדם בשם א. דוד שבאקו מזיכרון יעקב לאיתמר בן-אב"י, תוך שהוא מסתייג מחשש שביטא בן-אב"י נוכח האירועים בגרמניה במאמר שפרסם בעיתון שבוע קודם לכן. שבאקו כותב: "היטלר ומוסוליני אינם הכל. ישנו ה"עם" ומובן שאין להשוות את העם האיטלקי לעם הגרמני. האיטלקי מטבעו נוטה לדיקטטורה ושלטון פרלמנטרי זר לרוחו. הגרמני לא כך הוא. הפסיכולוגיה שלו היא לעולם על החופש האינדיבידואלי שלו...אילו עלה היטלר על ברלין כי אזי היה נחרץ גורלו לחלוטין במפלה...מי היו המתנגדים להסתערות זו? מעמד הפועלים בברלין, אזרחי ברלין גופא, הצבא והמשטרה. וידע גרינג שפלוגות ההסתערות לא יעמדו בפני הכוחות האלו...".
אדולף היטלר היה קנצלר (ראש הממשלה) ומנהיגה הטוטליטרי (פיהרר) של גרמניה הנאצית בשנים 1933 - 1945, וכן מנהיג המפלגה הנאצית משנת 1920 ועד התאבדותו בפיהרר בונקר בברלין. עלייתם של היטלר והמפלגה הנאצית לשלטון נתאפשרו עקב הנסיבות החברתיות והמדיניות שנוצרו בגרמניה בתקופה שבין שתי המלחמות. רבים מן הגרמנים לא הסכינו עם תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה וטענו שתקיעת "סכין בגב האומה" בידי אויביה וחולשת העורף הם ששיתקו את החזית והובילו להתמוטטות. בעיני המתנגדים לתנאי הכניעה שהכתיב חוזה ורסאי הייתה הדמוקרטיה משטר כפוי שאינו הולם את המסורת והאופי הגרמני. תנאי חוזה השלום של ורסאי וחובת תשלום פיצויים גבוהים למנצחות התפרשו כנקמנות של המנצחים. תחושת התסכול, אי ההשלמה עם המצב והחשש מפני התגברות סכנת הקומוניזם וחוסר היציבות הכלכלית שפקדו את גרמניה וטלטלו אותה בתום המלחמה יצרו קרקע פורייה לצמיחת קבוצות ימניות רדיקליות ובכללן המפלגה הנאצית.
היטלר, חייל משוחרר שנפצע במלחמת העולם הראשונה, הצטרף ב-1919 אל קבוצה קטנה ושולית שהגדירה עצמה כמפלגת פועלים ולאחר מכן כמפלגה נאציונל-סוציאליסטית. בתוך זמן קצר, ובעזרת קבוצת פעילים הפך היטלר למנהיגה וגיבש את היסודות הגזעניים והאנטישמיים במצעה. מערכת התעמולה של המפלגה הלכה והשתכללה. גיוס התמיכה נעשה על ידי ביטאון ואסיפות המונים בהם אלמנטים מושכים - דגליםמצעדיםסמליםתזמורותמדים, טיולים לטבע, שירת עם ושאר אמצעים לליכוד החברים. במקביל לפעילות התעמולתית הוקם הכוח ה"צבאי" של המפלגה - פלוגות הסער (אס אה - S.A), שהטילו אימה בכוח הזרוע ברחבי גרמניה.
 ב-1923 עשו הנאצים ניסיון לבצע הפיכה ולתפוס את השלטון במינכן אך הניסיון נכשלּ. היטלר נאסר ובזמן ישיבתו בכלא כתב את ספרו "מיין קאמפף" בו ביטא את רעיונותיו על תורת הגזע ועל ההשתלטות הנאצית על העולם כולו. היטלר הבין שעליו להיאבק על כיבוש השלטון בדרכים הלגיטימיות שהעמידה לרשותו הדמוקרטיה, אם כי הוא ועוזריו הצהירו בגלוי שהחירויות הדמוקרטיות הן רק מכשיר שבעזרתו הם מבקשים להגיע לשלטון. לאחר שחרורו אורגנה המפלגה מחדש.

מצעד של אנשי אס. אה, 1923

בבחירות 1924 לרייכסטאג השיגה המפלגה הנאצית 3 אחוזים בלבד מקולות הבוחרים והייתה מיוצגת בבית הנבחרים על-ידי 14 צירים ואילו ב-1928 צומצם כוחם של הנאצים והם קיבלו 12 צירים בלבד. המפנה קרה במערכת הבחירות של שנת 1930, הראשונה לאחר פרוץ המשבר הכלכלי הבין-לאומי. הנאצים זכו במפתיע ל-18.3 אחוזים מן הקולות שתורגמו ל- 107 צירים ברייכסטאג. ביולי 1932, עם 230 צירים, היו הנאצים לסיעה הגדולה ביותר ולכוח פוליטי דומיננטי. כיבוש השלטון התבצע אם כן באורח דמוקרטי.

מספר הקולות לו זכתה המפלגה הנאצית בבחירות בהן השתתפה:
בחירות
הצבעה
אחוז
מושבים
ברייכסטאג
הערות
מאי 1924
1,918,300
6.5
32
בתקופת מאסרו של היטלר
דצמבר 1924
907,300
3.0
14
עם שחרורו של היטלר ממאסר
810,100
2.6
12
שיא תקופת שטרזמן
6,409,600
18.3
107
אחרי פרוץ המשבר הכלכלי
13,745,800
37.4
230
אחרי מועמדותו של היטלר לנשיאות
11,737,000
33.1
196
בחירות דמוקרטיות אחרונות
17,277,000
43.9
288
אחרי עליית היטלר לשלטון
הנשיא הינדנבורג היה צריך להטיל על היטלר את תפקיד ראש הממשלה, אך היסס מכיוון שהמפלגה הנאצית נחשבה למפלגת אספסוף. הוא חשש שיווצר מצב של אנרכיה חמורה בגרמניה ומינה ראשי ממשלה אחרים אך הם לא החזיקו מעמד, לא הייתה להם תמיכה ברייכסטאג והנאצים טרפדו את פעולותיהם.

היטלר עם חברי מפלגה נוספים ב"בית החום", מפקדת המפלגה במינכן, 1930
הפיצול המפלגתי והבעיות הכלכליות הובילו לשיתוק הפרלמנט והממשלה. כדי לאפשר את קיומה של הממשלה נאלץ הנשיא להפעיל צווי חירום, מינה את ברנינג (מנהיג מפלגת המרכז) כקנצלר והסמיך את הממשלה להמשיך בתפקידה. כך למעשה ב- 1930 חדלה גרמניה להיות רפובליקה פרלמנטרית. הממשלות לא נבחרו אלא מונו ע"י הנשיא מתוקף צווי חירום. לאחר שנציגי התעשיינים, שקיוו שהיטלר ישמש בובה בידיהם, ויבלום את התחזקות הסוציאליסטים והקומוניסטים, פנו אל הנשיא, הסכים זה לבקשתם ומינה את היטלר לקנצלר גרמניה ב- 30.1.1933.

"...זה כמו חלום - ספור אגדה. הרייך החדש נולד. ארבע עשרה שנות עבודה הוכתרו בניצחון. המהפכה הגרמנית החלה!" כתב יוזף גבלס ביומנו ב־30 בינואר 1933. תוך מספר שבועות הפך היטלר לדיקטטור בלעדי בגרמניה, והפעיל את שרשרת האירועים אשר הובילה למלחמת העולם השנייה ולמותם של כמעט חמישים מיליון בני אדם. עם עלייתו לשלטון החל היטלר בסילוק כל שאר המפלגות הפוליטיות. עד מהרה הייתה המפלגה הנאצית למפלגה היחידה. בהדרגה היא הפכה להיות ארגון מרכזי בניהול המדינה, ולמעשה נוצרה זהות בין מנגנון המפלגה למנגנון המדינה בכל הרמות - מהפקידים הזוטרים עד לשרים. המפלגה הנאצית  דרשה להשליט בגרמניה טוטליטריזם - שליטה בכל תחומי החיים - בפרט, בתרבות, בחברה, בכלכלה וחתרה לממש את תורת עליונות הגזע הארי. 
הקבינט הראשון של היטלר, 1933: היטלר, הוגנברג, פון בלומברג, וילהלם פריק, פון קרוסיגק, פון פאפן, גרינג
כהמשך לרשומה זו נביא שני מסמכים נוספים הקשורים לתקופת שלטון הנאציזם בגרמניה. שני מסמכים אלה נלקחו מתיקי לשכה 06 של משטרת ישראל. המשיכו לעקוב!

אין תגובות: