יום ראשון, 2 בדצמבר 2012

במלאת 70 להכרזת הרבנים על יום צום ואבל לנוכח שואת יהודי אירופה

צעדה בתל אביב למען קורבנות השואה
Photo:Zoltan Kluger , 2.12.1942

בימים אלה מלאו 70 שנה לשלושת ימי האבל שהוכרזו בארץ-ישראל ב-30.11.1942 – 2.12.1942 בעקבות הגעת העדויות הראשונות מעידי ראיה על שואת יהודי אירופה. הכרזת ימי האבל היוותה נקודת מפנה בתגובת הישוב היהודי בארץ-ישראל לשואה והיא ביטאה את חדירת ההכרה על מימדי השואה במלוא היקפה לתודעת הציבור היהודי בארץ-ישראל. החל מראשית 1942 התקבלו בארץ ידיעות על הרצח ההמוני של יהודי ברית המועצות הגיעו שפורסמו בחלקן בעיתונות המקומית, אך תקבלו במידה רבה של ספקנות. מנהיגי היישוב קיבלו ידיעות נוספות ומפורטות יותר על ההשמדה שלא פורסמו, אך נראה שעד "מברק ריגנר" מאוגוסט 1942 בו דווח על תכנית "הפתרון הסופי" ותחילת ההשמדה בגז, הם התייחסו לידיעות על ההשמדה כביטוי לפוגרומים גדולים מהסוג שידע כבר העם היהודי בעבר (גם אם במספרים גדולים יותר) ולא הפנימו עדיין שמדובר במסע השמדה שיטתי.
 
מעבר לקושי של הנהגת הישוב והציבור הרחב בארץ להפנים את הידיעות בשל חוסר התקדים ההיסטורי של אסון לאומי בסדר גודל כזה, היה גורם נוסף שהסית את מוקד התודעה של יהודי ארץ-ישראל מגורלם האיום של יהודי אירופה אל גורל הישוב עצמו. במקביל להגעת הידיעות מאירופה, התמודד הישוב היהודי בארץ באביב 1942 עם איום ממשי של פלישת "קורפוס אפריקה" הגרמני-איטלקי בפיקוד הגנרל אדווין רומל לארץ-ישראל מכיוון מצרים. חשש זה הגיע לשיאו במהלך חודשים מאי-יוני שבהם התקדם רומל מכיוון לוב מזרחה לתוך מצרים תוך כדי נסיגת כוחות הארמיה השמינית הבריטית שנלחמה מולו בחזית המדבר הערבי. הנסיגה הגבירה את החשש מפינוי טקטי של הכוחות הבריטיים מארץ-ישראל. אפשרות זו שלוותה בתחושת חרדה של בישוב היהודי בארץ ישראל מההשלכותיה הצפויות של פלישת הגרמנים לארץ-ישראל, זכתה לכינוי "מאתיים ימי חרדה". בהתבטאויות של מנהיגי הישוב בתקופה זו, כמו במכתב של משה שרתוק (שרת), אז ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, למפקד הארמיה השמינית באפריל 1942, שבו דובר על חשש מאיום של השמדת יהודי ארץ-ישראל על-ידי הגרמנים. שרתוק נימק את תחזיתו הקודרת בידיעות על מעשי הטבח הנוראים של היהודים באירופה, אך נראה שמוקד התודעה שלו ושל שאר מנהיגי היישוב התמקד בשלב זה באיום על עתיד הישוב עצמו.

איום הפלישה הגרמנית נחלש במידה מסוימת אחרי קרב אל-עלמיין הראשון ביולי 1942  שבו הצליחו הבריטים לעצור את התקדמותו של רומל, אך הוא נעלם לגמרי רק אחרי סיום קרב אל-עלמיין השלישי בתחילת נובמבר 1942 שבו הובס רומל על-ידי הבריטים סופית והתחיל לסגת מערבה. בתקופת הביניים בין שני הקרבות הגדולים, פורסמה כנראה תפילה מיוחדת מטעם הרבנות הראשית לקראת ראש השנה (שחל בשנת 1942 באמצע חודש ספטמבר) שהובאה לפני כשלושה חודשים בבלוג זה. התפילה בכרוז מתייחסת מצד אחד לרצח ההמוני של יהודי אירופה ומצד שני להצלה של הישוב היהודי בארץ, כאשר הכוונה היא ככל הנראה לשלב הסרת האיום המיידי של פלישת גרמנית בספטמבר 1942. ניתן לומר שהתפילה מייצגת את שלב המעבר של מוקד התודעה הציבורית של הישוב בארץ-ישראל מהחרדה הקיומית  לגורלו שלו אל גורלם האיום של יהודי אירופה.

 
המפנה הממשי בתודעה הציבורית חל כשבועיים אחרי תבוסתו הסופית של רומל נוצר כתוצאה משילוב בין הסרת איום הפלישה הגרמנית לארץ והגעת ידיעות מכלי ראשון על ההשמדה השיטתית של יהודי אירופה. ב- 14.11.1942 הגיעה לארץ מפולין קבוצה של יהודים בעלי נתינות ארץ-ישראלית שהוחלפו בנתינים גרמנים שהוחזקו בידי הבריטים. הקבוצה הגיע לארץ ברכבת מאירופה דרך טורקיה וסוריה ואחרי שחצתה את גבול ארץ-ישראל הגיע לתחנת הרכבת בעפולה שרציפה הוקף על-ידי כוחות גדולים של צבא ומשטרה בריטיים. בתחנה נקבצו רבים מתושבי עפולה שהגישו אוכל חם לשבים, אולם לתושבים ולנציגי העיתונות לא הורשה לשוחח עמם. לאחר מנוחה קצרה הועברו חברי הקבוצה למחנה המעצר בעתלית. לאחר חקירה קצרה על ידי  המודיעין הצבאי הבריטי, הם נחקרו גם  על ידי ארבעה מאנשי הסוכנות היהודית. עדויותיהם של אנשי הקבוצה חשפו לראשונה את עובדת ההשמדה והיקפה. כל אחד מאנשי הקבוצה הביא ידיעות ממקור אחר וביניהם ידיעות על השמדת יהודים בגז בסוביבור, בטרבלינקה ובאושוויץ. ב-22.11.1942 פירסמה הנהלת הסוכנות היהודית הודעה שלפיה נתקבלו ידיעות "ממקורות מהימנים ומוסמכים" שבנאצים החלו במסע השמדה שיטתי של יהודי פולין.
 
מייד אחרי הגעת האישור הוודאי לידיעות הכריזה הנהגת היישוב על שלושה ימי אבל מ-30 בנובמבר עד 2 בדצמבר 1942. במהלך ימים אלה נערכו הפגנות ועצרות עם ברחבי הארץ, בוטלו כל הצגות הקולנוע והעיתונים הופיעו כשעמודיהם הראשונים נתונים במסגרות שחורות. הרבנות הראשית בראשות הרבנים הראשיים יצחק אייזיק הלוי הרצוג בן-ציון מאיר חי עוזיאל לקחה חלק בארגון ימי האבל וב-29.11.1942 (כ' בכסליו) פורסמה הכרזה מטעם פורום של רבני ארץ-ישראל ורבנים מהגולה (כולל רבנים של אגודת-ישראל) שהתכנסו בהנהגת הרבנים הראשיים כדי להכריז על יום צום, אבל וביטול מלאכה ב-2 בדצמבר (כ"ג בכסליו) כתגובה על הידיעות שהגיעו על השואה. אנו מביאים כאן טיוטה של אותה הצהרה, המודפסת בדף "לוגו" של הרב הרצוג שנמצאת בארכיון המדינה בארכיון האישי של יעקב הרצוג, בנו של הרב (סימולה בארכיון פ-699/18). ניתן למצוא התייחסויות אישיות של הרב הרצוג עצמו לשואה במסמכים הכלולים בארכיון האישי שלו המופקד גם הוא בארכיון המדינה (מבחר תעודות מארכיון הרב הרצוג בנושאים לאומיים ודתיים מגוונים פורסם כבר באתר הרשמי של הארכיון). בעקבות ההכרזה התקיימו עצרות בעלות אופי דתי בהנהגת הרבנים, אף שימי האבל עצמם הוכרזו ע"י הנהגת הישוב כימי אבל לאומיים המשותפים לכל הזרמים.
 
בתחילת התעודה המובאת כאן מביעים הרבנים את הזעזוע שלהם מהידיעות הנוראות על ההשמדה בשפה רבנית פיוטית. ההכרזה פותחת בתיאורים קשים של ההשמדה: "בשעת שואה וזוועה לעם ישראל, אשר כמוה לא הייתה לעולמים, בימים אשר חרב נעוצה בלב האומה, מאות אלפי ישראל במדינת פולין ובגולת אירופה הנאצית מובלים כצאן לטבח, טף ועוללים נשחטים לעיני הוריהם, זקנים וישישים נטבחים לעיני בניהם, אלפי ישראל נקברים ונשרפים חיים...". אין בתיאורים אלה התייחסות מפורשת להשמדה בגז, אם כי יתכן שהמילים "נקברים ונשרפים חיים" רומזות לכך. מעבר לכך יש לציין שההכרזה משמשת כבר במונח "שואה" שהפך רק מאוחר יותר להגדרה המקובלת של השמדת יהודי אירופה וכן בביטוי "כצאן לטבח", אם כי לא בקונוטציה הביקורתית שנדבקה לביטוי זה בשימוש שנעשה בו כלפי לקרבנות השואה אחרי השואה.
 
ההצהרה כוללת בהמשך משפט המשלב בין התייחסות להשמדה מהכיוון התיאולוגי וביקורת על שתיקת מדינות העולם אל מול ההשמדה: "בשעה איומה זו לכולנו, אשר שפך ה' את זעמו ומסרנו בידי צר להרוג ולאבד לשפוך דמינו כמים, ואזני העולם הגדול אטומות לשוועתנו, אין מציל ואין עוזר, אין אומר למשחית הרף, אין מנוס ואין מקלט...". בדברים על זעם ה' יש עמימות המאפשרת פירושים שונים מבחינה תיאולוגית. ניתן להבינם כהתייחסות מרומזת לשואה כעונש על חטאים של עם-ישראל או לחלופין כסוג של זעקת מחאה כלפי שמייה. אך סביר יותר לראות בהן ביטוי של תפיסה דתית קלאסית המתייחסת מאורעות ההיסטוריה כתוצאה של השגחה המבטאת צדק אלוהי נסתר שאיננו מסוגלים להבינו. גם את סיום ההכרזה בקריאה לחזרה בתשובה ניתן לכאורה להבין במסגרת של התייחסות לשואה במונחי שכר ועונש, אך העובדה שההכרזה נמנעת מלדבר במפורש על חטאים משאירה אותה במסגרת השיח של "נסתרות דרכי ה'". הזהירות של מנסחי ההכרזה מלתת הסבר תיאולוגי ברור לשואה היא כנראה תוצר של היותה נוסח מוסכם בין רבנים מזרמים שונים . מעבר לכך היא מבטאת כנראה גם סוג של מבוכה תיאולוגית בו הייתה שרויה ההנהגה הדתית שנזקקה בפעם הראשונה להתמודד עם הידיעות על השואה במלוא היקפה ונוראותה בזמן שההשמדה עדיין נמשכת.
 
מידע מקיף נוסף על ההתמודדות של הנהגת הישוב עם הידיעות על שואת יהודי אירופה ועם סכנת הפלישה הגרמנית לארץ-ישראל קיים בשני ספרים מסדרת ההנצחה לזכרם של נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה שיצאו לאור מעם ארכיון המדינה: ספר ההנצחה לנשיא המדינה השני יצחק בן-צבי וספר ההנצחה לראש-הממשלה השני משה שרת. להלן הפניות  מדויקות לפרקים הרלוונטיים בשני הספרים:
יצחק בן-צבי – הנשיא השני – מבחר תעודות מפרקי חייו, חגי צורף (עריכה וכתיבת מבואות), מדינת ישראל – ארכיון המדינה, ירושלים, תשנ"ח, עמודים 287 – 291, 305 – 311.
משה שרת – ראש הממשלה השני – מבחר תעודות מפרקי חייו, לואיז פישר (עריכה וכתיבת מבואות), מדינת ישראל – ארכיון המדינה, ירושלים, תשס"ז, עמודים 214 – 217, 237 – 242.

4 תגובות:

אברהם אמיר אמר/ה...

במאמר לא ציינתם כי הרכבת בה שבו אזרחי ארץ ישראל לארץ ב- 14.11.1942 ואישרו את דבר ההשמדה, הגיעה מאירופה לתחנת רכבת העמק בעפולה.


שמי אברהם אמיר ואני אזרח ותיק תושב עפולה וחוקר ההיסטוריה שלה. על בוא הרכבת לעפולה כתבתי בויקיפדיה העברית בערך"אנשי היישוב שהוחזרו מאירופה הנאצית" ואהיה אסיר תודה אם תעיינו בו ותוסיפו למאמר את סיפור קבלת הפנים שערכו אנשי עפולה לשבים.



אגב, גם הערך "מאתיים ימי חרדה" בויקיפדיה, אותו ציינתם במאמר, נכתב על ידי.



בתודה מראש,

אברהם אמיר

יאיר אמר/ה...

שלום אברהם
תודה על האינפורמציה שהוספת ועל הערך הנוסף בויקיפדיה שיידעת אותי לגביו. בהתאם לבקשתך הוספתי לגוף הטקסט של הפוסט את עיקרי האינפורמציה על הגעת הרכבת לעפולה וחקירת אנשי הקבוצה במחנה עתלית והוספתי הפניה לערך בויקיפדיה שהפנת אותנו אליו. אני מתנצל על כך שלא הוספתי את שמך ככותב של ערך זה והערך "מאתיים ימי חרדה", אך אינינו נוהגים לכתוב שמות של כותבי ערכים בויקיפדיה.
בברכה
יאיר

יונתן שטנצל אמר/ה...

האם התמונה המופיעה בכתבה זו ניתן לקבלה באיכות גבוהה? סבי מופיע בתמונה

יאיר אמר/ה...

שלום יונתן



לצערי אין לנו את התמונה באיכות גבוהה יותא מכיוון שלקחנו אותה מה"ויקיפדיה", אך אם תכנס לערך בויקיפדיה של "תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה" שבו נמצאת התמונה תוכל לפתוח אותה ולקבל אותה בהגדלה.

בברכה

יאיר





קפיצה אל: ניווט, חיפוש