יום רביעי, 16 בינואר 2013

עץ חיים – כמו האדם גם העץ צומח

מיליון דונם אדמה, 240 מיליון עצים
המקורות היהודיים שיוו ערך רב לצומח, וקראו לפעולה נמרצת וחיובית בכל הנוגע לשמירת הטבע. המקרא מציין: "כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל", ואף מגדיר את דיני הלחימה באופן הבא: "כי תצור אל עיר ימים רבים להילחם עליה.. לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן". אפילו בעתות חירום נדרשת רגישות אל מול העץ, כדימוי חי בטבע הסובב. ישראל היא המדינה היחידה בעולם, שבה יש היום יותר עצים משהיו בה בראשית המאה ה-20. מפעל ייעור מוצלח שכזה, מוכרח להתבסס על ערך מנחה ופעילות מלווה. עם זאת, לא תמיד היה היישום קל ופשוט נוכח אתגרי התקופה.

עם סיכום העשור הראשון למדינה, הגדיר שר האוצר לוי אשכול, את היעד הבא: הגברת הייצור התעשייתי. "השנים הקרובות, העשור הבא, סימנם תיעוש הארץ", ציין. אשכול כרך את השינוי הדרמטי שבהעברת הדגש מחקלאות לתעשייה, במיצוי מקורות הקרקע והמים הזמינים. בעניין זה, אמר: "אני רואה במדינה סוף לקרקע וסוף למים. לא נעים כל כך לראות את הדבר הזה, ומשום כך אני צועק, עכשיו – תעשייה". למרות האמור, נותר אשכול חקלאי בנשמתו. עדות לכך היא מספר מכתבים שכתב לרשויות שונות, בהם העיר על הטיפול הלקוי בעצים הגדלים בצדי הדרכים, וכך כתב אל מנכ"ל משרד העבודה:
ה' באב, תשי"ח, 22 ביולי 1958
אל יצחק עילם, ירושלים.
לבי שותת דם בראותי מדי פעם את העצים הנרצחים לאורך הכבישים בארץ בבואכם להרחיבם. מדוע לא ניתן לכרות העצים בצורה מסודרת בטרם יוחל בהרחבת הכביש, על מנת למנוע התמונה העגומה של עצים אשר הושחתו באכזריות על ידי הבולדוזרים, והמונחים כנבלות פגורות בצדי הכביש.
תמונה זו נותנת רושם של בטלנות קלסית שאין הימין יודעת את אשר השמאל עושה. יד ימין נוטעת והשמאל עוקרת. חס אני לנפש העצים הללו.
לדעתי צריך לראשונה לעבור ולכרות העצים בצורה מסודרת לשימוש מתאים, כי הרי יש להם ערך כספי וכלכלי, ורק לאחר מכן יש להתחיל בעבודת הרחבת הכביש.
בברכה, לוי אשכול, שר האוצר.
לוי אשכול ויצחק לוי, מנהל משרד החקלאות
בעת סיור בנגב הדרומי, 1958 / ארכיון העבודה והחלוץ
מכתבו של אשכול, מופיע בכרך ההנצחה שיצא לאור על ידי ארכיון המדינה: ימימה רוזנטל (עורכת), "לוי אשכול ראש הממשלה השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו (1969-1895)", הסדרה להנצחת נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה, עורכים ארנון למפרום וחגי צורף, ירושלים תשס"ב, (אתר ספריית "כותר"), עמ' 337.

אנו בוחרים לסכם את סדרת ט"ו בשבט, בדבריו של בן גוריון, בנטיעות יער הנשיא בשנת 1949: "מכל המעשים המבורכים שאנחנו עושים בארץ הזאת, אינני יודע אם יש מפעל פורה יותר ואשר תוצאותיו כה מועילות כנטיעות העצים, המוסיפים יופי לנוף ארצנו, משבחים את האקלים ומוסיפים בריאות לתושבי הארץ. העץ הוא מקור של אושר חומרי במידה כזו שלא ישווה לו שום דבר אחר. גם עצים אשר קוראים להם עצי סרק, וגם עצי מאכל, כל אחד מהם הוא מקור של כוח. צריך ללמוד כיצד לנצל כל קורטוב של חומר כזה ולכסות את כל שטחה ההררי וערבותיה של ארצנו, אשר לא יצלחו לדבר אחר, בעצים".

בפסק דין מרתק של בית המשפט העליון, בעניין הפקעת קרקעות בשנת 2009, אמר השופט אליקים רובינשטיין: "מבקש אני להוסיף, כי נושא הייעור במקום ששמם או היה עזוב לפני כן, תפס מקום מרכזי באתוס שבכנפיו קמה מדינת ישראל, כפיתוח הארץ וכהפרחת השממה". בסיכום הכרעת הדין בחר לצטט את דברי בן גוריון וסיכם, "וכל המוסיף גורע".

חג שמח !

אין תגובות: