יום שני, 19 בנובמבר 2012

המשמעות התקדימית של הכרעת בית המשפט

הכרעת שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים הגב' גילה כנפי-שטייניץ בעניין ארכיון קהילת וינה, שהוזכרה כאן אתמול, מהווה תקדים חשוב בסוגיה רחבה יותר מאשר נושאה המיידי. הפסיקה מחזקת את מעמד גנז המדינה וארכיון המדינה, ודרכם את מעמד מדינת ישראל מול התפוצות.

בחוק הארכיונים תשט"ו-1955 ישנו סעיף, 14א, שבו נקבע שחומר ארכיוני המצוי בארכיון ציבורי לא יועבר ממנו אלא בהסכמת הגנז. הרעיון שביסוד הקביעה הוא שהחברה צריכה לאסוף בארכיוניה את תיעוד עברה, ומרגע שתיעוד נכנס לאוצר המורשת הכללית, אין להוציאו משם ללא שיקול דעת; הקביעה ששיקול הדעת הוא של גנז המדינה מלמדת שהשיקול של שמירה על המורשת יש לה עמידה מנהלית ומשפטית.

אלא שמאז חקיקת חוק הארכיונים ותיקוניה עברו שנים רבות, וסוגיה זאת מעולם לא עמדה למבחן משפטי. כעת, אגב הדיון הקונקרטי באוסף הוינאי, ניתנה לבית המשפט ההזדמנות להעביר את ההכרעה לגנז; ומשהוא הכריע באמצעות הכלים שלו, בית המשפט גם סמך ידו על ההכרעה.

אין זה אומר שבכל מקרה בעתיד שבו מישהו יבקש שתיעוד ייצא מארכיון ציבורי הבקשה תידחה על הסף - אם זאת היתה כוונת המחוקק הוא היה אומר זאת במפורש. אולם מעתה ישנו תקדים שלפיו סוגיות כאלה אכן יגיעו לשולחנו של הגנז; והוא רשאי לשקול שיקולים שהם מעבר לשאלה הקניינית הפשוטה ומצויים בתחום של שמירת ערכי המורשת.

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

אדם שמקבל מחברו דבר-מה בהשאלה סביר כי יתבקש בבוא היום להחזירו. בעוד שחוק הארכיונים בא לשמר את תיעוד המדינה ומוסדותיה, וודאי שאינו ייועד לגזל של אוצרות זרים.

לקהילה היהודית בוינה זכות על אוצרותיה התרבותיים וכתביה על עוד לא ויתרה על כך במודע בהסכמת חבריה. הזלזול בקיומה התרבותי של יהדות התפוצות, המשתמע מהתייחסותך למסמכי וינה כ'תיעוד החברה הישראלית', מצביע על המניע העומד בבסיס החלטתך שלא למסור את מסמכי הקהילה בוינה: תחושת עליונות כנגד קהילה שמנסה לשמר את זכר עולמה שחרב עליה.

ונסיים בכך - בעוד שחוק הארכיונים, למצער, דורש את הסכמת הגנז להוצאת מסמכים מן הרכיון, הרי זה איננו אומר כי לגנז שיקול דעת חופשי בכל עניין. כמו שזכותה של אשה לתבוע לפיצויים ואף ענישה כלפי בעל מכה המסרב לגט, הרי כך צריכה לפעול קהילת וינה בעניין אלו שחטאו כלפיה בעוון גזל.

אזרח ישראלי מודאג

Yaacov אמר/ה...

שלום אזרח מודאג,

אני ממליץ לקרוא את ההכרעה שאותה אתה תוקף, מבלי שקראת.