יום שלישי, 9 באוקטובר 2012

על הספה - ראשית הפסיכואנליזה בארץ ישראל: מכתבים מקוריים של פרויד ופסיכואנליטיקאים ידועים אחרים וספרים נדירים שניצלו משריפות הספרים בגרמניה הנאצית - ארכיון החברה הפסיכואנליטית הישראלית

אחד האוספים היחודיים והמפתיעים אשר לא מזוהים באופן מיידי עם אופי החומר השמור בארכיון המדינה הוא ארכיון החברה הפסיכואנליטית הישראלית אשר פועלת לטיפוחה והפצתה של הפסיכואנליזה כתיאוריה ושיטת טיפול. עיקר החומר הארכיוני של החברה הוא מן השנים 1918 - 1937. החומר נאסף על ידי מקס אייטינגון, פסיכואנליטיקאי, תלמידו של זיגמונד פרויד, שעלה לארץ מגרמניה בעקבות עליית הנאצים לשלטון והקים בישראל את החברה הפסיכואנליטית לפלשתינה (שלאחר קום המדינה שינתה את שמה לחברה הפסיכואנליטית בישראל). אייטינגון היה גם יושב ראש האיגוד הפסיכואנליטי הבינלאומי בשנים 1927- 1933 והיה מנהלו של ועד ההוראה הבינלאומי של הפסיכואנליזה.
החומר השמור בארכיון המדינה כולל בראש ובראשונה את ארכיונו האישי – ההתכתבות האישית שלו, תעודות מתקופת שרותו הצבאי, צוואת אביו, תעודת הסמכתו ותעודות פרטיות נוספות. כמו כן ישנם מסמכים על מעורבותו החברתית והתרבותית של אייטינגון ויחסיו עם מוסדות תרבות וחברה בארץ ישראל, טיוטות וגירסאות שונות של הרצאות ומאמרים שלו, עבודת הדוקטורט שלו ומכתבים שקיבל מאישים חשובים כגון אלברט איינשטיין, לו סלומה ואחרים. הארכיון כולל גם מכתבים מקוריים ומאמרים של זיגמונד פרויד ותלמידיו, ושל פסיכואנליטיקאים ידועים אחרים (ישנו גם כתב יד שייתכן והוא של קרל גוסטב יונג), ושל עמיתיו בחברה הפסיכואנליטית הישראלית כגון אריך גומבל, ספרים מדעיים בפסיכואנליזה שנכתבו לפני 1939 והובאו לארץ על ידי מקס אייטינגון*, תצלומים מכנסים ראשונים של פסיכואנליטיקאים והתכתבויות עם אגודות פסיכואנליטיות בעולם.


אייטינגון (עומד שני מימין) בתצלום מ- 1922 עם עמיתיו הפסיכואנליטיקאים, בהם פרויד (יושב, ראשון משמאל)
 ההתכתבות משקפת  את העולם הסוער של שנות ה- 30 לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה: היא מתייחסת ליחסים בתוך הקהילה הפסיכואנליטית בגרמניה לפני עליית הנאצים לשלטון, להתנהלותם וגורלם של פסיכואנליטיקאים יהודים ולא יהודים מייד לאחר עליית הנאצים לשלטון ולהגירתם של פסיכואנליטיקאים ממרכז אירופה אחרי 1933 וניסיונות למצוא להם מקום באנגליה, באמריקה ובארץ ישראל. כמו כן יש בחומר ביטוי לקונפליקט בין הפסיכואנליזה האמריקנית והאירופית בשנות ה- 30 וה-40. כלולות בו התכתבויות על ייסוד המכון הישראלי בירושלים ויש בו גם תיקי פציינטים וחוות דעת פסיכיאטריות של אייטינגון , אשר סגורים לעיון הציבור מטעמים ברורים של צנעת הפרט.  
כחלק מתפקידיו הרבים, ניהל  אייטינגון ומימן, במשותף עם פרויד הוצאה לאור שהוקמה על ידי האחרון. בהקשר זה נמצאים בתיקי החברה הפסיכואנליטית מספר מכתבים מקוריים של פרויד אל אייטינגון, מן השנים 1920 – 1922, הכתובים בגרמנית ועוסקים בנושאים של הוצאה לאור. באחד המכתבים (מ- 1 בפברואר, 1921) מתייחס פרויד לאדם בשם בלומנטל, שאנחנו, אולי משום שאנחנו הדיוטות בתחום, לא הצלחנו לזהות.  הוא תוהה האם כדאי לפרסם מאמר מפרי עטו ומחווה דעתו שהדבר כדאי על אף שהוא מגדיר את האיש "נוירוטי" ומציין לגביו שהיה בטיפול. מעניין שפרויד עושה שימוש במונח "מקצועי" כדי לתאר עמית למקצוע  ואולי ניתן להבין טוב יותר את הביקורת שלו על המאמר של בלומנטל לאור האמירה המיוחסת לו ש"להיות נוירוטי פירושו להיות חסר יכולת לשאת עמימות"?
חתימתו המקורית של פרויד בתחתית המכתב
בארכיונו של אייטינגון אין כל סימוכין לדבר אך מעניין לציין שמחקרים שונים קשרו אותו לפרשיות ריגול מסעירות והצביעו על האפשרות שהוא קיים קשרים סודיים עם משטרו של סטלין.
עם מותו של אייטינגון ב- 1943 עבר המכון (לפי צוואתו) לחברה הפסיכואנליטית הישראלית יחד עם ספריית המכון. החומר הארכיוני הועבר לארכיון המדינה ב-2002.
חלק מן התיקים, ובכללם התיק ממנו נלקח המכתב המצולם, נסרקו וזמינים לעיון באתר האינטרנט של ארכיון המדינה.
·         הערה: זמן רב בטרם הועבר החומר לארכיון המדינה בשנת 1962 נעשה סקר של החומר הארכיוני השמור במכון הישראלי לפסיכואנליזה. עורכת הסקר מטעם ארכיון המדינה כתבה בדו"ח שלה שהספרים המדעיים הכלולים בארכיון, שאותם הביא אייטינגון לארץ מגרמניה הם יקרי המציאות כי כל האחרים נשרפו על ידי הנאצים (על פי תיק ג/43.8/9529/169)


אין תגובות: