יום חמישי, 18 באוקטובר 2012

"הספר הלבן החדש...הוא סמל הצביעות הפוליטית" (דברי יצחק בן-צבי) : התגובות לספר הלבן של פאספילד, 20 באוקטובר, 1930 - הצצה אל החומר הארכיוני של ממשלת המנדט הבריטי בארכיון המדינה

ב- 20 באוקטובר 1930 פרסמה ממשלת בריטניה את הספר הלבן השני על ארץ ישראל, המכונה גם הספר הלבן של פאספילד (Passfield), שהיה שר המושבות באותה תקופה. הספר הלבן השני נוסח בעקבות מסקנות ועדת שו ודו"ח הופ-סימפסון שדנו בגורמים שהובילו למאורעות תרפ"ט (1929). מסמך זה קבע שלא נשארו בארץ ישראל קרקעות עודפות ועל כן ניתן למכור קרקעות ליהודים רק במקרים בהם לא תהיה פגיעה בערבים. הספר גם הגדיר הגבלה חמורה בתחום העלייה. עם זאת נקבע במסמך זה שבריטניה תקיים את כל ההתחייבויות שהוטלו עליה לפי המנדט כלפי היהודים והערבים כ"התחייבות כפולה" וזו נעשתה מאז בסיס למדיניות הבריטים בארץ ישראל.
שר המושבות, לורד פאספילד
התמונה מאוסף גנזך וייצמן, יד חיים וייצמן ברחובות.
פרסום הספר הלבן עורר תגובות קשות מצידם של יהודי ארץ ישראל והציונים בעולם. הם ראו במסקנות של פאספילד  - פרס לאלימות. חיים ויצמן התפטר מתפקידו כנשיא ההסתדרות הציונית וכמוהו גם הלורד מלצ'ט, נשיא מועצת הסוכנות היהודית ופליכס וארבורג מן הסוכנות היהודית. ד"ר משה בילינסון, חבר הוועד הלאומי,  פירסם ימים ספורים אחרי פירסום הספר הלבן חיבור משלו על הספר הלבן ופירט בו את טענותיו נגד הספר וכן את "הסירוסים והזיופים" הגלומים בו , כשהוא דן באופן מפורט בכל סעיף וסעיף שבמסמך. בארכיונו של יצחק בן-צבי, השמור בארכיון המדינה, נמצאת טיוטת נאומו "על המצב הפוליטי עם פרסום הספר הלבן", אותה הכין לקראת כינוס אספת הנבחרים. בהרצאתו זו כינה בן צבי את הספר הלבן של פאספילד: "סמל הצביעות הפוליטית. תחת מסוה מזויף של שמירה על המנדט ועל הצהרת בלפור התחכמו מחבריו ליטול מהם את נשמתם". בהרצאתו המליץ בן צבי "לא להסתפק במחאות דברים אלא להתוות את הדרך ומחאה של מעשים, תגובה אשר תהדוף את התקפת האויב. המעשים יגלו את כחשה וכזבה של עלילת הספר הלבן. באי כח היישוב שנתאספו בישיבת הוועד הלאומי קיבלו החלטה קצרה על יסוד הטלגרמה המוקדמת עוד טרם התפרסם הנוסח במלואו. ההחלטה הזאת מלמדת על הגבה ואינה נגררת אחרי רגשי התמרמרות...". באותו מסמך התייחס בן-צבי להתפטרותו של וייצמן בעקבות פירסום הספר הלבן: "עצם התגובה החריפה הזאת של ראש הסוכנות הייתה הצעד הראשון של המחאה היהודית נגד קו הפעולה המדינית החדש של ממשלת אנגליה. יש שמפקפקים בזה אם הייתה נחוצה ההתפטרות. אנוכי אינני בין המפקפקים. אולם אין מפקפקים בזה שנשיא הסוכנות מילא את חובו באמונה בעוררו ראשונה את המחאה...".

קטעים מן הטיוטה, התיקונים בכתב ידו של בן-צבי
ארכיון המדינה/פ/160/1959/30

הבריטים הופתעו מעוצמת התגובה היהודית. בפרלמנט הבריטי החלה פעילות נגד הספר. בין התוקפים היה הרברט סמואל, שישב אז בבית הלורדים* (ובעבר היה הנציב העליון לארץ ישראל).  עורכי דין בריטיים טענו נגד המסמך שהסטייה מכתב המנדט אינה חוקית. חבר הלאומים , אליו פנתה ההסתדרות הציונית בתלונה, הגיב גם הוא וטען שבריטניה סוטה מכתב המנדט. ביטוי נרחב לפעילות הפוליטית האינטנסיבית בפרלמנט הבריטי לאחר פירסום הספר הלבן ניתן למצוא בתיקי משרד החוץ הבריטי, תיקי משרד המושבות ותיקי הקבינט המתייחסים לארץ ישראל, השמורים בארכיון הלאומי הבריטי שעותקים שלהם שמורים בארכיון המדינה (חטיבה 174). שתי דוגמאות מן ההתכתבות העניפה בתיקי משרד החוץ הבריטי הן: הערות של ג'ורג' רנדל, ראש מחלקת המזרח במשרד החוץ הבריטי למכתב מאת ויסקונט האילשם, הלורד צ'נסלור של בריטניה לשעבר וויסקונט ג'והן סיימון, חבר פרלמנט מטעם הליברלים אל משרד החוץ מ- 3 בנובמבר, 1930, בו הוא נימק את ההיגיון שמאחורי הספר הלבן של פאספילד והצדיק אותו. הדוגמא האחרת היא מכתבו של לואיס ברנשטיין נמייר,  המזכיר הפוליטי של הסוכנות היהודית וידידו הקרוב של חיים וייצמן, אל תת שר המושבות מ- 30 באוקטובר, 10 ימים לאחר פרסום הספר הלבן, בו הוא מבקש לדחות את הדיון בו בועדת המנדטים הקבועה של חבר הלאומים עד שהתנועה הציונית  תתארגן מחדש לאחר התפטרות ראשיה.
לאחר משא ומתן ממושך עם התנועה הציונית פרסם ראש הממשלה הבריטי, ראמזי מקדונלד ב- 13 בפברואר, 1931 איגרת שריככה את תוכן הספר הלבן אך לא ביטלה אותו. אילו היה עושה כך היה פוגע ביוקרתה של ממשלת בריטניה. באיגרת ביקש "לסלק טעויות ואי הבנות מסויימות שהתעוררו בנוגע למדיניות ממשלת הוד מלכותו בנוגע לארץ ישראל ולתת פירוש מוסמך של הספר הלבן...". בפועל הייתה באיגרת מקדונלד חזרה ממדיניות הספר הלבן של פאספילד והיא הסירה את עיקר המכשול שהספר בא לשים על דרך התפתחותו של הבית הלאומי.
הדיון בנושא זה הוא הזדמנות להזכיר שבארכיון המדינה שמור בצד החומר של ממשלת ישראל חומר ארכיוני של ממשלים קודמים בארץ ישראל ובכלל זה חלק מרשומות המינהל הבריטי בתקופת המנדט. חומר זה כולל כ- 6000 מיכלים של התכתבות של הנציב העליון עם משרד המושבות, תיקי המזכירות הכללית של ממשלת ארץ ישראל ותיקי מחלקות הבריאות, החינוך, ההגירה, המשטרה, פרקליט הכתר, מושלי המחוזות, הסדר המקרקעין המנדטורי ועוד ומציג תיעוד עשיר וייחודי על התקופה שבין 1920 ועד 1948 בארץ ישראל.

*ארכיונו של הרברט סמואל שמור גם הוא בארכיון המדינה.
לקריאה נוספת:
- חיים וייצמן הנשיא הראשון, מבחר איגרות ונאומים, עורכת: לואיז פישר, ארכיון המדינה, ירושלים, תשנ"ה
- תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה, תקופת המנדט הבריטי, חלק 1, עורך: משה ליסק, ירושלים, תשנ"ד

אין תגובות: